יום שבת, 6 במאי 2023

ריכוז המאמרים באתר

ריכוז המאמרים בבלוג מערכונים ישראלים:


  


 סוויסה ויצפאן (לחץ כאן)


ערב חד פעמי (לחץ כאן)


שלכם לשעה קלה (לחץ כאן)


יוסי בנאי ורבקה מיכאלי ביחד ולחוד (לחץ כאן)


יוסי בנאי ושובו של הסוראמלו (לחץ כאן)


תיקי דיין לשעה קלה (לחץ כאן)


שייקה אופיר לשעה קלה (לחץ כאן)



שלישיית התאומים (לחץ כאן)


בנאי וגורליצקי חכמים בלילה (לחץ כאן)


הצגות הבידור של דודו טופז (לחץ כאן)


גדי יגיל לשעה קלה (לחץ כאן)



המוסד לבידוח לאומי - גדי יגיל ומוטי גלעדי (לחץ כאן)



מה יש? ג'ימי אוחנה (דני רובס) (לחץ כאן)


כוורת חוזרת (לחץ כאן)


דודו טופז - לצון נופל על לצון (לחץ כאן)


הגשש החיוור - אז מה היה לנו שם (לחץ כאן)


מופעי הבמה של יהונתן גפן

הפוסט הזה עוסק במופעי הבמה של יהונתן גפן.
 
יהונתן גפן נולד ב22 בפברואר 1947 וגדל בנהלל. גפן היה ידוע כאיש המילה הכתובה: סופר, משורר, פזמונאי, מחזאי, מתרגם, פובליציסט ועיתונאי. אך גם היה אמן מבצע, שהעלה על הבמות מספר מופעים סאטיריים, הומוריסטיים ומוזיקליים, שעוררו לא פעם סערות. בשנות ה70 החל להופיע עם שותפים מוסיקאים במופעי סטנד אפ מוסיקליים. בהשפעת לני ברוס נהג גפן לשבת על כיסא גבוה עם דפים ביד והקריא טקסטים במה שהוא קרא "הקראה ודקלום". 
 

המופע הראשון של גפן, "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", היה ב1974, עם דני ליטני. ב1975 העלו השניים מופע נוסף, "מכתבים למערכת". ב1977 העלה עם "להקה טובה" את המופע "שיחות סלון". ב1979 העלה עם אסתר שמיר ויואל לרנר את "קוראים לזה אושר" שהונצח על גבי תקליט בשם "המעיל". בשנת 1981 העלה עם דיויד ברוזה את המופע "דויד ויהונתן". בשנת 1984 העלה עם שלמה גרוניך את המופע "הווי ובידור". בשנת 1985 יהונתן גפן ודני ליטני חזרו להופיע יחדיו עם המופע "זה הכל בין שניים". בשנת 1986 העלה גפן את "על הפנים" עם אלון אולארצ'יק. בשנת 1988 העלה את המופע "טוב נבוט בעד ארצנו", עם גני תמיר.
בשנות ה90 עזב גפן את הארץ, תחילה ללונדון ולאחר מכן לניו יורק, והפסיק את שרשרת המופעים. ב2004 הוא חזר להופיע עם המופע "רק דגים מתים שוחים עם הזרם" עם דין דין אביב. ב2008 העלה את המופע "מראת פלאים" עם דניאל סלומון. ב2012 העלה את מופע היחיד "יהונתן גפן האיחוד". ב2015 העלה עם אפרת גוש את המופע "הגבר האחרון". ב2018 העלה את המופע "שיחות שלא נענו" עם מיקה קרני


זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל (1974)

בשנת 1974 העלה יהונתן גפן עם דני ליטני את המופע "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל". המופע שילב בין מונולוגים הומוריסטיים של גפן, גרסאות עבריות לשירי בוב דילן ושירים מקוריים שגפן כתב וליטני הלחין, ועמד, איך לא, בסימן טראומת מלחמת יום הכיפורים. 

חברי הלהקה: מפוחית פה, גיטרה אקוסטית/חשמלית: דני ליטני. גיטרה בס: ישראל בורוכוב. פסנתר: דני פאר. אל נגני המופע הצטרפו בחלק מהקטעים מתי כספי בתופים, קונגוס, חליל וקולות ושלום חנוך ואריאל זילבר בקולות.

מפיק: שמוליק בורנשטיין.
מנהל הצגה: אריה כהן.
מנהל במה: מאיר ליברמן.


רשימת הקטעים לפי התכניה:

חלק ראשון: זה הכל בינתיים:
1. חולף עם הרוח (Blowing in the Wind)
2. דברי פתיחה (קוים לדמותם)
3. גמרתי להכין את כל השעורים
4. לגמור
5. בלוז לנערה מהעמק (Blues To The North Country Girl)
6. מיהו יהודי
7. הם מסתירים את אלוהים
8. שלא נדע מהצרות (כל מיני צרות)
9. דוד ויהונתן
10. זה הכל בינתיים

חלק שני: בינתיים זה הכל:
1. בינתיים זה הכל
2. מה זאת אהבה
3. שיר אהבה
4. אופליה אחותי
5. אדוני המלחמה
6. גשם כבד עומד ליפול
7. הערצה זה לא נושא לויכוח
8. אורי גלר
9. סכיזופרניה
10. עוגה עוגה
11. ויהי אור

רשימת הקטעים לפי התכניה

המופע הוקלט בהופעה חיה ב"צוותא", אפריל 1974. בושל באולפני "טריטון" והועלה על גבי 2 תקליטים בהוצאת "גלטון". התקליט הראשון נקרא "זה הכל בינתיים", מספר סידורי L-5811. התקליט השני נקרא "בינתיים זה הכל", מספר סידורי L-5814. 

התקליט הראשון, "זה הכל בינתיים", כלל שני תרגומים של גפן לשירים של בוב דילן, "Blues To The North Country Girl" (שתורגם כ"בלוז לנערה מארץ הצפון") ו"Blowing In The Wind", ושירים שליטני הלחין למילים של גפן: "הם מסתירים את אלוהים", "גמרתי להכין את כל השיעורים" ו"דוד ויהונתן".
קטעי הראפ של גפן, חלקם בליווי ליטני והלהקה, היו "לגמור" ו"מיהו יהודי" (על פי לני ברוס), "כל מיני צרות", "זה הכל בינתיים" ופרודיה על זוכה פסטיבל הזמר, שלמה ארצי, "שיר מספר 1". ליטני גם הקריא קטע שכתב גפן, "בלדה לדרוזי", שביקר את היחס הצבוע של החברה הישראלית לעדה הדרוזית.

בתקליט השני, "בינתיים זה הכל", הקריא גפן את תרגומו ל"Masters Of War", שתורגם כ"אדוני המלחמה" של בוב דילן, וליטני שר את שירו של דילן "Hard Rain's Gonna Fall" שתורגם כ"גשם כבד עומד ליפול". שיר מתורגם נוסף היה "עוגה עוגה" (במקור "Will It Go Round In Circles") של בילי פרסטון, ומנגינה של פרסטון ליוותה גם את הקראתו של גפן ל"גן של שושנים". קטעי ראפ-שיחה נוספים היו "מה זאת אהבה", "מוזיאון השעווה", "היחידה לשלל", "הערצה זה לא נושא לוויכוח", "סכיזופרניה זו מחלת נפש" ו"שיר מולדת". שיריו המקוריים של ליטני היו "זה הכל בינתיים", "הבלדה על אורי גלר", "ויהי אור" ו"אופליה", שנאסר לשידור בגלל רגישות משפחת גפן למילים.
המופע זכה להצלחה רבה ורץ כ300 פעם, והמשיך כמעט ללא הפסקה למופע חדש של גפן וליטני: "מכתבים למערכת".

בשנת 2001 האלבום הכפול יצא על גבי דיסק בודד בהוצאת "פונוקול", מספר סידורי: 4158-2. 
כך נכתב בהסבה לדיסק על ידי ערן ליטוין:

"בימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, יהונתן גפן ודני ליטני עולים על במה אחת במופע "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל". המופע, בהשראתם של זמרי המחאה של שנות השישים (לני ברוס, בוב דילן ודומיהם) ובהפקתו של אריק איינשטיין, אמור היה להיות אירוע חד פעמי, אך לאומר ההצלחה האדירה, הועלו בסופו של דבר למעלה מ600 הצגות!".
המופע הורכב מקטעי סטנד אפ-קומדי, שירי מחאה מתורגמים ומקוריים ורוקנרול והיווה בעצם סאטירה ומחאה חריפה על הנעשה בישראל באותם ימים. התכנים היו כה אקטואליים עד כי לעיתים נכתבו מערכונים על דברים שהתרחשו ביום המופע עצמו.
מבחינה מוסיקלית, במופע נעשה ניסיון לגיבוש "סופר גרופ" (קבוצת אמנים ידועים שחוברים יחדיו תחת שם אחד) בסגנון הלהקות שפעלו בשנים אלה בחו"ל. תחת מטריית ה"סופר גרופ" הזו ניתן היה למצוא חוץ מיהונתן גפן ודני ליטני גם את מתי כספי (תופים וקונגוס), אריאל זילבר ושלום חנוך בקולות רקע
".

 
התקליט הראשון כלל 12 קטעים. התקליט השני כלל 13 קטעים. סך הכל 25 קטעים. בהסבה לדיסק הופיעו 24 קטעים בדיסק אחד. הקטע "זה הכל בינתיים" מופיע פעמיים. בקטע האחרון בתקליט הראשון הוא מופיע בגרסה של 6:00 דקות. ובקטע האחרון של הצד הראשון (או צד ג') של התקליט השני הוא מופיע בגרסה של 2:37 דקות. הקטע בתקליט הראשון (באורך 6:00 דקות) נעדר בגרסת הדיסק. פיני שפטר העלה את הקטע לעמוד היוטיוב שלו. ניתן לשמוע אותו כאן.
 
רשימת הקטעים:

התקליט הראשון "זה הכל בינתיים"


צד א' (הצד הראשון של המטבע):








 
המערכונים באלבום:

"קווים לדמותם" - יהונתן גפן מודיע לקהל שהמופע מוקלט לתקליט (ובעוד כמה שניות יושמד הסרט..). גפן מציג את הלהקה. את דני ליטני הוא מציג כתשובה הישראלית לבוב דילן, והשאלה הישראלית לששי קשת. הוא לבש את תלתליו ואוכל מפוחיות. 
גפן אומר שמגיל קטן לא נותנים לו לעשות את מה שהוא רוצה לעשות. כשהיה ילד קטן רצה לעשות במיטה. אמרו לו לרדת לסירה. כשעשה קקה במכנסיים אמרו לו שאם עוד פעם יעשה ככה, יבוא שוטר ויאכל אותו. לפני שבועיים עצר אותו שוטר בכביש החוף ושאל אותו: "אתה יודע מה עכשיו עשית?". הוא ענה "קקה?".
 
"לגמור" - יונתן גפן מתאר את המשמעויות השונות של המילה "לגמור".


"מיהו יהודי" - יש שני סוגים של יהודים. לפני ואחרי (כמו בתמונות של האחים פרג'). 
לפני המדינה - זה היהודי המסכן והסובל. זה אחד שהרג את ישו. בגלל שיש חוק התיישנות, למה אנחנו עדיין משלמים על פשע שביצענו לפני הרבה זמן? הוא מחפש את האלוהים של היהודים. כשהיה ילד קטן זה הטריד אותו מאוד. הוא שאל את אימו והיא הצביעה על המזוזה ואמרה שם. הוא השתגע "איך הוא נכנס לשם". כשהוריו לא היו בבית, פתח את המזוזה והיה בפנים פתק - "הצילו! אני סגור בבית חרושת למזוזות. איציק". ומתחת בקטן "Made In Japan".
אחרי המדינה - זה היהודי הגאה והאמיץ. יש כל מיני יהודי. 
יש חצי יהודי - זה שאמא שלו גרושה שהתחתנה עם ממזר, סבתא שלו כהן וסבא שלו כושי.
יש שלושת רבעי יהודי - זה היהודי המסורתי הצבוע, שביום שישי מדליק נרות ואחרי זה מדליק סיגריה מעל מישהו. ביום שבת הוא נוסע, אבל לא מאותת. כי זה אסור. מסורת.
יש יהודי שלם - זה שכל הזמן מברר מיהו יהודי. "אתה, תוריד את המכנסיים ותוציא את השופר. אתה יהודי?".

"כל מיני צרות" - בזמן האחרון יהונתן גפן חושב על כל מיני צרות. 
יש צרה של משפחה יהודית מושרשת. האבא - מעמודי התווך של תנועת הפועלים. האמא - מוכרת דובונים בשקם. יש להם 3 בנים - הבן הבכור - טייס בטייסת קלה. הבן השני - בקומנדו הימי. הבן השלישי - חבר ברשת ריגול. 
צרה נוספת - משפחה יהודית עממית ברחוב בוגרשוב. האבא - מורה למולדת. האמא - מורה למלאכה. יש להם 3 בנים. הבן הבכור - מהנדס במקורות. הבן השני - וטרינר באיכילוב. הבן השלישי - חבר במצפן (ארגון שמאל רדיקלי).
צרה שלישית - משפחה ישראלית הגונה, דור שלישי בארץ. חברי קופת חולים מטעמי מצפון. האבא - צייד נאצים. יש להם שלושה בנים. הבן הבכור - לומד מדעי המדינה, שנה תשיעית. הבן השני שר במקהלת צדיקוב את הקול הדק. השלישי - חשישניק!
והצרה הכי גדולה למשפחה מושרשת בארץ. הסבא תקע יתד לדגניה והוציא יתד לחניתה. האמא היתה פעם אבא. האבא היה פעם בפלמח. יש להם שלושה ילדים. הבן הבכור שוער במכבי גבעתיים. הבן השני בלם באותה קבוצה. הבן השלישי - מתרומם! גפן החליט ללכת לכסית לבדוק אם הוא הומו או לא. התברר לו שרק השבוע הוא ירד על ארבע בחורות. אחת בטוח אישה. יש כאילו שיגידו שהוא דו מיני. אולי הוא חד תאי? מה הוא, ראשן?
 
"מה זאת אהבה" - יש הרבה הגדרות לאהבה. אם מישהיא מגיעה הביתה ותוספת את בעלה עם אישה אחרת, ערומים כביום היוולדם אז כמובן שתכעס. אבל אולי טוב לו. אם במקום אישה אחרת הוא יהיה ערום עם תרנגולת, יכול להיות שנורא תשמחי. כי את אוהבת תרנגולות. את מענף הלול. תלכי למטבח ותכיני להם דורה. אבל לא. היא תקנא. אתה רוצה ארוחת ערב? שהתרנגולת תכין לך ארוחת ערב. מה תפקיד הבעל? להביא משכורת פעם בחודש. להרביץ לילדים פעם בשבוע. לפתוח בקבוקים וקופסאות פעם ביום. ולשקר לאשתו פעם ביום. יש גם אנשים ישרים. זה שמתוודים בפני האישה שלהם שהם בוגדים. הלוואי שיום אחד תעזבי אותי ותקחי את הילדים המנוזלים האלה ממני. הזמן הכי טוב לריב הוא ב8 וחצי. ככה יספיק להצגה שניה.
 
"מוזיאון השעווה (עיתונים ישנים)" - גפן היה במוזיאון השעווה ביום חמסין. לא טוב. אייכמן נמס. דיין נוזל על גולדה. הזקן של הרצל נשפך בדיוק באמצע הקרחת של ביאליק. צ'רנחובסקי מטפטף על הגשש החיוור. 
יש כל מיני דברים שאפשר לקרוא בעיתון. למשל, בפארק הלאומי ברמת גן נפתח גן חיות בסגנון ספארי. זה ליד הבית של גפן. הוא יורד למכולת ורואה ג'ירף. יש לו שכן שתמיד היה דומה לבבון ועכשיו הוא מרגיש חופשי יותר. סוחב בוטנים לילדים. 
עשרות גלונים של מי חמצן הוזרמו לירקון כדי למנוע את הצחנה העולה ממנו. מי החמצן לא עשו דבר בעניין הסירחון, אך הירקון נהיה בלונדיני. עם תלתלים.
הנשיא אפריים קציר, היה מדען במכון וייצמן. היה רואה מיקרובים רק במיקרוסקופ. היום רואה מיקרובים באופן חופשי.
 

"היחידה לשלל" - היו כל מיני הודעות שמי שלקח שלל במלחמת יום כיפור, מתבקש להחזירו. גפן מדמיין בעיני רוחו משרד קטן בקריה, משרד השלל. ליחידת השלל יש תזמורת, "השלליות". כל בוקר הם מנגנים במסדר עם הרב שלל את ההמנון שלהם: "שללה לה לו, שללה לה לי". 
כל אחד מחזיר את השלל שלו: חיילים באים ומחזירים רובים ורימונים. קלצ'ניקוב בא ומחזיר חייל. יפה ירקוני מחזירה שלושה טנקים, ארבע מלחמות ושלום אחד. משה דיין בא עם 20 כדים עתיקים. באה גולדה ומחזירה את דיין. אגרנט מחזיר את גולדה. רבינוביץ' מחזיר את העין השמאלית. אלברט איינשטיין מחזיר את הפצצה. הרצל מחזיר את "אין זאת..". וממש בסוף התור בא משה רבינו ומחזיר את עשרת הדיברות. 
 
"הערצה זה לא נושא לויכוח" - קטע על הערצה.
הרב קוק היה מעריץ של גולדה עד שעשתה ממשלה בלי דתיים. הוא היה בטח בורח מהישיבה רק כדי לראות נאום שלה בטלוויזיה. והיום קיבל קללה דתית - קוק אמק. מסוכן להעריץ אנשים חיים. עדיף להעריץ אנשים מתים. הם אף פעם לא מפתיעים אותך. לבן גוריון עשו את המוות עד שהוא ברח לשדה בוקר כדי לא לראות אותם. והיום - נוחתים עליו, ממריאים עליו, מבריחים עליו מכס. יש את המהפנטים - אלו שלוקחים אנשים חיים והופכים אותם לאנשים מתים באופן זמני. היפנוזה זה דבר מסוכן. מנחם בגין מהופנט כבר ארבעים שנה. הוא הופנט במצודה. יותר מהיפנוזה יש את הנרקוזה. כמו אהרון ידלין.
 
"סכיזופרניה זו מחלת נפש" - החלוצים שבאו ארצה סבלו מסכיזופרנציה. יד אחד בשלח, יד שניה בקלח, יד שלישית במלח. גם הפוליטיקאים הם סכיזופרנים. הם היו בShow Business. למשל, ישראל ישעיהו היה פעם מתופף בPlatters. גולדה מאיר שרה סולו ב"כחול מזעזע". גאולה כהן היתה בלהקת מחתרת. רבינוביץ' ניגן על משקפיים בלהקת העכבר הממצמץ. צ'יץ' היה בחמצ'יצ'ים. מנחם בגין היה בז'בוטינסקי ברודרס. 


מכתבים למערכת (1975)

ב1975 עלה המופע "מכתבים למערכת" בבימויו של אורי זוהר. המופע, כמו קודמו, כלל קטעי הקראה של גפן, חלקם עם ליווי מוסיקלי, ושירים שהלחין ליטני למילים של גפן: "נקיטת עמדה", "מכתבים למערכת (חלק א' וב')", "שיר היורה" (שהגיב לגל האלימות של אמצע שנות ה70), "חלומות גדולים" (שיר בו דמיין גפן את זכייתו העתידית בפרס נובל), "חז"ל על כל טיפה", "אחת ארבע", "זה הסוד שלהם", "מסאג' באוירה אירופאית" ו"שיר בריאות". את "מראת פלאים" תירגם גפן על פי שיר של ליאון ראסל ואת "אבא סיפור" מיקי גבריאלוב הלחין ושר סולו.

חברי הלהקה:
לחן: דני ליטני.
תופים וגיטרה חשמלית: חיים רומנו.
קלידים, פסנתר, אורגן, מוג ופנדר: דני פאר.
גיטרה בס וקולות רקע: מיקי גבריאלוב.
מפוחית, גיטרה אקוסטית, מוג וקולות: דני ליטני.
אורח מיוחד בחלק מההופעות היה הכותב, הסאטיריקן והזמר יענקל'ה רוטבליט, אך הוא לא שולב בתקליט המופע.

התקליט יצא בחברת CBS, מספר סידורי 70144. מקובל לחשוב כי תקליט המופע יצא בשנת 1976. אך בהוצאה הראשונה של התקליט, על המדבקה הכחולה מופיעה שנת ההוצאה 1975.
בשנת 1993 יצא האלבום בהוצאה מחודשת על גבי דיסק בחברת NMC. מספר סידורי: 70144-2.  
 
רשימת הקטעים בתקליט:




 
המערכונים באלבום:

"חז"ל על כל טיפה" - גפן חשב לעצמו מה היה קורה לו היה חי לפני אלפיים שנה. בטח היה הולך לעבוד בחז"ל. הם לא עבדו קשה. בטח ישבו באיזה מערה, עם Air Condition, אכלו חרובים והמציאו פתגמים כל היום. כדי שיהיה הרבה חומר ל"פסוקו של יום" בעוד אלפיים שנה. גפן וליטני מתארים שני רבנים שעובדים על פסוק. למשל "אם אין אני לי" ("עוד פעם הבאת חצי?"). 
 
"מסאג' באווירה אירופאית" - לאנשי העילית, מאסג' באווירה אירופאית במכון אקסלוסיבי לאנייני טעם. למסורתיים יש מסאג' בסוכה, עם אתרוגה, לולבה, הדסה, ערבה ושולה. מסאג' בכל הגוף כולל במקומות הקדושים ואתרים היסטוריים אחרים. יש גם 5 מסאג'יסטיות הולנדיות במסאג' עם תחנת רוח או מסאג' שוויצרי עם גבינה צהובה עם חור אחד ושולה.   
 
"כיפה אדומה" - יהונתן גפן ודני ליטני מספרים את הגרסה שלהם לכיפה אדומה.
יום אחד בין ערביים בדיוק כשנגמר פופאי והתחילו השידורים בערבית אמרה אמא לכיפה אדומה: "תראי כיפוש. אולי במקום לשבת כאן לנדנד לי, תלכי לבקר את סבתא?". כיפה אדומה ענתה: "זה יהיה נפלא. זה יהיה פנאן. אני מאוד אוהבת את סבתא שלי. ואני מאוד אוהבת גם לטייל ביער. ואולי אתפוס גם איזה זיון בדרך". אמא נתנה לכיפה אדומה סל מלא בקרמבויים, וביסליים, וארטיקים וקרטיבים וקרטיקים וכל מה שנמס. וכיפה אדומה יצאה אל היער והסתכלה בפרחים ובציפורים. וכיפה אדומה לא פחדה לטייל ביער כי זה יער של הקרן הקיימת. והרי היערות של הקרן הקיימת גדלים לצדדים ולא לגובה. זה לא מפחיד. מה שכיפה אדומה לא ידעה שהזאב הרע ברח מהספארי ברמת גן ועבר לגור ביער באופן קבוע. כיפה אדומה פגשה בזאב הרשע ואמרה לו שהיא צריכה להעביר את הסחורה שבסל לסבתא שלה. הזאב שאל: "האם היא גרה במקרה בשיכון לסבתות מיותרות ברחוב הקשישים שישים ושש?". הזאב בלע את סבתא ורצה לבלוע גם את כיפה אדומה ואז הגיע הצייד. הצייד ירה בראשו של הזאב, הוציא מכיסו סכין ארוכה וחדה, פתח את הבטן של הזאב ומן הבטן הפתוחה יצאה לה סבתא בריאה ושלמה. זה מחנך את הילדים לאהוב חיות.
לפני כמה ימים הלך גפן עם ילדתו לגן חיות ואמרה: "בוא נפתח את הזאב הזה כדי לראות אם סבתא עוד בפנים". ואז הוא ענה לה: "זה זאב ריק, את לא רואה שהזאב הזה ריק?". ילדה שבגיל 3 וחצי רוצה לפתוח זאבים, תארו לכם מה היא תרצה לפתוח עוד 20 שנה.

"זה הסוד שלהם" - גפן וליטני מציגים: תוכנית נוספת של "זה הסוד שלי". הם מבקשים מבעל הסוד הראשון להכנס פנימה. בעל הסוד מגלה מי הוא: "יצחק רבין ראש ממשלת ישראל". המשתתפים שאמורים לגלות מיהו בעל הסוד שואלים שאלות כדי לגלות את בעל הסוד: אתה מפורסם? לא. אתה דמות ציבורית? לא. אתה עוסק בפוליטיקה? לא. יש לך יריבים או אוהדים? לא. אתה יצחק רבין ראש ממשלת רבין!
שמעון יצחקי מחיפה מנסה לענות על השאלה, היכן נמצא המטמון. הוא עונה: "בתחת שלי". הם באו אתמול מהטלוויזיה ושמו את זה שם והלכו. ליטני שואל את יורם ארבל (יהונתן גפן) האם הוא נמצא במקום המטמון. 

שיחות סלון (1977)

למרות ההצלחה הגדולה של "מכתבים למערכת" החליט דני ליטני כי הוא רוצה לעשות רוק נטו והצטרף ללהקת "שמיים". כדי למצוא מחליף לליטני הקים גפן למופע הבא שלו "שיחות סלון" את להקה טובה. ללהקה הביא גפן את יעל לוי, זמרת חדשה ואלמונית מלהקת חיל הים, בשירה, קולות רקע ודקלום. דני פאר בפסנתר, קלידים, פנדר, אורגן וקלרינט. ישראל בורוכוב בגיטרה בס וקולות רקע. דון הרווי בתופים. ויצחק קלפטר (לראשונה מאז כוורת) בשירה וגיטרה. קלפטר שר במופע לחנים שלו למילים של גפן. המופע עלה בשנת 1977. ובספטמבר 77 יצא תקליט שדרים של יצחק קלפטר בעיבוד מתי כספי. התקליטון כלל את "לוקח את הזמן" (ניתן לשמוע אותו כאן) ואת "עד עולם אחכה", דואט של קלפטר עם יעל לוי (ניתן לשמוע אותו כאן).
 
ישנה הקלטה נדירה לקטע של יצחק קלפטר ויהונתן גפן שנקרא "כבוד השופט (סליחה)". בתקופה הקצרה בה השתתף קלפטר במופע. (למרות ששיר זה לא נכלל בהופעה). את הקטע ניתן לשמוע אותו כאן
 

אחרי הופעות ספורות של "שיחות סלון" עבר קלפטר משבר נפשי ועזב את המופע. במקומו הצטרף ל"להקה טובה" דיוויד ברוזה בגיטרה אקוסטית, שירה וקולות רקע. את המופע הפיק אריה כהן. הלהקה המשיכה להופיע עוד כשנה, בין השאר ב"פסטיבל נביעות" באוקטובר 1977. בהופעות הפכו ברוזה וגפן לחברים קרובים והחלו יוצרים ביחד. השיר המשותף הראשון שלהם, "יהיה טוב (שיר שלום מס' 349/א)", נוצר בעקבות ביקורו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בארץ (בנובמבר 77') והפך ללהיט גדול. ב1978 הוקלטו שירי המופע בעיבוד והפקה מוסיקלית של דני סנדרסון. מלחניו של קלפטר (שלא השתתף בהקלטות) הוקלטו "שיר אהבה בדואי" (כתב: יצחק וינגרטן), "תמונה" (ללא מילים), "עד עולם אחכה" (כתבו: קלפטר וגפן), "בלדה לחוזר" ו"אי ירוק בים" שביצעה יעל לוי (כתב: גפן). דני פאר הלחין קטע אינסטרומנטלי בשם "סלון", וליווה את דקלומיו של גפן ב"אהבת שבוע הספר" ו"סוף המסיבה". איקי לוי וסנדרסון הלחינו ליווי לראפ "רכבת העמק". ברוזה הלחין את "היונה הלבנה כבר זקנה" ו"יהיה טוב" (גפן). בהקלטות התארחו דני סנדרסון בגיטרה וקולות רקע, איקי לוי בתופים ב"יהיה טוב" וטוני בראור בכינור ב"בלדה לחוזר".
 
המופע (עם דיוויד ברוזה) הוקלט באולפני טריטון, תל אביב, בפברואר-מרץ 1978. האלבום יצא כתקליט "פונודור", מספר סידורי: 13138. בשנת 1990 האלבום עבר הסבה לדיסק 1990 בחברת "פונוקול", מספר סידורי CDP 010. 

רשימת הקטעים בתקליט:
 

צד א:
צד ב:



 
להאזנה לאלבום המלא בפלייליסט ביוטיוב - לחץ כאן.
 
 
המערכון באלבום:
 
"אהבת שבוע הספר" - זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,
את זוכרת אותי הגברת עם הניילון הכחול?
את עמדת לך שם בין הזז לטולסטוי מחפשת ספר,
ואני ממול, בעם עובד, נשען על ברנר,
בחורה יפה, עם משקפים, שיער אסוף למעלה, גוף בסדר.
הלכתי אחרייך עד סימן קריאה, אורות היריד ריצדו מעלינו
כשארזו לך ויזלטיר ויאיר הורביץ וחוברת,
ורק וירג'יניה וולף הפרידה בינינו.
ואת המשכת ללכת, מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,
את זוכרת אותי הגברת עם הניילון הכחול?
נפגשנו שוב בדביר, רכשת את לאה גולדברג, שקית נייר נפלה על הבטון,
ואני ניגשתי אלייך: "הי תסלחי לי גברת, נפל לך עגנון."
אבל את כבר בסטימצקי, מחפשת אלף מאהב בית יהושע,
ומכוונים אותך לשוקן, ואני אחרייך קבוע.
לא הרגשתי נוח כשראיתי איך את קונה את כל היריד ואני לא.
אז ירדתי על איזו הוצאה דתית וקניתי קאסוטו וכל כתבי מישהו וחוברת הורוסקופים אדם ומזלו.
נעלמת לי על יד דוסטוייבסקי, חשבתי שלא אראה אותך שוב, מהדקת את פרנץ קפקא אל שדך השזוף,
מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל, את זוכרת אותי אינטליגנטית?
פתאום הגיע אחד גבוה, עם שפם, מנפנף את הרמן הסה וצוחק כמו אידיוט.
והוא חיבק אותך, והוא נישק אותך, והוא עזר לך עם השקיות.
שניכם התרחקתם בצעדים קלילים
לכיוון ספריית הפועלים ואני נשארתי לבד, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מלא ספרים 

קוראים לזה אושר (המעיל) (1979)

ב1979 יצא גפן במופע בשם "קוראים לזה אושר", בעיבוד וניהול מוסיקלי של עדי רנרט ועם אסתר שמיר ויואל לרנר בשירה. תקליט שדרים של המופע כלל חמישה שירים שכתבה ושרה שמיר ללא קשר לעבודתה עם גפן. התקליט נקרא "קוראים לזה אושר" בהוצאת פונודור, מספר סידורי DJ 3001.

רשימת הקטעים בתקליט השדרים:

צד א':
1. אסתר שמיר‏ - גבר ללילה אחד
2. אסתר שמיר‏ - שמיים בקשו רחמים על יוסי
3. אסתר שמיר‏ - הגדלת אותי בעיניך
4. אסתר שמיר‏ - ערפל
5. אסתר שמיר‏ - מסיבות יום שישי

צד ב:
1. יהונתן גפן‏ - תחנת הרכבת 

 
את הקטע "תחנת הרכבת" ביצע יהונתן גפן והלחין ועיבד עדי רנרט.
 
באותה שנה (1979) יצאו חלק משירי "קוראים לזה אושר" בתקליט בשם "המעיל". יהונתן גפן כתב, עדי רנרט הלחין, ניגן בפסנתר וקלידים. בהקלטות השתתפו חיים רומנו, שלמה יידוב ושמוליק בודגוב בגיטרה חשמלית. אלון נדל, מיקי שביב, יוסי מנחם בבס. מאיר ישראל, אלון הלל ואיקי לוי בתופים וכלי הקשה. יואל לרנר, מזי כהן, שם טוב לוי ודפנה ארמוני בקולות ושירת רקע.

אסתר שמיר שרה את "הרומנים האלה" ועם יואל לרנר את "מחר אזיל דמעה" ו"תחנת רכבת". יואל לרנר שר וניגן בגיטרה ב"עד איזה גיל", "שלמה המלך", "לכו ותגנבו" ו"שיר אהבה", ויהונתן גפן, שהשתתף ברוב השירים, היה סולן ב"דיפרסיה אהובתי", "המעיל", "היא היתה גבוהה", "נטשה" ו"דיסקו כביש הסרגל" (על פי "Staying Alive" של הבי ג'יז בו הסתלבט גפן על חיי הלילה השוממים באזור עמק יזרעאל בו גדל).
 
 
"המעיל", תקליט פונודור, מספר סידורי 13161.

רשימת השירים בתקליט:

צד א':
1. עד איזה גיל *
2. מחר אזיל דמעה ***
3. שלמה המלך *
4. הרומנים האלה **
5. דיפרסיה אהובתי
6. לכו תנגנו *

צד ב:
1. המעיל
2. דיסקו כביש הסרגל
3. היא היתה גבוהה
4. תחנת רכבת ***
5. נטשה
6. שיר אהבה *

* שירה: יואל לרנר.
** שירה: אסתר שמיר.
*** שירה: יואל לרנר ואסתר שמיר.
 

דויד ויהונתן (1981)

בסוף 1980 יצרו יהונתן גפן ודויד ברוזה מופע בשם "דויד ויהונתן", כשהפעם רק שניהם על הבמה, ללא מלווים נוספים. גפן קרא קטעי סאטירה, ברוזה ניגן בגיטרה שירים ועיטורים מוסיקליים. לצד לחנים של ברוזה למילים של גפן ב"שיר שיכורים", "סניוריטה" ו"יהיה טוב" בתוספת מילים חדשות ("הליכוד ממשיך לשלוט פה וזה לא עושה לי טוב"), שר ברוזה גם לחנים של אחרים למילים ותרגומים של גפן: "דויד ויהונתן" (לחן של דני ליטני), "יכול להיות שזה נגמר" (לחן של שם-טוב לוי), "הילדה הכי יפה בכפר" (מילים: דה גונגורס, לחן: פאקו איבנז), "אלוהים לצידנו" (מילים ולחן: בוב דילן). כמו כן נזכרו השניים ב"שיר העמק" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: דניאל סמבורסקי) וביצעו קצרצרות את "בסמה מוצ'ו", כשגפן מצטרף לשירה. באפריל 1981 הוקלט המופע ב"צוותא" ויצא בתקליט כשנה לאחר מכן.

ב-1982, עם פרוץ מלחמת לבנון, הצטרף גפן (במילואים) לברוזה וליהודה עדר בהופעות בפני חיילים בלבנון. במופע המיוחד הזה מיתן גפן את אמירותיו הסאטיריות, ואף יצר שירים במיוחד להופעות בפני החיילים, כמו "רומבה ד"ש חם הביתה" ו"רומבה רמב"ם" (שהוקדש לפצועי צה"ל ושונה אחר כך ל"אתן לה כל מה שתיקח").
 
 
 
גרסת התקליט, תקליט CBS, יצא בשנת 1982, מספר סידורי: 85838.
גרסת הדיסק יצאה בשנת 1996 בחברת NMC, מספר סידורי 85838-2.
על עטיפת התקליט והדיסק מופיע הכיתוב "יום ה', 29 באפריל, 20:30, צוותא - ת"א". בעטיפת התקליט רואים את ברוזה בצד ימין (מסתכל שמאלה) ואת גפן בצד שמאל (מסתכל ישר).  בגרסת הדיסק התמונה התהפכה משום מה. גפן מופיע בצד ימין (מסתכל ישר) וברוזה מופיע בצד שמאל כאשר הוא מסתכל ימינה.
 
עטיפת התקליט
 
רשימת הקטעים באלבום:
 
 


 
 
 
 
המערכונים באלבום:

"מזג אויר" - בכל פעם שגפן רואה חדשות בטלוויזיה הוא מתפלא שאחרי החדשות יש מזג אוויר. התחזית למחר: בהיר עד מעונן חלקית עם פיצוצים קלים ביהודה שומרון וברצועת עזה. תנאים טובים לרצח רומנטי בחיפה יתחזקו לקראת הלילה. כשגפן מנסה לישון אז רכס ברומטרי עוצר ליד איטליה ומתקרב אליו. הוא מתאר את השפעות מזג האוויר עליו ועל הסביבה.  
 
"חתונות, אני עם עצמי" - יהונתן גפן בא לחתונה של חבר שלו. היתה הופעה של ג'קי ורדימון. הוא היה בשלישיית השגרירים ובצמד הוויזות. אחרי החופה כל מיני סבתות דביקות ליקקו את החתן כמו קרטיב (רוק מתקדם..), גדודים של קרובי משפחה הפגיזו אותו בארטילריה של צ'קים דחויים, סרביסים חדשים, סיפולוקס. החתן ניסה לברוח ולזחול לכיוון החמוצים, אבל הצלם תפס אותו והכלה חיבקה אותו, נישקה אותו וחנקה אותו (מבוסטון). מוסד הנישואים זה מוסד סגור. גפן ישב 10 שנים והורידו לו שליש על התנהגות טובה. טוב לו להיות לבד. אם הוא רוצה לצאת, הוא מטלפן אל עצמו ותמיד תופס אותו. הוא יוצא עם עצמו לבלות. בסוף הבילוי הוא חוזר עם עצמו הביתה, מפשיט את עצמו ומכניס את עצמו למיטה.


"ישמעאל" - גפן מתאר לשיטתו את סיפור גירוש הגר וישמעאל (והופך את הסיפור התנכי לסיפור פוליטי מדיני).
הגר היתה העוזרת של אברהם אבינו. היא ניקתה לו את האוהל יומם וליל עד שנולד תינוק קטן בשם ישמעאל. אולי ישמעו אותו בשמיים. אברהם התחתן עם שרה אימנו וגדלו שם שני אחים. עד שדרגים מדיניים החליטו לגרש את הגר ואת ישמעאל. ישמעאל והגר נשארו מתחת לשיח. אברהם חזר הביתה ונהיה גוי גדול. והמושבניקים מפתחת רפיח גילו שמתחת לשיח הם ימצאו כח עבודה זול, והתחילו לשלוח משאיות.
 
"בגרות" - גפן מספר שעצרו אותו לפני 8 חודשים, משטרת כפר סבא. התשובה הישראלית לFBI. באמצע הלילה באו שני שוטרים. אחד יודע לקרוא. ועצרו אותו כי אין לו תעודת בגרות. כל חייו אמרו לו שלא יתקדם לשום מקום בלי תעודת בגרות. הוא התקדם והגיע לשום מקום - צוותא.  

"פנינה בלוז" - יום אחד יהונתן גפן רב עם אשתו ונסע לתל אביב. הוא פגש נערה בת 17 בשם פנינה קולדה. היא הזמינה אותו לדירה שלה. כשהיא פתחה את הפה שלה הוא שם לב שהוא לא מבין אותה. פער דורות. היא אמרה לו שהוא צריך מדיטציה בשביל העור הפנימי שלו. הוא ענה לה שהוא מכיר אור פנימי רק בתוך הפריג'ידיר. 

"מדינה בלוז" - גפן טוען שהצרה הכי גדולה במדינה היא שאנחנו לא יודעים לשמוח. לכל המדינות יש המנונים שמחים, חצוצרות ותופים. הריקוד הלאומי שלנו זה הורה פרנויה. הדבר הכי משמח זה כסף. החגיגות זה ליד הכספומטים. עמוד הקאש. בשבוע הספר העברי אנשים שמחים. ואז פתאום רואים את האנדרטה של יגאל תומרקין ושוב נהיה עצוב. ואז הולך לכספומט הקרוב.


הווי ובידור (1984)

בשנת 1984 העלה גפן את המופע, "הווי ובידור" לצד שלמה גרוניך. המופע עסק בביקורת נוקבת על המצב הפוליטי ומלחמת לבנון הראשונה (מלחמת שלום הגליל). שירים ומחזה: יהונתן גפן. מוסיקה ועיבודים: שלמה גרוניך.
יהונתן גפן ושלמה גרוניך היו על כלי ההקשה, משחק ושירה. על הפסנתר חשמלי וסינטיסייזרים הופקד שלמה גרוניך. תופים וכלי הקשה: אלון הילל. ב"כשזה יגמר": מאיר ישראל, ב"מה מלאך כמוך": שלמה גרוניך. קלירנט וסקסופונים: פטר ורטהיימר. חצוצרות: אברהם פלדר, איתמר ארגוב. טרומבון: מיקי דור.

בהפקת משותפת של גפן וגרוניך עם "טלית הפקות". גפן כתב, דיקלם ושר וגרוניך הלחין, עיבד, שר וניגן בקלידים את "מילים שאסור להגיד לחייל", "ראש קטן", "עגל הזהב", "60 שניות על הקשר בין מלחמת יש ברירה לחרא", "60 שניות על הקשר בין חיילים לפוליטיקאים (הנופלים כדרכם)", "אתם עוברים כל גבול", "אוי ארצי" וגם "שירו של אלוהים" (מילים על פי רנדי ניומן) ו"גנרל, הטנק שלך" (שיר אנטי מלחמתי, מילים ברטולד ברכט). את השיר האחרון ביצע גפן גם בהופעות מילואים מול לוחמים בלבנון, ובאחד המקרים הורד מהבמה על ידי קצין שנכח במקום.
המופע כלל גם קטעים כמו "הצהרת חייל על שובו ארצה" שמדבר על חוויה של מילואימניק שחזר לארץ כדי להילחם, "מה מלאך כמוך עושה בגיהנום הזה" שעוסק בסתמיות ובטיפשות שבמלחמה מנקודת מבטו של ילד לבנוני.  

המופע הוקלט בהופעה פומבית בבית המורה, תל אביב, באדיבות קול ישראל. המופע הנוקב יצא בתקליט CBS, מספר סידורי 26084.
 
רשימת הקטעים באלבום:
 
צד א:
 

 
 
 
המערכונים באלבום:

"הקשב" - יהונתן גפן הוא שמוליק, קצין החינוך של האוגדה. התפקיד שלו זה לא לענות על שאלות אלא להביא לשטח אומנים.
להאזנה לחץ כאן.

"מלים שאסור להגיד לחייל" - קצין החינוך של האוגדה (גפן) חוזר וטוען שמדברים כאן על דברים שאסור לדבר עליהם. מדברים על המלחמה עם חיילים. הם לא צריכים מלחמה. יש להם את זה. קשקשו קצת על ה"שלום". זה צריך לרדת כי אנחנו במלחמה. גם המילה "הביתה" צריכה לרדת, כי זה הוראות קצחר (קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי). גרוניך מתחיל לשיר את "עין גדי" (ים המוות הכחול בלאט ינוע) ואז גפן עוצר אותו, ואומר להוריד ים ולהשאיר מוות. זו מלחמת שלום הגליל וזה לא אשמתו שהגליל מתרחק כל הזמן.
להאזנה לחץ כאן.

"הצהרת חייל על שובו ארצה" - כשהתחיל המבצע הקצר הזה (שלום הגליל, כבר שנתיים) גפן היה עם כל הפטריוטים בניו יורק. כששמע שהגליל בסכנה הוא לקח את הג'מבו הראשון לארץ. גפן מתאר את חוויותו במטוס ארצה. 
להאזנה לחץ כאן.
 
 
זה הכל בין שניים (1985)

בשנת 1985 חזר גפן להופיע עם דני ליטני. למופע קראו "זה הכל בין שניים" (שמזכיר את שמו של המופע הראשון שלהם "זה הכל בינתיים". את גפן וליטני ליווי אבי סינגולדה בגיטרה, צור בן זאב בגיטרה בס, רוני צדיק בתופים וכלי הקשה. המופע, בהפקת יהודה טלית, הכיל לרב קטעים ישנים, אך גם חומר חדש. בין השאר יצא שיר בתקליט שדרים בשם "האיש שבקיר" (מילים: יהונתן גפן. לחן: דני ליטני). השיר נאסר לשידור ברדיו בגלל חשש לפגיעה במנחם בגין.
המופע רץ כ15 פעמים בלבד.

 


על הפנים (1986)

בשנת 1986 העלה גפן את המופע האישי ביותר שלו - "על הפנים". בעקבות מעברו למגורים באזור נתניה עסק המופע במשבר גיל הארבעים, "הגיל המגעיל". השותף המוסיקלי היה אלון אולארצ'יק בבס וגיטרה, ורמי לוין בפנסתר וקלידים.  
כתיבה, בימוי והגשה: יהונתן גפן. עיבודים וניהול מוסיקלי: רמי לוין.
 
המופע לא יצא בהקלטה מסחרית, אך הוקלט לקול ישראל.
 
מתוך המופע קיים המערכון "החוזר בשאלה" - גפן מספר על בחור דתי שעזב את הישיבה בעקבות סמינר לחזרה בשאלה בהדרכת רבי נחמן, הרב שנגנב. רבי נחמן עזב את ירושלים ופתח סטייקה בגבעתיים והיום הוא מאושר שבעתיים. כמו שכתוב בקהלת: "הבל הבלים הכל הבל", והוסיף רבי חפיף: "החיים שלנו בזבל". היה לו הכל בחרדות. אמונה, מצוות, פטור מצהל, אישה שעובדת בשבילו, היה חרד מהסרטים. ואז, מת רבי נחמן ונולד נחי, מהמסעדה "נחי על האש". איך קרה מהפך כזה? בוקר אחד, מיד לאחר קריאת שמע של שחרית, הוא נטל כדרכו גפרורים ופחית נפט והלך לשרוף תחנה ברחביה. כשהגיע לתחנה, ראה תמונת תועבה של בחורה ובמקום להדליק אותה, נדלק עליה. ואז החליט ש39 שנים האמין באלוהים, ועכשיו הוא נותן צ'אנס לאוברזון. מאז הוא ניסה הכל. כמו שרימפס. שרימפס זה חיות קטנות שאלוהים לא מרשה לאכול בגלל המחיר. בחוף של נתניה יש בחורות שמשתזפות רק עם חוט. בחוף של געש הם הולכות עם אל-חוט. הוא מבקש מאחיו החרדים שיבואו לחלל שבת ביחיד.
 
מערכון נוסף הוא "שורשים" - מהרגע שיונתן גפן נולד הוא חיפש את השורשים שלו. השורשים שלו הם כאן במדינה. הוא הכי אוהב את בן גוריון. את שדה התעופה. אין דבר שהוא אוהב יותר לארוז את שורשיו ולעוף מפה. בגלל השורשים שלו הוא תמיד טס אל על. המטוסים של אל על טסים תמיד באלכסון בגלל התור לשירותים. יציאה בשמיים. לחרבן בשמיים זה הנקמה שלנו בגויים. אם אתה עושה את זה למעלה, זה תמיד נופל למטה, על איזה גוי שחירבן עליך. מעל יוון - סוגרים חשבון עם אנטיוכוס, מעל טהרן - על האוזניים של המן, מעל פריס - לזכר דרייפוס, מעל לונדון - לזכר המנדט, מעל וינה - על הראש של קורט ולדהיים, ואם מישהו מצליח להכנס לשירותים מעל ברלין - הוא משחק אותה בגדול. פעם שהיה בתור לנקמה והגיע זמנו להכנס לשירותים, נדלקה הנורה "נא לחזור למושב". ככה נהיה מושבניק. ככה גרמניה שוב התחמקה מעונש. 
 
נקווה שקול ישראל ישדר בשידור חוזר את המופע. 



טוב נבוט בעד ארצנו (1988)

בשנת 1988 עלה המופע "טוב נבוט בעד ארצנו" בבימויו של איציק וינגרטן. הפרטרנית המוסיקלית הפעם היתה גני תמיר בשירה, גיורא קנת בגיטרה חשמלית, סינטיסייזר, שירה וקולות, ועידן סוכובולסקי בקלידים וקולות. המופע הביע ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בימי האינתיפאדה הראשונה, אך היה מעודן יחסית מוזיקלית בהשראת ג'אז ותיק (כגון קול פורטר, נוסח עברי של יהונתן גפן ל"כשאתה אומר שלום"). ישנם שלושה קטעים שבוצעו בעבר ומבוצעים כאן מחדש. מדובר ב"מדינה בלוז" ו"אלוהים לצידנו" שבוצעו בעבר במופע "דוד ויהונתן" ו"רכבת העמק" שבוצע ב"שיחות סלון".
גם מופע זה עורר סערות. בעיקר הקטע "האינתיפאדה" - סיפורו של צעיר פלסטיני ששיפץ את ביתו של רב סרן יהודה שומרון, רק כדי לחזור ולגלות שאותו יהודה שומרון הפציץ את ביתו בשטחים, ו"ככה התחילו המהומות".

המופע הוקלט בכרמיאל בהצגה ה100, ב31.3.1989, ויצא על גבי דיסק רק באפריל 1997, בהוצאת הד ארצי, מספר סידורי 15868.

כך כתב גפן בעטיפה הפנימית של הדיסק:
"מאזינים, מאזינות ומאזינים יקרים,
זה עתה רכשתם מוצר נוסטלגי שמזכיר ימים אחרים וקודרים. כעת כשאנחנו שרויים בשלום עם אחינו הפלשתינאים, רבים אינם זוכרים שרק לפני שמונה שנים השתוללה באזורנו אינתיפדה, אבנים נזרקו בשטחים וחיילנו השיבו להם בגומי. כל זה נשכח כלא היה, ולכן אולי, חשוב להקשיב להופעה מימים של צמיגים בוערים, כשעזה והנבוט היו עדיין בידינו, והיינו רבים נגד מעטים ובכל זאת הכנסנו להם. לצעירים שבינינו יהיה דיסק זה, המבוסס על סיפור אמיתי, מזכרת מעתיד קשה ותקוה לעבר טוב יותר.
הרשו לי להודות מרוחב ליבי, לגני, גיורא ועידן שהלכו איתי באש ובאש, ועמדו בגבורה מסוימת כנגד תגובות זועמות של קהל ימני צודק שרק בזכותו הגענו עד הלום. תודה מיוחדת לידידי הטוב יאיר ניצני שעזר לי בכתיבה, בהופעות, בהקלטות, וגם יזם את הקאם בק של האינתיפדה.
שלכם, באהבה, סליחה ושלום, יהונתן גפן, אביב 97
".


רשימת הקטעים באלבום:

1. מוסיקת פתיחה ש"ס בחירות 1988
2. פתיחה - חגיגות הארבעים ואחת
3. פאבים
4. השנים הטובות של משה - מערכון
5. היי ג'ינג'י - שיר
6. תשדיר שירות למפעל הפיס - שושנה הזונה
7. מסיבות
8. כשאתה אומר שלום
9. האינתיפדה
10. תשדיר שירות למפעל הפיס - המורה כרמלה
11. מעבר מורות לבלוז
12. מדינה בלוז
13. כל זה יהיה שלך
14. הצגת החברים
15. תשדיר שירות למפעל הפיס - קשישה
16. מתאים לי ומקובל עליי
17. תשדיר שירות למפעל הפיס - תינוק
18. אלוהים לצידנו - שיר
19. מעבר מורה בעניין מגש הכסף
20. רכבת העמק

להאזנה לאלבום המלא בפלייליסט ביוטיוב - לחץ כאן.

 
המערכונים באלבום:

"חגיגות הארבעים ואחת" - גפן וגני תמיר הם הלהקה שלפני הכיבוד ואחרי הבינגו. להקה עניה עם הרבה תשדירי שרות.

"פאבים" - בתל אביב יש הרבה פאבים. הרבה נערות מתלבטות בשאלה הקיומית - לאיזה פאב נלך הערב. אם הבריטים יחזרו לכאן הם יהיו בטוחים שלא עזבו את לונדון לרגע. ממש פאביסטן.
 
"השנים הטובות של משה" - אחרי הרבה שנים של עבודה קשה וחוסר ביטחון, משה לקח הלוואה מהשוק האפור וקנה לעצמו קוטג' בהרצליה פיתוח. משה מעל בכספי המפעל, נכנס להלנה ויצא עם אישה, יד שניה במבצע. בהתחלה היה מודאג מכל הנושים והחובות, עד שחברים הרגיעו אותו ואמרו שהכל בסדר. אז הוא לקח עוד הלוואה, קנה לעצמו ילד חטוף מברזיל, שמחובר לאומנת תאילנדית וכלב צ'יאוואווה עם מחלת קור קשה. יום אחד חזר משה מהמשרד, נכנס לתחנת דלק, קנה ג'ריקן 94 טרי, חזר הביתה ושפך את הדלק באמצע השטיח. הוא שרף את ביתו וחזר לגור בדירה המצ'וקמקת שלו ביד אליהו.
 
"תשדיר שירות למפעל הפיס - שושנה הזונה" - מבין כל הנשים נבחרה הגברת שושנה מלכה (גני תמיר) מתל ברוך להשתתף בתשדיר שירות מאת מפעל הפיס. הבחור מהטלוויזיה (גפן) אומר לה שהיא צריכה להגיד משפט: "אתה זוכה המדינה זוכה". היא מציעה לו את הפולקע שלה. הוא שואל אותה כמה עולה להשתמש בשירותיה. היא עובדת בדולרית. הוא מעלה לה את הסכום פעם אחר פעם וכשסוגרים את המחיר והוא בטוח שיזכה להשתמש בשירותיה היא אומרת את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה".
 
"מסיבות" - יש הרבה מסיבות אבל את גפן לא מזמינים. יש לו פרצוף הורס מסיבות. מה יש לשמוח אחרי גיל 40? יושב בבית ומחכה לתורם. מאבד סידן. הגעת לגיל שאפשר להשתיל. אבל יש כאלה שעדיין מאמינים במסיבות. הולכים לכל מסיבה. שניהם יושבים בשני הפינות של החדר. הם מסתכלים אחד על השניה. לאט לאט הם מתקרבים ומתחילים לדבר. הם הולכים אליה לדירה וככה מדברים כל יום במשך שלושה-ארבעה חודשים. אז הם מתחילים לריב על דברים גדולים ואז על דברים קטנים ואז על כלום. ובסוף הם בורחים אחד מהשני כל אחד למסיבות האלה..
 
"האינתיפדה" - גפן נותן את תשובתו לשאלה איך התחילו המהומות.
חליל אבו יוסוף עזב את ביתו בכפר, עלה על מכונית כחולת מספר, עבר את הקו הירוק והגיע לשפלה לאבן יהודה. הוא הגיע לעבוד בניין אצל בנימין זאב הקבלן כדי לבנות את ביתו של סרן יהודה שומרון. כשסיים לבנות את הבית וחזר לכפר , גילה שאותו סרן שומרון הרס את ביתו בכפר.
הקטע עורר סערות וטענות כנגד גפן על כך שהשמיץ לשווא את חיילי צה"ל ונתן לגיטימציה לאלימות מצד הערבים.

"תשדיר שירות למפעל הפיס - המורה כרמלה" - מתוך עשר מורות מהמגזר הפדגוגי נבחרה המורה כרמלה צור להשתתף בתשדיר שירות מטעם מפעל הפיס. היא היתה אמורה להגיד את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה", אך המורה מנצלת את הבמה לדקלם שיר שכתבה. היא מודה לבחורינו בעזה, יהודה ושומרון. היא מסבירה על מורשת הנבוט משיעורי האזרחות. אחרי שנים של גלות הגיעו לארץ נבוטים מכל רחבי העולם. ממרוקו הגיע נבוטבול, האשכנזים הביאו את נבוטוביץ', והיום כולם חוגגים את יום העצנבוט שלנו. 
 
"מעבר מורות לבלוז" - (הקדמה למדינה בלוז) היחידות במדינה ששמחות זה מורות. כל דבר משמח אותם. טיול שנתי, שיר טוב של ביאליק, הניצחון על היוונים. ההתאבדות במצדה זה צ'ופרים של מורים. אבל חוץ מהם אנחנו לא יודעים לשמוח.
 
"מדינה בלוז" - גפן ביצע מחדש את הקטע שביצע במופע "דוד ויהונתן".
 
"כל זה יהיה שלך" - מערכון פוליטי.
בסרטים האמריקאים רואים איך אבא עשיר מטקסס לוקח את בנו למרפסת, ואומר לו: "יום אחד בני, כל זה יהיה שלך". גם אביו של גפן לקח אותו לראש ההר ואמר לו תביט על ירושלים, קלקיליה, כפר בתא. וכל הפועלים הזולים האלה שמחכים לשרת אותך, יום אחד כל זה יהיה שלך.
כשסיים לומר התחילה עוד מלחמה, והוא נשאר חי כדי לומר לילדיו, אני מקווה שיום אחד כל זה לא יהיה שלכם.

"תשדיר שירות למפעל הפיס - קשישה" - מתוך 10 קשישות שנותרו בגליל העליון, נבחרה הגברת גניה סוכולובסקי להשתתף בתשדיר שירות מטעם מפעל הפיס. היא התבקשה כמו השאר להגיד את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה". היא טוענת שהמדינה לא זכתה, אלא הפסידה. כשבאה לארץ לא היה כלום. בהתחלה כולם עבדו את האדמה. אבל כשהרימה את ראשה מהמעדר ראתה שהערבי עובד והיהודי מגרד. לפני שבוע הלכה לבקר את האריה בתל חי וראתה אותו בוכה. היא זוכרת את טרומפלדור. שגם אם היה רוצה, לא יכול לגרד עם יד אחד. והילדה של נחצ'ה היימן (סי היימן) שרה שהיא לא עובדת בשביל אף אחד. כל כך צעירה וכבר לא עובדת. הגברת גניה מתכוונת להמשיך לעבוד, כי לא אבדה תקוותה.

"מתאים לי ומקובל עליי" - סיפורם של שני חברים, מתאים לי ומקובל עליי. הם נמצאים בכל מקום, הולכים ביחד לים, לכדורגל. וכשרוצים השניים לנסוע לחו"ל, האומה תעמוד קרועת לב ותשאל: "מי אתם חברים?", והשניים שוקטים יענו לה: "אנחנו מגש הזבל עליו הוגשה מדינת החזירים". כך יאמרו ויפלו לרגלי המנגל.
 
"תשדיר שירות למפעל הפיס - תינוק" - מכל התינוקות שנולדו בחגיגות הארבעים נבחר התינוק איציק וייגרנטן לתשדיר שירות של מפעל הפיס. גפן משתמש בתינוק להקדמה ל" אלוהים לצידנו".
 
"אלוהים לצידנו" - הגרסה העברית של יהונתן גפן לשירו של בוב דילן, בוצעה בעבר בתכנית "דוד ויהונתן" ומבוצע כאן על ידי יהונתן גפן וגני תמיר.
 
 
 
רק דגים מתים שוחים עם הזרם (2004)

 
בשנות ה90 עזב גפן את הארץ, תחילת ללונדון ואחר כך לניו יורק. ב2004 חזר גפן לבמה עם המופע "רק דגים מתים שוחים עם הזרם", שבו שילב קטעי דיבור סאטיריים ושירה. יחד איתו הופיעו דין דין אביב בשירה וכלי הקשה, דנה עדיני בשירה וורד יעקב-פיקר בקלידים. 
 
המופע לא יצא על גבי אלבום, אך קטעים ממנו הופיעו באלבום האוסף המשולש של גפן - "המיטב - איש תחת גפנו" שיצא ב2008, בחברת הד ארצי (מספר סידורי 20881-2). 

הקטעים מתוך המופע:
 
"מלחמת העצמאות" - גפן הוא חייל שכותב מכתב למפקדו. החייל השתתף ב2 אינתיפדות, עבר מהשמאל לימין, היום הוא פעיל בליכוד, אבל הכי הוא אוהב את מלחמת העצמאות. במלחמת שלום הגליל הוא נפצע, הביא לגליל שלווה ושלום, את כל המחבלים חיסל, רק מעניין איך הם הורגים אותנו עד היום. מלחמת יום כיפור היתה הפתעה (מי מאיתנו לא אוהב הפתעות..). מלחמת ששת הימים עשתה אותנו לאימפריה במזרח התיכון, מלחמת ההתשה עייפה אותנו ומי נשאר רוצה רק לישון. בכל פעם שגפן מזכיר מלחמה הוא אומר שהכי הוא אוהב את מלחמת העצמאות ובסוף מסביר כי אם כבר למות, אז במלחמת העצמאות.

"געגועים לגברת" - גפן מבקר את הנשים של היום שלובשות לבוש מינימלי, מקועקעות, עם פירסינג. הוא מתגעגע לנשים של אז.

"גיל 51" - יהונתן גפן חגג את גיל 50 ומספר על חוויות הגיל. 
בגיל הזה יש יותר נרות מעוגה. בגיל הזה מי שאומר לך "יותר לאט אדוני" זה הרופא ולא השוטר. אם מישהו הגיע לגיל הזמן סימן שהוא נולד בתקופה שהמדינה היתה קטנה עם עתיד מפואר, חיינו טוב בלי 200 ערוצים בטלוויזיה, אינטרנט, סושי, קניונים. גיל 50 זה גיל של השלמה, ויתור וצינתור. אחרי גיל 50 חיי הנישואים יציבים יותר מהדולר. לא מזמינים גבר נשוי בגיל 50 להישרדות, כי את זה יש לו בבית. בני הזוג נתקעו אחד עם השני לכל החיים. הם כבר החליטו - שלום תמורת ביטחון!. גיל 50 זה הגיל שאתה יכול להתחיל לעשות את כל הדברים שלא עשית עד עכשיו. עד גיל 25 - לא עשית כי פחדת מההורים שלך. מגיל 25 פחדת מהילדים שלך. עכשיו אתה יכול לעשות את כל מה שרצית. הבעיה ששכחת מה רצית. גיל 50 זה גיל מנומנם, אתה הולך לישון מוקדם, ולא משנה כמה ערוצים יש לך בטלוויזיה, אתה נרדם תמיד עם ערוץ 1.
 
"אני עם עצמי" - גרסה מחודשת לקטע שהופיע איתו בתכנית "דוד ויהונתן".
את הקטע ניתן לשמוע כאן.  

"מעבר לגדר" - שיר בביצוע דין דין אביב.
את הקטע ניתן לשמוע כאן
 
 
 
מראת פלאים (2008)

ב2008 עלה המופע "מראת פלאים". השותף המוסיקלי היה דניאל סלומון, שבו שולבו מונולוגים סאטיריים של גפן ושיריו של סלומון.
הרעיון היה של אביב גפן, בנו של יהונתן וחברו הטוב של דניאל סלומון, לאחד בין גפן האב לסלומון. השניים משלבים את היצירות האחד של השני. סלומון שר ומנגן בפסנתר וגפן מדבר ומקריא.
שיריו של דניאל סולומון שולבו במופע, כמו "מישהו לרוץ" הפותח, "בא מכאב", "עדיף", "אהבה" ו"רבות הדרכים" ששולב עם מילותיו של גפן לשיר "לא הבטחתי לך גן של שושנים" של יהונתן גפן. אחד מהשילובים בין השניים הוא שילוב בין שיר הילדים הידוע "דני גיבור" ("אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין, אז למה אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן") לבין מונולוג של גפן שבו הוא מדבר על דני החייל ש"לא יירדו לו דמעות לעולם". וכשסלומון שר "פרח נתתי לנורית, פרח יפה ואדום", גפן מדקלם אחריו "נורית זרקה את הפרח, בסוף היא זרקה גם אותי, הלכה, התחתנה לה - עם שמוק דתי". 

ישנם מספר מועט של קטעים חדשים ("איפה אנחנו", "השיבה הביתה", "בלדה לאהבת המולדת" (דיאלוג בלוז על מקומו של הבית), "מה עשית בצבא היום" ו"אחרי השיר הזה אני הולך". אך גם קטעים רבים מתוכניות קודמות: "געגועים לגברת", "גיל 60" (שעבר מ"גיל 51" לגיל 60) ו"אני עם עצמי" מהתכנית "רק דגים מתים עם הזרים". "מיהו יהודי" מ"זה הכל בינתיים", "
לא הבטחתי לך גן של שושנים
" ו"אלוהים לצידנו" מ"דוד ויהונתן", "רכבת העמק" מ"שיחות סלון" ושירים מ"הכבש הששה עשר".

המופע לא תועד באלבום. 
 
ניתן לקרוא כאן ביקורת של עמוס אורן על המופע באתר "הבמה".
 

 
 
 
 
יהונתן גפן האיחוד (2012)
 
בשנת 2012 העלה גפן את המופע "יהונתן גפן האיחוד" בניהולו האמנותי של דרור נחום וניהול הפקה של אורן בן נון. במופע השתתפו סיוון טלמור בשירה וגיטרה, וורד פיקר בפסנתר, שירה וניהול מוסיקלי. המופע כולל מונולוגים סאטיריים של גפן, תרגומים שלו לשירים של גיבורי התרבות שלו וקלאסיקות כמו "יכול להיות שזה נגמר", "לילה טוב", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "אבשלום", "האישה שאיתי", "בלדה לנאיבית" ועוד.
במופע זה הופיע שוב קטעים מתכניות קודמות כמו "געגועים לגברת", "שיר היורה" ו"מדינת בלוז".
 
גם מופע זה לא תועד על גבי אלבום.
ניתן לקרוא כאן ביקורת על המופע של יוסי חרסונסקי באתר יוסימיוסיק

רשימת הקטעים מהמופע (לפי האתר יוסימיוסיק):
הבלדה על חדוה ושלומיק
יהונתן הקטן
דני גיבור (יהונתן וסיון)
גיל שישים – האיחוד
שרוכים
זוגיות
נערה במשקפיים
איפה היית אתמול
אמנות האבידה
מעיל הגשם הכחול
17
געגועים לגברת
האישה שאיתי
לונה פארק (סיון טלמור)
אבולוציה
בלואינג אין דה וינד
שיר היורה
מדינת בלוז
היום אני אלמד לשמוח
יום אחד כל זה יהיה שלך
אבשלום
גיל שישים 2
יכול להיות שזה נגמר 

הדרן:
בלדה לנאיבית
אתם זוכרים את השירים
האיש הירוק
לילה טוב, הכבש ה16
 


הגבר האחרון (2015)

בשנת 2015 העלה גפן את המופע "הגבר האחרון" עם אפרת גוש.
במופע בחר גפן להתחבר מחדש לצד הרומנטי שלו ועבד על מופע שנסע סביב אהבה, נעורים, זקנה ועל מה שקורה לגברים ונשים בעידן הניכור של הרשתות החברתיות. כמו לאורך כל הקריירה של גפן, הוא בחר פרטנר מוסיקלי, הפעם היתה זו אפרת גוש. על הניהול המוסקילי הופקד עדי רנרט, ששיתף עם יהונתן גפן פעולה במופע "קוראים לזה אושר".
מופע הבכורה התקיים ב3 בדצמבר 2015 במוזיאון תל אביב. גוש ביצעה קלאסיקות של יהונתן גפן כמו "עד עולם אחכה", "ככה את רצית אותי", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ושירים שלה בהם "דיאטה", "תמיד כשאתה בא", "אה אה אה", "מועדון ריקודים" ו"מגדלור".



שיחות שלא נענו (2018)

ב2018 העלה את המופע "שיחות שלא נענו" עם ורד פיקר, מיקה קרני ויונתן ארצי. ניהול אומנותי: דרור נחום. במופע ביצע גפן קטעים חדשים, מונולוגים נשכחים מהופעות קודמות וקלאסיקות גפניות כמו "יונתן סע הביתה", "אי ירוק בים", "גשם כבד עומד ליפול", "לוקח ת'זמן", "מראת פלאים" ו"שיר לשירה".

יהונתן גפן כתב על המופע: "זה כנראה יהיה המופע שלי האחרון. אחרי הפרישה של פול סיימון ואלטון ג'ון. ואינשללה בקרוב גם רוד סטיוארט ויורם גאון".
עוד כתב גפן על המופע: "בהופעה החדשה הזאת שלי, שאולי תהיה גם האחרונה, אני מנסה לחתום בנשיקה את תיאטרון האבסורד שלי. אני עושה את זה עם להקה שאני מופיע איתה כבר חמש שנים, והם כבר משפחה שלי: מיקה קרני, ורד פיקר, יונתן ארצי ואני. המופע נקרא 'שיחות שלא נענו' משום שהוא מנסה לענות לכל אלה שאיש אינו עונה להם. אני רוצה לחבק שוב את הקהל שהיה נאמן לי כל כך הרבה שנים, עם קטעים חדשים וגם מונולוגים נשכחים מהופעות קודמות, בתקווה שעדיין יש קהל לחומרים שהם לא ריאליטי אלא המציאות עצמה. לא סטנד אפ אלא רק סטנד; עם שירים ומוזיקה וההרגשה הזאת שתמיד הייתה לי, שיש דברים שכתבתי ולעולם לא ישודרו בערוצים המסחריים. הדברים המסוכנים והמצחיקים והלא נכונים פוליטית, שרק על הבמה אני יכול לבטא אותם בלי צנזורה, בלי לפחד ובלי להפחיד".