יום שלישי, 22 במרץ 2016

יוסי בנאי ושובו של הסוראמלו

אברהם סוראמלו היה מספר סיפורים ידוע שהיה מספר על ירושלים, סמטאותיה ואנשיה.
סורמאלו התפרסם בזכות דן בן אמוץ ויוסי בנאי שהיו מספרים את סיפוריו בטלוויזיה, ברדיו ובספרים.

דן בן אמוץ הנחה תכנית בטלוויזיה, בה התארחו בין היתר שייקה אופיר ורבקה מיכאלי, ובו סופרו סיפוריו של אברם סוראמלו. את התכנית ניתן לראות כאן.

בשנת 2010 הקליטו בני סלימן, סולן להקת "הקולות של פיראוס", וגברי בנאי (מלהקת "הגשש החיוור"), אחיו של יוסי בנאי, שיר שנקרא "געגועים לסוראמלו". השיר הוקדש לאברם סוראמלו. את המילים כתב אילן גולדהירש ללחן יווני. את השיר ניתן לשמוע כאן.

יוסי בנאי הוציא ספר בשם "מסיפורי אברם סוראמלו" המספר את סיפוריו של סוראמלו. הספר יצא בהוצאת זמורת ביתן בשנת 1994.

יוסי בנאי אמר על סוראמלו:
"היה איש בירושלים קראו לו אברם. אברם סוראמלו. והאיש הזה היה כמו שאומרים, למעלה משכמו אם לא למעלה מזה אפילו. תמיד עליז, תמיד חייכן, ותמיד היה לו מה לספר. כאילו נולד האיש עם שק מלא סיפורים. ובכל ימי חייו אף פעם לא היה יוצא מהבית בלי איזו מעשיה יפה, משל עתיק, או אפילו נגיד איזה סיפור אהבה. אבל הוא הלך אברם, הלך. לפני כמה שנים עזב אותנו בפתאומיות והלך. שיהיה בריא".

סוראמלו נפטר באוגוסט 1979. כשנתיים לאחר מכן מקדיש לו יוסי בנאי שיר בהצגת הבידור שלו "אני וסימון ומואיז הקטן". השיר נקרא "אברם אברם", המילים של יוסי בנאי והלחן של דוד קריבושי.
את גרסת הוידיאו של השיר "אברם אברם" בהופעה בתיאטרון ירושלים (1981) ניתן לראות כאן (גרסה מקוצרת - 9 דקות).

כאן ניתן לראות את גרסת הוידיאו המלאה של השיר (12 דקות).

שובו של הסוראמלו

הפוסט הזה יוקדש להצגה שלמה של יוסי בנאי שהוקדשה לאברהם סוראמלו.
שם ההצגה "שובו של הסוראמלו" והיא עלתה על הבמות בשנת 1992. את ההצגה כתב יוסי בנאי והפיק אברהם דשא פשנל. גברי בנאי מופיע בהצגה בתפקיד אורח כמלאך גבריאל.

יוסי בנאי מגלם את אברם סוראמלו שנפטר ועלה לשמיים. הוא מגיע למרכז לגמילה מן החיים, ואחרי שעשה למנהל שם את המוות, הוא מקבל אישור יציאה חד פעמי למשך 24 שעות בכפוף לתקנות מלכות השמיים. סוראמלו מקבל את האישור לצאת מן העולם העליון לעולם התחתון לבקר את כל מכריו וידידיו. כאשר יירד סוראמלו מן השמיים נאמר לו שעליו לחתום נוכחות ב2 בתי כנסת הקרובים למקום מגוריו - אחד ספרדי ואחד אשכנזי ("אבל אני לא חתמתי. אני גרוזיני").

מתערבים על הסרט?
סוראמלו מספר כשהגיע לשמיים שינו את שם משפחתו, מסוראמלו ל"עליו השלום", כמו לכולם.
סוראמלו הוא גם רואה וגם נראה. אבל אם הוא רוצה הוא יכול להיות רואה ואינו נראה, ואפילו להיות הנראה ואינו רואה, כמו בסרט "נקמת הנסיך המאוהב בפרש הצולע". אז הוא נזכר כשהוא ראה את הסרט עם שווילי, היה קטע שהנסיך המאוהב עולה לכיוון המערה כדי לתפוס את הפרש הצולע. שווילי, חברו אומר לו: "מתערבים שהנסיך לא יכנס למערה?". לא מתערב, משיב לו סוראמלו ושווילי מנסה לשכנע אותו שיתערב איתו שהנסיך לא יכנס למערה. הנסיך מתקרב למערה ושוב מנסה שווילי לשכנע אותו שיתערב איתו שהנסיך לא יכנס למערה. סוראמלו משיב בשלילה, ואז הנסיך נכנס למערה וחוטף מכות מהפרש הצולע. סוראמלו אומר לשווילי: "אתה רואה? היית מפסיד. לא רק שהוא נכנס הוא גם קיבל מכות". שווילי משיב לו שהוא מופתע, כי אתמול הוא ראה את הסרט והיה בטוח שאחרי המכות שקיבל אתמול הוא בחיים לא יכנס למערה יותר.
את הקטע ניתן לראות כאן.

לשתות במועדון לילה
סוראמלו וחבריו, יפת ודדש נהגו ללכת למועדון לילה. דדש אמר לברמן "תן לי בירה, תן לסוראמלו וליפת בירה וקח אחד גם לעצמך". אחרי ששותים סיבוב אחד אומר דדש למוזג שוב: "תן לי בירה, תן לכולם בירה, וקח אחד לעצמך". וככה חוזר חלילה עד לשעות הקטנות של הלילה. ב4 בבוקר אומר דדש לברמן שאין לו כסף. "מה אין לך כסף" אומר הברמן לדדש ומתחילים מכות, ועפים שולחנות, ונעשה בלאגן שלם בכל המועדון. למחרת, באים השלושה אל אותו מועדון לילה כאילו לא קרה כלום, ודדש אומר לאותו ברמן: "תן לי בירה, ותן גם לסוראמלו וליפת בירה". הברמן שואל אותו: "ומה איתי?". דדש משיב לו: "אתה? אתה שותה קצת בירה, זה עולה לך לראש ומתחיל ללכת מכות עם כולם".
כשהיו שואלים את יפת, "מה תשתה? בירה? וודקה? ערק? קוניאק?" הוא היא עונה: "הסדר לא חשוב".
את הקטע ניתן לראות כאן.

מלאך המוות וג'ורג' העדין
סוראמלו פוגש בדאון טאון של הגיהנום את מלאך המוות. סוראמלו אומר לו: "איזה עבודה מצאת לך? לעשות את המוות לאנשים?" מלאך המוות משיב לו: "רק שתדע לך שבתוך תוככי תוככי אני עדין". סוראמלו נזכר בעדינות של ג'ורג'.
היה דרוויש אחד שהיה מטייל בעולם. יום אחד כשהוא נכנס לכפר קטן בהרים ובכל מקום בכפר הוא ראה אישה בהריון. כשהוא ראה גם נזירה בהריון, שאל את ראש הכפר מדוע כל הנשים בהריון. ראש הכפר משיב לו שזה הכל בגלל ג'ורג', שגר בהר הכי גבוה. הדרוויש עולה להר הכי גבוה ופוגש שם את ג'ורג'. ג'ורג' לבוש שמלה לבנה, יחף, ולאצבעות רגליו קשורים פעמונים. כשסוראמלו שואל על הפעמונים שבאצבעות רגליו של ג'ורג', משיב לו ג'ורג' שכיוון והוא הולך יחף, הוא יכול לדרוך בטעות על נמלה ולפגוע בה. מכיוון שבתוך תוככי תוככו הוא עדין, קשר ג'ורג' פעמונים לאצבעות רגליו והפעמונים יזהירו את הנמלים לא להתקרב לרגליו של ג'ורג'.
הדרוויש משיב לו: "אתה עדין אתה? כל העולם בהריון ממך ואתה קושר פעמונים על הרגליים? פעמונים אתה צריך לקשור על הזין".
את הקטע ניתן לראות כאן.

שמח בחלקו (עיניים גדולות)
סוראמלו אומר שאדם צריך להיות צנוע ושמח בחלקו.
לאלכסנדר מוקדון היה תחביב לאסוף עתיקות. בין מלחמה למלחמה היה מבקר בשוקי פשפשים וקונה לעצמו כל מיני דברים עתיקים. יום אחד נכנס לחנות עתיקות ורואה בויטרינה זוג עיניים שמאוד מצאו חן בעיניו. מוקדון רצה לקנות את העיניים האלה, והמוכר אמר לו שלעיניים אין מחיר. המוכר הציע שישים את העיניים בכף אחד של המאזניים ומוקדון ישים כסף בכף השנייה של המאזניים וברגע ששני הכפות יגיעו לגובה שווה מוקדון יקנה את העיניים. מוקדון שם שק של כסף אך הכף לא זזה. הוסיף מוקדון עוד 3 חבילות של כסף והכף נשארה במקומה. מוקדון הוסיף ארגז מלא בזהב ויהלומים, אך כף המאזניים נשארה בשלה. בחנות נמצא איש זקן, שלפתע מוציא מטפחת מכיסו ומכסה את העיניים של המשקל. ואז שתי הכפות הגיעו לגובה שווה. שואל מוקדון את הזקן: "למה כיסית את העיניים?". הזקן משיב לו: "ידוע שגם אם הבן אדם נולד עם עיניים קטנות, יש לו עיניים גדולות. כל זמן שהם פתוחות ורואות הן רוצות עוד ועוד ועוד".
את הקטע ניתן לראות כאן.

פייבלוביץ' והכפתורים
היו פעם שתי משפחות שגרו בשכנות. בקומה למעלה גר זיתוני, שהיה קבלן עשיר מאוד. בקומה למטה גר פייבלוביץ' שהיה עני מאוד. כל ערב היה פייבלוביץ' העני יושב עם בני משפחתו, שרים שירים ושמחים ואילו זיתוני העשיר היה יושב בביתו סביב השולחן ועושה את החשבונות שלו. מי חייבים לו, כמה חייבים לו וכ'ו. אשתו של זיתוני היתה אומרת לו ערב ערב: "מה יהיה איתך? כל הזמן אתה מתעסק בעבודה. תראה את הפייבלוביצ'ים איך הם שמחים ושרים, ולך כל מה שיש בראש זה חשובונות?".
יום אחד לזיתוני העשיר נמאס, והחליט לרדת למטה אל משפחת פייבלוביץ'. שואל זיתוני את פייבלוביץ' במה הוא עובד. פייבלוביץ' עונה לו שהוא מוכר כפתורים. יש לו מזוודה והוא מסתובב איתה ממקום למקום ומוכר את הכפתורים. זיתוני אומר לו שיתן לו כסף ובמקום למכור עם מזוודה ולרוץ ממקום למקום בשביל גרושים, יפתח חנות במרכז העיר וימכור באלפים. פייבלוביץ' לוקח את הכסף ופותח חנות. החנות מצליחה והוא לאחר מספר חודשים פותח עוד חנות ועוד חנות. עד שנהיה לו רשת חנויות: "כפתורי פייבלוביץ' ובניו".
אחרי מספר חודשים יושב לו זיתוני בדירתו ועושה את החשבונות שלו, ואישתו באה אליו ואומרת לו שהיא שמה לב שמזה מספר חודשים היא לא שומעת את משפחת פייבלוביץ' מלמטה, שרים ורוקדים ושמחים כמו פעם. אולי כדאי ללכת ולראות מה קרה להם. בעלה משיב שאין מה ללכת, פייבלוביץ' עושה חשבונות, והאישה והילדים סופרים לו את הכפתורים. 
את הקטע ניתן לראות כאן.

חממי הפרופסור והחמור (שיטות השקייה)
חממי היה פרופסור במכון וייצמן ברחובות, ומומחה בינלאומי לשיטות השקייה.
יום אחד פוגש חממי בבדואי ושואל אותו כיצד הוא משקה את השדות שלו. הבדואי מראה לו שליד בור המים יש חמור, שעל הצוואר שלו קשור חבל. בצד השני של החבל יש דלי. כשהחמור מסתובב סביב הבור, הדלי עולה למעלה, המים נשפכים לתעלה ומשם אל השדות. חממי שואל את הבדואי, איך הוא יודע שהחמור שנמצא רחוק מסתובב. הבדואי אומר לו שהוא קשר לחמור פעמון סביב הצוואר. כשהוא שומע את הפעמון מצלצל הוא יודע שהחמור מסתובב. הפרופסור אומר לו שהחמור יכול לעמוד במקום אחד ולא לזוז, לעשות תנועות עם הראש ואז הבדואי ישמע את צלילי הפעמון ויחשוב שהוא מסתובב. הבדואי משיב לו שאם היה לו חמור כזה חכם, החמור היה פרופסור במכון וייצמן ברחובות.
את הקטע ניתן לראות כאן.

טיפשות

סוראמלו מספר על טיפשות. על ויקטור התל-אביבי היו אומרים שכשטיפשות נדבקת לבן אדם בגיל 7 היא כבר יוצאת איתו לפנסיה.
פתחה והאפרסקים - בן ציון פתחה היה ידוע בטיפשותו ובאהבליותו. יום אחד הוא יושב עם חבר שלו ואוכלים 2 קילו אפרסקים!! אחרי שסיימו לאכול, החבר אומר לפתחה שאם שוברים את הגרעין של האפרסק, מה שבפנים נורא טעים. פתחה שואל אותו: "מה, יש גרעין באפרסק?".

המזל מחכה לי בדרך
יום אחד החליט פתחה שהוא רוצה לדבר עם אלוהים ולבקש ממנו עצה. כשפתחה מגיע ליער פוגש אותו הזאב. פתחה אומר לזאב שהוא בדרך לאלוהים. הזאב מבקש ממנו שיגיד לאלוהים שהוא כל הזמן רעב, וזה לא פייר שאין לו מה לטרוף. פתחה ממשיך ללכת ורואה בחורה יפהפיה מתרחצת בנחל. פתחה אומר לה שהוא בדרך לאלוהים. היא אומרת לו שיגיד לאלוהים שהיא עצובה ובודדה והיא רוצה להיות מאושרת. פתחה פוגש בעץ ליד הנהר והעץ אומר לו שהזאב מספר שפתחה בדרך לאלוהים. העץ מבקש מפתחה שיגיד לאלוהים שהוא צהוב ומסביבו הרבה מים. כל שאר העצים ירוקים והוא צהוב ויבש. פתחה מגיע לאלוהים ואומר לו שכולם סביבו מסתדרים בחיים והוא לא מצליח בשום דבר. אלוהים משיב שהיה טעות, והוא נותן הוראה שהכל יסתדר. אלוהים אומר לפתחה שיחזור הביתה והמזל יחכה לו בדרך.
פתחה סיפר לאלוהים על הבעיות של העץ היבש, הבחורה הבודדה והזאב הרעב. אלוהים אומר לו מה להגיד להם. כשחוזר פתחה הביתה פוגש בעץ ואומר לו שבדיוק מתחתיו יש חבית מלאה זהב, שעוצרת את המים ובגלל זה הוא יבש. העץ אומר לו: "קח את החבית, אתה תהיה עשיר ואני אהיה ירוק". פתחה אומר לו: "אני מצטער, אין לי זמן. המזל מחכה לי בדרך".
אחר כך פוגש פתחה בנערה הבודדה ואומר לה שאת תהיי מאושרת רק אחרי שתפגשי בחור ביער ותתחתני איתו. הבחורה אומרת לו: "בוא נתחתן, ונהיה מאושרים". פתחה אומר לה שאין לו זמן, המזל מחכה לו בדרך.
פוגש פתחה את הזאב, ומספר לו את מה שקרה לו עם העץ ועם הבחורה ואומר לו שהוא לא יהיה שבע בחיים שלו, עד שלא יתפוס את הטיפש הראשון ביער ויטרוף אותו. הזאב הסתכל על פתחה והבין שטיפש יותר גדול מזה אלוהים לא יכל לשלוח לו ובלע את פתחה.
את הקטע ניתן לראות כאן.

קבצנים וקמצנים
סוראמלו מספר כי ירושלים של אז נחלקה לשניים. שני מליונרים שלטו בעיר ושמם באלרו וקוקיה. על קוקיה היו מספרים שככל שהיה מליין בכסף, כך היה קמצן בנשמה. 
יום אחד בא סוחר אל קוקייה וביקש ממנו שילווה לו מאה לירות. קוקיה אמר לו: "אני לא שומע טוב באוזן הזאת. תעבור לאוזן השנייה". אומר הסוחר לקוקיה באוזן השניה: "תן לי מאתיים לירות". קוקיה עונה לו: "תחזור לאוזן הראשונה...".
באלרו היה פחות קמצן מקוקיה. לבאלרו היה גדר מסביב לבית. יום אחד רואה באלרו שקבצן עם בגדים בלויים וקרועים מתגרד לו על הגדר שלו. הקבצן אומר לבאלרו שבגלל שלא התרחץ הרבה זמן הגב מגרד לו. באלרו מוציא כסף ונותן לקבצן כדי שיתרחץ בבית מרחץ ויקנה חולצה חדשה, רק שיעזוב את הגדר. למחרת, רואה באלרו שני קבצנים עומדים ומתגרדים על הגדר. הקבצנים מבקשים ממנו שיתן לכל אחד מהם כסף, כמו שנתן לקבצן מאתמול והם יעזבו את הגדר שלו. באלרו השיב בשלילה ואמר: "ההוא המסכן היה לבדו. לא היה מי שיגרד לו את הגב. אתם שניים, אתם יכולים לגרד האחד לשני".
היה קבצן אחד בירושלים, שהיה מקבץ נדבות מאנשים וביום שישי היה מרים ראשו לשמיים ומבקש מאלוהים שייתן לו לירה כדי לעשות את סוף השבוע כמו שצריך. יום אחד, השכן של הקבצן שהיה גר באחד מהדירות למעלה, ריחם על הקבצן, לקח סל, הכניס בסל קצת כסף והוריד את הסל עם חבל למטה. הקבצן יוצא מהבית בבוקר, רואה את הסל וסופר את הכסף ומגלה שיש 90 גרוש. מרים הקבצן את ראשו לשמיים ואומר: "אלוהים, הרי סיכמנו על לירה. ופה יש רק 90 גרוש". ואז הוציא השכן למעלה את ראשו ואומר לקבצן: "ומה עם הסל?".

ההלוייה של באלרו
יש מנהג בירושלים שכשמישהו נפטר אז כל אלה המלווים אותו מוציאים את הכסף הקטן מכיסיהם וזורקים על הקבר. כשסוראמלו שמע את זה הוא ידע שזו הזדמנות מהשמיים. הלא לא כל יום אדם עשיר כמו באלרו נפטר מן העולם. סוראמלו הלך ברגל אל בית הקברות ונרטב לגמרי מהגשם. כשנגמרה ההלוייה אף אחד לא שם מטבע על הקבר. סוראמלו מחליט ללכת לביתו של באלרו. למרות שלא ראה את באלרו מימיו התחיל סוראמלו להתייפח כשהגיע לביתו של באלרו. סוראמלו קרע את התמונה שעל הקיר והחל לנשקה. ראה את זה אחד ממכריו של סוראמלו ואמר לגברת באלרו שהוא מכיר את סוראמלו והוא לא יילך מפה אם לא יתנו לו 5 לירות. אחרי שנתנו לו 5 לירות, אמרו לו שיילך, אבל שיחזיר את התמונה. סוראמלו משיב שהוא חייב לקחת את התמונה של באלרו למזכרת. אחרי שנתנו לו עוד 2 לירות השאיר להם את התמונה. אחרי זה סיפרו לו שהתמונה היא בכלל לא של באלרו.
אחרי כמה זמן נפטר גם המליונר השני, קוקיה. אבל להלוייה שלו סוראמלו לא הלך. אם היו שמים מטבעות על הקבר של קוקיה, היה מוציא קוקיה העשיר והקמצן את היד מהקבר ולוקח את המטבעות.

פתגמים (בונבוניירה, פרחים ועוגת מרצפן)
סוראמלו לא אוהב פתגמים, כמו למשל "לא אומרים את שבחו של אדם בפניו" ("אז למי אומרים? ללמפה? לבלטות?"). את הפתגם "מצא אישה מצא טוב" הוא בטוח שהמציאה אמא של וושתי.
לסוראמלו היה חבר בשם אלבלק. אלבלק מצא אשה, ומרב שאהב אותה היה מביא לה כל יום בונבוניירה, או פרחים, או עוגת מרצפן. האישה אהבה את זה והם התחתנו. וגם אחרי החתונה היה מביא לה כל יום בונבוניירה, או פרחים, או עוגת מרצפן. יום אחד, אחרי זמן רב הגיע הביתה בלי כלום. אשתו הסתכלה עליו ואמרה לו: "לא ידעתי שיש לך קרחת". הוא משיב לה שהקרחת זה עוד מלפני החתונה. אשתו עונה לו שהיא לא שמה לב כי היא היתה עסוקה עם הבונבוניירה, או עם הפרחים, או עם עוגת המרצפן.
את הקטע ניתן לראות כאן.

גן עדן וגיהנום
סוראמלו מספר על החוויות מהגיהנום. 
בהתחלה כולם הולכים לגיהנום. אחר כך יש בית דין צדק, ומשפט ואז מחליטים מי ילך לגן עדן ומי יישאר בגיהנום. העונש הגדול זה הדרך לגיהנום ("הגיהנום איפה הוא? בג'הנם"). רצפת השיש של גן עדן נוגעת בתקרת הזפת של הגיהנום. היה מקרה ובו היה חור בתקרה של הגיהנום, וכל הלכלוך, הזפת והריחות הרעים התחילו לעבור מהגיהנום לגן עדן. מיד התקשרה הנהלת גן עדן לוועד עובדי הגיהנום ודרשה לתקן את החור ללא דיחוי. אנשי הגיהנום ענו לגן עדן שלהם לכלוך לא מפריע, ואם זה כל כך חשוב להם, אז שיתקנו בעצמם. התחילו להתווכח אנשי גן עדן ואנשי הגיהנום מי יתקן את החור, עד שלבסוף עשו משפט. ומי זכה במשפט? הגיהנום. וזאת כיוון שכל עורכי הדין הטובים יושבים שם.
בגיהנום אף אחד לא סובל את השני.
סוראמלו מספר שביום הראשון שהגיע לקחו אותו ואת שאר הנפטרים לאולם גדול ובו הם רואים אנשים יושבים סביב השולחנות המלאים כל טוב, ולא אוכלים. השולחנות הם ברוחב 2 וחצי מטר ונתנו לכל אחד מזלג באורך 2 וחצי מטר. שאל אותם סוראמלו למה הם לא אוכלים. אחד מהאנשים אמר: "איך נוכל אם המזלג באורך 2 וחצי מטר והצלחת לידנו?". סוראמלו שואל אותו: "למה שכל אחד מכם לא יקח את המזלג שלו ויאכיל את זה שממולו". עונה לו האיש: "אתה רוצה שאני אתן לו לאכול" (ועושה תנועה מגונה). סוראמלו אומר לו שככה גם הוא לא יאכל. האיש משיב לו: "נכון. אני לא יאכל, אבל גם הוא לא יאכל!".

המזל והשכל
יש אנשים שיש להם הרבה מזל. ויש כאלה שיש להם הרבה שכל. יש כאלה שיש להם הרבה משניהם.
היה אחד כזה, עשיר שהיה לו גם מזל וגם שכל. יום אחד השכל אומר למזל: "תדע לך, שאני עשיתי את האיש הזה עשיר". המזל עונה לו: "שטויות, זה הכל בא לו בגללי". המזל והשכל מתחילים להתווכח מי הביא את האיש העשיר לגדולה. המזל אומר לשכל שהוא עוזב אותם ונראה איך יסתדרו בלעדיו. ומרגע שעזב אותם הלך המזל. האוניות של האיש העשיר טבעו, הבנקים נשדדו, בתי המסחר נשרפו וכל העסקים שלו פשטו את הרגל.
לאיש העשיר לא היה מה לאכול, ויום אחד הלך אל הקצב וביקש ממנו שייתן לו בהקפה 2 קילו בשר וישלם לו כשיהיה לו. הקצב אומר לו שאם תוך שלושה ימים לא ישלם לו, יחתוך הקצב לאיש העשיר 2 קילו בשר מגופו. לעשיר לא היה כסף לשלם והתחנן בפני הקצב שלא יחתוך לו בשר מהגוף. העשיר מציע שילכו השניים לבית המשפט ויקבלו כל מה שהשופט יחליט.
בדרך לבית המשפט נתן העשיר מכה בטעות לאיש זקן שהלך עם בנו. הזקן נפל ומת, ובנו אומר לעשיר: "אתה הרגת את אבא שלי. אתה תשלם על זה". העשיר עונה לו שהוא בדרך לבית המשפט ומציע לו להצטרף. פתאום מחליט העשיר לברוח מהם, ראה בית, פתח את הדלת. מאחורי הדלת עמדה אישה בהריון. מהמכה של פתיחת הדלת, הפילה האישה את תינוקה. בעלה אומר לעשיר: "אתה הרגת את התינוק שלי. אתה תשלם על זה". העשיר מציע לו להצטרף לשניים שהולכים איתו לבית המשפט. בדרך לבית המשפט הם רואים חמור באמצע הרחוב, ואיש צועק: "תעזרו לי, החמור שלי נפל". העשיר תופס לחמור בזנב כדי להרים אותו, והזנב נקרע ונשאר אצל העשיר ביד. בעל החמור אומר לעשיר: "אתה הרגת את החמור שלי, ואתה חייב לי חמור". העשיר אומר לו שכל השיירה שמאחוריו הולכים איתו לבית המשפט ומציע לו להצטרף.
השכל ראה את כוחו של המזל וביקש ממנו להציל את המצב. המזל הסכים ונכנס לתמונה. הקצב מספר לשופט שהעשיר קנה אצלו 2 קילו בשר בהקפה והיה בינהם הסכם שאם לא ישלם לו, יחתוך הקצב לעשיר 2 קילו בשר מגופו. השופט אומר לקצב שיתבייש וגוזר עליו קנס של 200 לירות פיצויים. שואל השופט את האיש השני מה הוא תובע מהעשיר. האיש השני מספר שכשהוא הלך ברחוב, העשיר דחף את אבא שלו, והאבא נפל ומת. השופט ענה לו: "טוב מאוד. שאבא שלך לא יילך ברחוב שדוחפים. תן לו גם אתה 200 לירות פיצויים".
שואל השופט את השלישי מה איתו, והוא מספר לו שאישתו עמדה מאחורי הדלת, העשיר נתן מכה לדלת ובגלל זה היא הפילה. השופט אומר לאיש שייתן לעשיר את אשתו והעשיר יעשה לו ילד אחר במקומו. האיש לא הסכים לתת והשופט גזר עליו 300 לירות פיצויים קנס לשלם לעשיר. בעל החמור ראה לאיזה שופט הוא נפל, קם חיוור והחל לרוץ לכיוון הדלת. השופט שואל אותו לאן הוא רץ. בעל החמור משיב שהוא נזכר שהחמור שלו מהתחלה היה בלי זנב.
אחרי שהמשפט נגמר הלכו המזל והשכל לטייל ברחוב. עד שנהיה ערב, והמזל נשכב לישון באמצע הכביש. השכל שואל אותו מדוע הוא נשכב לישון באמצע הכביש. הרי חושך, תבוא מכונית ולא תראה אותו והוא יוכל להידרס. המזל משיב לו שאין לו מה לדאוג. השכל (שיש לו שכל) נשכב על המדרכה, איפה שאין מכוניות. פתאום מגיעה משאית ורואה שמישהו שוכב באמצע הכביש, הנהג לוקח את כל ההגה ימינה לכיוון המדרכה... והיה שכל..

ההצגה שודרה בטלוויזיה בערוץ 2. את גרסת הוידיאו של ההצגה ניתן לראות ב2 חלקים.
חלק א כאן.
חלק ב כאן.

ההצגה יצאה גם על גבי דיסק שמע. ניתן לשמוע את הדיסק בשני חלקים.
את חלק א ניתן לשמוע כאן.
את חלק ב ניתן לשמוע כאן.

יוסי בנאי מתארח בתכנית "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי (בתאריך 25/12/1992) ומספר על ההצגה "שובו של הסוראמלו".

את הקטע ניתן לראות כאן.


רשימת השמעה ביוטיוב של קטעים מהתכנית "שובו של הסוראמלו":

ניתן לראות כאן.



2 comments:

  1. 2 הערות לגבי השיר אברם אברם:

    הקישור ששמת הוא גרסה חתוכה בדקה השביעית
    (הורידו את הסיפור על שועה אחרי ההערה על הבקבוקים)
    ויש את הביצוע המלא 12 דק' בהקלטה של גיא אלון.

    שמעתי מזמן בהקלטה של גל"צ ביצוע של השיר
    שהיה בו באמצע את הסיפור על הקיר בין גן עדן לגיהנום.
    למעשה הקלטתי אותו באיכות לא טובה כ"כ, אבל הבעיה
    שהם גם דיברו על השיר בסוף.
    קישור
    https://db.tt/eOJIaqhN

    ותודה על כל הקטעים הנשכחים שהעלית.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על ההערות!

      נוסף גם הקישור לגרסה המלאה של "אברם אברם" שהעלה גיא אלון.

      גרסת השמע שהעלת זה מהקלטה של גל"צ למופע "אני וסימון ומואיז הקטן". בקרוב יעלה פוסט חדש, על יוסי בנאי, ונעלה את ההקלטה של המופע.
      גם בגרסה שלנו הקריינית מדברת בסוף השיר.

      מחק