הפוסט הזה יוקדש להצגות הבידור של מוני מושונוב ושלמה בראבא.
צמד השחקנים מוני מושונוב ושלמה בראבא (או כפי שנקרא הצמד "מושונובראבא") הכירו בתקופת הצבא. בראבא היה בלהקת פיקוד מרכז. מושונוב היה בלהקת שריון שהתפרקה ונהייתה צוות הווי סיני. בראבא הנחה ברדיו בגלי צהל את "תיבת נח". יום אחד התארח מושונוב ב"תיבת נח" ושם פגש את בראבא מאחורי הקלעים. בראבא אמר לו שכשיגיד לו מילה יכנס עם העוגה. הוא שם למושונוב תרבוש וכשמוני אמר מילה, בראבא אמר "טוב, תודה רבה לבחור הזה, החוצה!". מושונוב התאכזב כי חיכה לרגע הזה בשעת השידור בגלי צהל שירגישו אותו על הבמה. בראבא אז היה נורא מפורסם. הוא השתתף ב"פינת המתיחה הקטנה" בתכנית ביום שישי אצל גדי ליבנה בגלי צהל. לאחר הצבא מושונוב הלך לאוניברסיטה ללמוד תאטרון ושם פגש בבראבא. בראבא היה כבר מפורסם. הוא עשה את ה"קורקבן" שביים יוסי בנאי עם אורי זוהר ועוד הצגה אצל פשנל והחליט להיות סטודנט. בראבא היה ותיק ממוני בשנה וכשנפגשו באוניברסיטה מיד היה בינהם קליק.
אחרי שנת לימודים באוניברסיטה הם הלכו לעוד שנה עם נולה צ'לטון, לעין הוד. קבוצת תאטרון, קולקטיב של שחקנים מסתגרים ועושים אקספרימנטים בתאטרון אחר, נוסח שנות ה60 וה70 בארה"ב. המגמה היתה להשתלב אחר כך כקבוצה בתיאטרון הרפרטוארי. שם אגב, הכיר מושונוב את סנדרה שדה, אשתו. בכיתה באוניברסיטה נשארו איציק ויינגרטן ודליק ווליניץ', שהצטרפו לקבוצה השניה של הקולקטיב התיאטרלי, זו שעלתה לקרית שמונה. לאחר הלימודים השניים שיתפו פעולה בהצגות בתאטרון חיפה כמו "רומיאו ויולה" (1975), ו"קריזה" (1976).
ביולי 1978 עלתה בטלוויזיה התכנית "זהו זה". מושונוב ובראבא זומנו לבחינות המסך כצמד מנחים (לצד דליק ווליניץ). התכנית בהתחלה היתה תכנית מגזין ואוסף של קטעי משחק שקישרו בין פינות שונות. לאחר מכן בתחילת שנות השמונים התכנה הפכה לכזו שבכל פרק היה נושא סביבו עמד הפרק. השחקנים בתכנית התחלפו לאורך השנים. מושונוב היה היחידי שהשתתף בכל העונות של זהו, עד ירידתה מהאוויר בשנת 1998. בראבא השתתף באופן קבוע מהעונה הראשונה ב1978 עד 1986 לאחר 8 עונות. למרות שעזב את הצוות הקבוע המשיך בראבא להשתתף בתכנית כאורח.
השניים השתתפו בסדרת המופעים של "ערב חד פעמי" שהחלה בשירות מילואים לפני חיילים בחזית (1982) והמשיכה על הבמות האזרחיות. השניים המשיכו להצגה השניה בסדרה "ערב חד פעמי משופץ" (1985) וגם בהצגה השלישית בסדרה "ערב חד פעמי קונבציונלי" (1991). על המערכונים בסדרת התכניות של ערב "חד פעמי" הקדשנו בעבור פוסט בבלוג. ניתן לקרוא אותו כאן.
בנוסף השניים השתתפו ב5 מופעי פסטיגל עם השירים: "חברים" (1983), "עייפים אך מרוצים" (1984), "השיר של יומבו וגמבא" (1987), "אני והצל שלי" (1988) ו"ילד סנדוויץ'" (1990). לכל אורך הזמן השניים שיתפו פעולה, אך לא עשו הצגת בידור רק של שניהם על הבמה. וזה קרה סוף סוף בשנת 1989 עם "פתאום ביחד" ולאחר מכן עם "הביצה והתרנגולת" ב1996 ו"רואים כפול" ב1998.
פתאום ביחד (1989)
לאחר דרך ארוכה ביחד, מההכרות בשירות הצבאי, הלימודים, ההצגות בתאטרון, ההשתתפות ב"זהו זה" וב"ערב חד פעמי" מחליטים השניים להעלות תכנית בידור רק של שניהם. שם ההצגה "פתאום ביחד". אחרי דרך ארוכה יחדיו הם פתאום ביחד בהצגת בידור. ההצגה עלתה באפריל 1989 וירדה מהבמות באוגוסט 1990 לאחר 218 הצגות. את ההצגה כתב וביים יוסי בנאי והפיק אביב גלעדי.
ההצגה הוקלטה על ידי גלי צה"ל בשנת 1990. קטעים מההקלטה שודרו בזמנו בגלי צה"ל.
רשימת הקטעים ששודרו:
1) הקדמה
3) מבט שני
4) צוותא מנהטן
5) מה הבעיה שלך
ישנם קטעים נוספים ששייכים להצגה ולא מופיעים בשידור של גלי צה"ל. היות והזמן שהוקצב לשידור ברדיו היה כ50 דקות, היה צורך לקצץ חלק מהקטעים. מערכונים כמו "הזקנים" ו"הפסיכולוג קליק" אמנם לא הופיעו בהקלטה אבל בוצעו בהזדמנויות אחרות. ביוני 1989 התארחו מוני ובראבא ב"סופשבוע" עם רבקה מיכאלי לראיון ובצעו שם את "הפסיכולוג קליק" ובסיום התכנית את "שאול בחנות בגדים". המערכון "מבט שני" גם בוצע מאוחר יותר בטלוויזיה. מערכון "הזקנים" בוצע בטלוויזיה בערב המחווה לספי ריבלין ב2009. תחילה נסקר את הקטעים מההקלטה מגלי צה"ל ואחר כך נעבור לקטעים האחרים.
הקטעים מהמופע:
הקדמה - מוני מושונוב פותח ורומז על כך שבראבא מאחר ("השחקן
בתפקיד המשני עדיין לא הגיע"), כשבראבא מגיע הוא עוקץ את מושונוב ("איפה
השחקן משנה, הילד?").
מבט שני - פרודיה על תכנית התחקירים. בראבא המנחה אומר שנושא
התכנית היא גברים מוכים. ספר שיצא בהוצאת "עם מכה" מדבר על הגברים המוכים.
אורח התכנית (מוני) הוא גבר מוכה שטשטשו את קולו, עיוותו את קולו וריסקו את
עצמותיו. קראו לו בשם בדוי, מתילדה. הוא מתגורר במעון של העירייה. הכל
התחיל בחופה, אשתו שברה את הכוס עם הראש שלו, היא מתעללת בו ומרביצה לו.
הוא פנה לאביו שיעזור לו אבל אביו נתן לו סטירה וסילק אותו כי מספיק לו
המכות שאשתו נותנת לו. אז הוא פנה לראש העיר והלך למעון של נשים מוכות. אבל
הם הרגו אותו במכות. הוא פנה לעורכת דין (עורכה דנה - העו"ד) שתעזור לו,
וגם לגאולה כהן (אבל היא עסוקה, היא בוכה עכשיו).
הם משחקים משחק אסוציאציות. יאצק מסביר שאומרים דברים בלי לחשוב ("בלי
לחשוב מתאים לי"). בכל דבר דוד עונה דולרים ("יש משהו שלא מזכיר לך דולרים?
לירה סטרלינג"). הם מנסים להגיד שרה שרה שיר שמח ("שיר סמאחש"). הם מברכים
חג סמאחש. לא נשכח את אחינו המפוזרים בארץ ישראל, ואם קורה שם משהו, אנחנו
פה.
מה הבעיה שלך - מוני לא מבין מה הבעיה של בראבא להשתחוות. הם
מקדמים את הקטע "סרט ערבי" מזהו זה. בראבא מתלונן ("יאצק עושה סרט ערבי?").
סרט ערבי - קטע שבוצע במקור בזהו זה. בראבא מבקש נדבה לאיש
עיוור. מוני הוא חומוס, הבן של אבו חומוס, הנקניק הגדול ובראבא הוא בורגול,
הבן של אבו טחינה, הנקניקיה הקטנה. חומוס אומלל. למד משפטים באלכסנדריה.
האבא שלו גנב, והוא מקופח ("אנא קפוח. הקפוח לא נופל רחוק מהעץ"). בראבא
אומר שנכנסה לו כפית בעין, הוא נהיה עיוור ומאז לא שומע טוב. היה לו בן עם
נקודת חן בצורת חצי ירח עם חרמש. מוני אומר שגם לו יש נקודת חן כזו באותו
מקום. הם מגלים שהם אב ובן ("יא איבני? יא באבא?"). בראבא אומר שקרה נס,
נפתחו לו העיניים והוא רואה. כשהוא רואה את בנו אומר "חבל שלא נשארתי
עיוור".
ועכשיו לקטעים הנוספים:
הזקנים - ביצוע של המערכון מתוך "אומני ישראל מצדיעים לספי ריבלין" (2009).
מושונוב ובראבא הם שני זקנים ששותים יחדיו תה. כל אחד מתעניין בשלומו של האחר. הדם של מושונוב זורם. אולי לא לכל המקומות אבל הוא זורם. אסור למושונוב מלח כי יש לו סוכר. בראבא מספר שסול ברטון מת. מושונוב שואל מה סול ברטון עושה היום. בראבא שואל את מושונוב איך הוא נראה כל כך טוב ומושונוב עונה שכל ההלוויות בצהריים. אשתו של בראבא בדיאטה, היא רוצה לחזור למשקל המקורי שלה, 3 קילו ושש מאות. מושונוב הלך לרופא ואמר לו שהיד נשברה לו בכמה מקומות, אז הרופא אמר לו לא ללכת למקומות האלה. בראבא עשה אצל הרופא הזה ניתוח פרוסטטה. כל בוקר בשבע "המוביל הארצי". רק שהוא מתעורר בתשע. מושונוב ביקש מבראבא עצה כלכלית. השתחררו לו אלף שקל והוא לא יודע מה לעשות איתם. בראבא אומר לו שישים אותם בבנק. מושונוב פוחד שהבנק יפול. בראבא אומר לו שהבנק לא יפול כי בנק ישראל עומד מאחוריו. מושונוב אומר שגם בנק ישראל יכול ליפול. בראבא אומר שמאחורי בנק ישראל עומד משרד האוצר. מושונוב אומר שגם משרד האוצר יכול ליפול. בראבא אומר שמאחורי משרד האוצר עומדת כל הממשלה. מושונוב אומר שגם הממשלה יכולה ליפול, ובראבא שואל: "נו, וזה לא שווה לך אלף שקל?".
בראבא רוצה לעשות את הדמות של שאול או של יאצק ואילו מושונוב רוצה לעשות את הקטע של החידונים. הם עושים לבסוף את החידונים. בראבא מבקש מתנדב מהקהל (מושונוב), ששמו דוד אוליאל. שם האימא סימה ושם האם סם. הם מתחילים בחידת החרוז: על מה תלויה כביסה? חבל, מה יש בפח אשפה? זבל, מי הרג את קין? סיסרא. אחר כך הם משחקים 7 בום. לאחר מכן בראבא מבקש ממושונוב שיגיד שרה שרה שיר שמח, והוא עצמו לא מצליח להגיד.
הביצה והתרנגולת (1996)
בשנת 1996 השניים מעלים הצגת בידור נוספת ששמה "הביצה והתרנגולת". המערכונים נכתבו על ידי יהושע סובול ודניאל לפין. ביים: אילן רונן. מפיק המופע: אביב גלעדי. גלי צה"ל הקליטה את ההצגה בבית ציוני אמריקה בתל אביב בשנת 1997.
רשימת הקטעים בהקלטה של גלי צה"ל:
1) עניין של כסף
2) הירושה
3) שדה התעופה
בינואר 1996 השניים התארחו ב"סופשבוע" עם רבקה מיכאלי כדי לקדם את המופע. בראיון עם רבקה מיכאלי הם מבצעים את "עניין של כסף", ומבצעים חלקים מהמערכונים "שדה התעופה" ו"מסעדה בניו יורק". המערכון "עבודה" (הידוע גם כ"בוריס קופץ מהגג") בוצע גם הוא בטלוויזיה.
בשנת 2010 נערך ערב לכבודו של מוני מושונוב, שנקרא "עושים כבוד". את הערב הנחה צביקה הדר. שלמה בראבא השתתף כמובן והשניים ביצעו את המערכון "מסעדה בניו יורק".
הירושה - שוקי (בראבא) נפגש עם אבא של אשתו (מושונוב) שמבשר לו שהדוד הוריש לו 75 אלף דולר, והם עוברים דירה. שוקי נפגש בדירה עם עודד, הבן דוד (מושונוב) שהוא ארכיטקט שיעשה לו את השיפוץ. אחרי כמה חודשים לשוקי נולדה בית, והוא עדיין לא סיים את השיפוץ. לשם מגיע
עורך דין, מומחה לענייני גירושין שמציע לו לתבוע את אשתו כי השיפוצים בדרך
כלל מסתיימים בגירושין. כשסיימו את השיפוצים, הבת שלו מתקשרת והיא אוטוטו מתחתנת ומחפשת דירה.
עבודה (מוכר גם כ"בוריס קופץ מהגג") - מוני הוא רוסי, שש שנים בארץ ואין לו עבודה. ברוסיה
הוא היה מהנדס שמוציא קרח מים. הוא הולך ללשכת עבודה. הוא חשב לקפוץ מהגג,
ופוגש בבראבא. בראבא הוא ערבי שעובד בבניין. ("מה כל היום אתה ערבי?", "לא, רק בבוקר"). הוא לא מסכין שמושונוב יקפוץ כי
הוא יסתבך. מושונוב הגיע ממחנה קרוונים, וגם בראבא ממחנה, בלטה. לאחר שהם
מדברים מושונוב מתפלא שבראבא ערבי ("חשבתי בוכרה"). בראבא לא מבין לא הוא
אומר לו חרא.
את גרסת הוידיאו של המערכון ניתן לראות כאן.
מושונוב ובראבא התארחו כאמור בתכנית "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי בינואר 1996. התכנית מתחילה בהתחלת המערכון "מסעדה בניו יורק" (בערך כדקה). לאחר מכן מתארחים השניים לראיון עם רבקה מיכאלי ולמעשה בראיון מבצעים את הקטע "עניין של כסף". לאחר מכן מופיע קטע מ"שדה התעופה" (לא במלואו). לאחר מכן חוזרים לראיון ומשם לחלק מהמערכון "מסעדה בניו יורק".
רואים כפול (1998)
ההצגה השלישית של השניים, "רואים כפול" עלתה בשנת 1998. גם כאן ביים: אילן רונן. מפיק המופע: אביב גלעדי. ההצגה הוקלטה על ידי גלי צה"ל.
רשימת הקטעים בהקלטה של גלי צה"ל:
הקטעים מהמופע:
מחלה - יש משהו שמושונוב עושה שנים שמאוד מפריע לבראבא. הוא
בא לבקר. בראבא עשה בדיקת שמן במאמץ, יש לו אחות צמודה, סבטלנה. היא היתה
בצ'רנוביל בזמן הפיצוץ. מצאה אצל בראבא פוספטים. לבראבא מפריע השיער הלבן
של מושונוב, אנשים חושבים שמושונוב זה אלי לוזון של הבולגרים. בראבא לא ישן
כל הלילה. הסינוסים סתומים לו, גילו אצלו במערות האף בית קברות מוסלמי.
תינוק של בית"ר - מושונוב הוא מר לוי והוא בחדר לידה. הוא
שואל את הרופא, דוקטור רפפורט (בראבא) מה יצא לו. הרופא עונה לו שנולד בן.
לוי, אוהד שרוף של בית"ר, שואל על הביצועים של התינוק. התינוק שוקל 5.500
קילו. לוי מתלונן על כך שלתינוק יהיה קשה לחזור להגנה. הרופא אומר שהילד
יצא ג'ינג'י. לוי רוצה לראות את האחראי. הוא שואל אם שכחו את התינוק יותר
מדי זמן בבטן וכל הכרומוזולות התפשטו לו מהחום. הוא שואל אם אפשר להוריד את
זה עם אבקת כביסה. נולד לו ילד טמגוצ'י. הרופא אומר לו שיש משהו יותר
גרוע. לו נולד ילד גרוזיני. תינוק עם שיני זהב. כל הבית מלא דולרים
מזויפים. הוא צועק כל היום: "אבא, אבא, ירח מטפטף עלינו".
בית מקדש - בראבא ומושונוב (עוזרו) עובדים בבית המקדש. הציבור
מבקש מבראבא כל מיני בקשות. מושונוב אומר שיש מכתב מאישה בהריון חודש
שלישי והיא מבקשת בן זכר, גבוה, עם תלתלים ומדבר אנגלית. כי היא קנתה לו
אינטרנט. בראבא אומר לו מה לעשות.
בראבא אומר שבעוד חודש מגיע משיח בלופטנזה. והחמור מגיע באל על. כמו כל
החמורים. מושונוב מגלם דמות נוספת, דוד, קבלן שיבוצים. בראבא מבקש ממנו
לבנות בית מקדש שלישי תוך שלושים ימים. גובה של 30 קומות. המזבח בגודל 100
על 100. זה עשר דונם מנגל. דוד אומר שזה גדול מדי ורוצה להתחיל מקטן.
מהפרות נעשה המבורגר. יעשו רשת מק-דש.
סליחה - מושונוב בדרך הביתה מהקניות. הוא ברוגז עם השכן
(בראבא). בראבא מבקש ממנו סליחה על הבוקר ההוא לפני שנתיים וחצי, יום לאחר
הבחירות. בראבא מתמם מה בסך הכל עשה, הוא עשה תנועה מגונה וקילל אותו כהוגן
(גזוז רציתם, אגזוז כזה קיבלתם..). הוא משחזר את הדברים שאמר אז ומוסיף
שעל זה רצה לבקש סליחה.
הסיפור על רפי נעליים - רפי היה הראשון בשכבה שהתחתן וקנה
דירה בפואבלו אספניול, בקרית מוצקין הירוקה. הוא היה נתון למצבי רוח
קיצוניים. הוא איים שיעזוב את הבית, ואז אשתו זרקה אותו מהבית. הוא חיפש
אצל מי לישון. הוא נזכר בחברו מהתיכון, אבי. הוא מתקשר אליו. אבי מכנה אותו
בכינוי שקיבל בתיכון "רפי נעליים מסריחות", ומנסה להתחמק מביקור של רפי.
רפי נוסע אליו. אבי (בראבא) בטוח שיחפף אותו תוך 5 דקות. הם מעלים
זיכרונות. הנעליים של רפי נשארו מלפני 30 שנה. אבי נזכר שלרפי היתה חברה,
"ריקי הנותנת". נתנה לכל השכבה. אבי תוהה מה איתה, האם היא בארץ. רפי עונה
שכן. כשאבי שואל מאיפה הוא יודע, רפי עונה שהתחתן איתה.
זה שלך - מושונוב שואל את בראבא אם הרכב שחוסם את הרכב האדום
הוא הרכב שלו. הוא כועס עליו שחסם את הרכב שלו, ותוהה מה היה קורה אילו היה
רופא, טייס או רקדנית בטן והיה מאחר בגלל שחסמו את האוטו. מושונוב אומר
שהרכב החסום זה לא הרכב שלו. בראבא תוהה מה היה קורה אילו בגלל החסימה הוא
היה מאחר לעבודה. ואז בראבא עונה שאין לו אוטו בכלל. הם תוהים בפני גברת
שהכלב שלה עשה קקי ברחוב מה היה קורה אילו היו מאחרים לעבודה ("ואם הייתי
רופא שמאחר לניתוח?") אבל אין כלב בכלל.
מנגל - הקטע בהקלטה של גלי צה"ל היה משובש ולכן לא סוקר.
שלמה בראבא - מערכונים נוספים
פינת המתיחה הקטנה
בתחילת דרכו השתתף שלמה בראבא ב"פינת המתיחה הקטנה" שהגיש וערך גדי לבנה בגלי צהל. גם יהודה ברקן השתתף ב"פינת המתיחה הקטנה" (פוסט על יהודה ברקן ניתן לקרוא כאן). המתיחות הזכורות של בראבא מאותו פינה הם "אביב (מלחין מבקש עזרה)" ו"מתיחה לחנוכה".
אביב (מלחין מבקש עזרה לפסטיבל האביב) - שלמה בראבא הוא אביגדור הרמן, מלחין, שכותב שיר לפסטיבל אביב והתקשר למישהי אנונימית כדי לשאול את דעתה על השיר.
מתיחה לחנוכה - בראבא מודיע למאזינה שהיא זכתה להשתתף בחידון חנוכה פומבי שנערך בבית העם בקרית ארבע. החידון בחסות בית חרושת לנרות, "יהי חושך". הוא שואל את המאזינה אם נהוג לומר "חג חנוכה" או "חג חנוחה". לאחר מכן הוא שואל אותה: "מתי אמר יהודה המכבי ולמי?". בסיום החידון הוא אומר לה שהיא זכתה להשתתף ב"פינת המתיחה הקטנה".
מערכונים בטלוויזיה
לשלמה בראבא היו מספר מערכונים בו הו משחק דמות של זקן טרחן שמדבר ללא הפסקה. המערכון הראשון "קופת חולים זמנהוף" (עם מוטי קירשנבאום) בוצע ביום העצמאות 1986. השני "תור לניתוח" (ידוע גם כ"אין מוצא") בוצע ב"סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי. לאחר מכן המערכון "מלחמת המפרץ" ב1991, ו"תור לרופא" מתוך "יוד שוורץ ומלחמתו בחיים" בשנת 1992.
קופת חולים זמנהוף - בוצע ביום העצמאות 1986. בראבא פוגש במוטי קירשנבאום ושואל אותו אם הוא אחרון בתור. קירשנבאום שואל "איזה תור?" ובראבא עונה לקופת חולים זמנהוף. קירשנבאום אומר שפה זה לא קופת חולים זמנהוף. כשאומרים לבראבא שפה זה טלוויזיה הוא אומר "אותו דבר, הצילומים שלכם יוצאים כמו זמנהוף. כמו רנטגן, לא רואים, לא שומעים..". בראבא עובר לשבת על ספסל, ומאחוריו איש שקורא עיתון. בראבא שואל אותו: "אתה אחרון בתור? אז אתה אחריי". בראבא אומר לו: "יש מה לקרוא בעיתון? ההוא רצח, ההוא גנב, ההוא אנס.. פעם עיתון היה עיתון. הייתי פותח וקורא: ההוא רצח. ההוא גנב. ההוא אנס. עיתון אז היה עיתון!". הוא נזכר ביום העצמאות הראשון, הוא חיכה למצעד. המצעד היה דרעק. בן גוריון צעק: "יש מדינה!". מה הוא צועק? למה למהר? פילסודסקי בפולניה חיכו אלף שנה עד שהכריזו מדינה. היום מצטערים שלא חיכו יותר. תוך כדי שהוא מדבר הוא מוצא מתוך שקית, עוד שקית ועוד שקית עד שמוציא משם תפוח. הוא לא אוכל את התפוח, אלא מריח אותו ומחזיר לשקית ועוטף אותה חזרה בעוד שקית ועוד שקית.
קופת חולים זמנהוף - בוצע ביום העצמאות 1986. בראבא פוגש במוטי קירשנבאום ושואל אותו אם הוא אחרון בתור. קירשנבאום שואל "איזה תור?" ובראבא עונה לקופת חולים זמנהוף. קירשנבאום אומר שפה זה לא קופת חולים זמנהוף. כשאומרים לבראבא שפה זה טלוויזיה הוא אומר "אותו דבר, הצילומים שלכם יוצאים כמו זמנהוף. כמו רנטגן, לא רואים, לא שומעים..". בראבא עובר לשבת על ספסל, ומאחוריו איש שקורא עיתון. בראבא שואל אותו: "אתה אחרון בתור? אז אתה אחריי". בראבא אומר לו: "יש מה לקרוא בעיתון? ההוא רצח, ההוא גנב, ההוא אנס.. פעם עיתון היה עיתון. הייתי פותח וקורא: ההוא רצח. ההוא גנב. ההוא אנס. עיתון אז היה עיתון!". הוא נזכר ביום העצמאות הראשון, הוא חיכה למצעד. המצעד היה דרעק. בן גוריון צעק: "יש מדינה!". מה הוא צועק? למה למהר? פילסודסקי בפולניה חיכו אלף שנה עד שהכריזו מדינה. היום מצטערים שלא חיכו יותר. תוך כדי שהוא מדבר הוא מוצא מתוך שקית, עוד שקית ועוד שקית עד שמוציא משם תפוח. הוא לא אוכל את התפוח, אלא מריח אותו ומחזיר לשקית ועוטף אותה חזרה בעוד שקית ועוד שקית.
מלחמת המפרץ - מערכון בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה (1991).
בראבא מתלונן שבמהלך מלחמת המפרץ יש כל הזמן מטוסים שלא נותנים לו לישון. בראבא נתקע עם סטוק ופוחד שעוד מעט תגמר מלחמת המפרץ. הוא שוב מקלף תפוח וזורק את התפוח ונשאר עם הקליפה.
תור לרופא - לקוח מתוך "יוד שוורץ ומלחמתו בחיים" (1992).
בראבא נכנס לקופת החולים, יושב על הספסל ופוגש לידו באנג'ל סמואלוב, מלאך המוות (אבינועם מור חיים). בראבא שואל אותו אם הוא קרוב של סמואלוב מהשטיחים. בראבא אומר לו שסוף סוף הגיע ומספר לו על כל הצרות. פעם האוכל היה טוב, מסעדה קראו לה תנובה, המלצרית קראו לה לובה, היו מביאים מגש, אומרים בתאיבון עם חיוך, וגועל נפש. בראבא נזכר בימים עם הבריטים. היו עושים עוצר בסטייל, היו אומרים Good Morning, היית נותן תעודת זהות, היה נימוס. מלאך המוות רוצה לברוח ולא מעוניין לשמוע את בראבא יותר.
