יום שישי, 10 בדצמבר 2021

אבי קושניר מכבס ותולה

הפוסט הזה יוקדש להצגת הבידור של אבי קושניר, "מכבס ותולה".

ההצגה בהשתתפות, אבי קושניר, יסמין קדר וארז בן הרוש עלתה על הבמות בשנת 1996. את המערכונים כתבו: רמי ורד, שמוליק לוי ודניאל לפין. ניהול אומנותי: אילן רונן. מוסיקה: אילן שס. בשנת 1997 ההצגה צולמה בתאטרון ירושלים ושודרה בטלוויזיה בערוץ 2. 
אחת הדמויות המפורסמות בהצגה היא של קושנר בשמלת כלה. הדמות המצליחה של ציונה הכלה, הופיעה מאוחר יותר גם בפרסומת של אבי קושניר לחברת חשמל.

ההצגה כאמור שודרה בטלוויזיה בשני חלקים.
רשימת המערכונים כפי ששודרה בטלוויזיה:

חלק א:


רשימת הקטעים:

כשהאשה לא בבית - אבי קושניר הוא הגבר, שבסך הכל מה הוא רוצה? לבוא בערב מהעבודה, לשבת בתחתונים מול הטלוויזיה, לפצח גרעינים ולראות את משחק הכדורגל בטלוויזיה. ואשתו מרים (יסמין קדר) מה רוצה? לדבר על מערכת היחסים. היא מזכירה לו שמחר היא נוסעת ליומיים לאמא שלה. היא אומרת לו את מטלות הבית שהוא צריך לעשות בזמן שהיא לא נמצאת. הוא בטוח יסתדר. 
למחרת הוא מספר לה שהוא שם את העוף הקפוא במכונה שמסתובבת. את כל הבגדים הוא שם בקופסה השניה על 150 מעלות. נראה לו שיצא נקי, כי העשן שיוצא שחור, אז כנראה שכל הלכלוך יצא. את הילד, אלימלך, הוא כיבס באמבטיה עם מים פושרים, ונתן לו את האוכל, ארבע כפות אקמול. ערבב את זה ונתן לו לשתות, הוא יושן כבר יום וחצי. הוא לא מצא את הכבשה (כביסה). אז הוא קנה מבדואי את הכבשה שלו. היא חרבנה בכל הסלון. אז הוא שאב עם השואב אבק. הכבשה נבהלה וקפצה מהמרפסת, הבדואי ראה את זה וקיבל חום. אז הוא שם אותו באמבטיה עם מים פושרים, נתן לו ארבע כפות אקמול והוא נרדם כמו אלימלך. אשתו אומרת שהיא חוזרת הביתה הרגע והוא לא מבין למה. מה הוא לא מסתדר?


רומן באינטרנט - אבי קושניר הוא יובב זילברכץ, בן 41 וגר עם האמא שלו. הוא מנהל כבר חודשיים רומן סוער באינטרנט עם בחורה. הוא כתב שם שהוא ברק לוינסון, בוגר סיירת מטכל, אלוף טניס ובעל חברה ליבוא ושיווק. הוא גבוה ושזוף. יסמין קדר היא יוכבד, בת 33 שגרה עם הרוטווילר שלה. באינטרנט היא נקראת שני מור, דוגמנית מסלול, גבוהה, בלונדינית ויש לה קעקוע קטן של פרפר מעל השד השמאלי. השניים נכנסים למסעדה ומחפשים האחד את השני. שניהם די מכוערים במציאות. הם מגלים שמי שהם מחפשים בעצם זה לא מה שהם ציפו. במציאות זה לא נראה יעבוד, אז הם יושבים אחד ליד השני ומתכתבים ליד המחשב, שם זה הולך מצויין. המלצר (ארז בן הרוש) אומר להם שאו שיזמינו משהו או שילכו. אז הוא מאיים עליו דרך המחשב.

הרכבת בפריס - אבי קושניר הוא חיים וארז בן הרוש הוא אהרון, והם נוסעים ברכבת לפריז. הם פוגשים את יסמין קדר. הם מנסים לתקשר איתה באנגלית הקלוקלת שלהם. קושניר קורא לה מרסי, ושואל איפה המונה ליזה ומגדל אייפל. מגדל אייפל זה כמו מגדל שלום בארץ (Bye Bye Tower). הם רוצים להגיד לה שהם תיירים (tourist) ואומרים טרוריסט מישראל. האנגלית הלא טובה שלהם גורמת לאי הבנה.
את המערכון ניתן לראות כאן.

אמא פולניה - אבי קושניר הוא אמא פולניה. בנה צביקה (ארז בן הרוש), מודיע לאמו כי הוא עומד להתחתן. אמו אומרת שהיא תשאר לבד בחושך. היא התנגדה לכל הבנות שהבן שלה הכיר בעשר שנים אחרונות. את דורית שהרבני היא לא אהבה (תימניה. מה נוכל בחתונה? ג'חנון?) ואת שלומית בוזגלו היא לא רצתה (בוזגלו בבית שלי? בלטות יתעלפו מצחוק). גם את רוזינה מרקוביץ' לא רצתה (רומניה. רק על גופה מתה שלי אחרי שתולעים גומרים לאכול ארוחה שלהם). צביקה מביא את החברה שלו דלית (יסמין קדר). האמא שואלת מאיפה הורים שלך? היא עונה לה מעיראק. האמא פולניה נוזפת בבנה: "אתה מביא לי בת של סדאם חוסיין? אתה רוצה שלנכד שלי יקראו נאג'י?". לאחר מכן מבוצע "שיר הפולניה". מילים: עלי מוהר.
החתונה (הכלה ציונה) - אבי קושניר הוא ציונה, כלה שבעלה ציון עצור. הכלה מספרת את שארע ביום החתונה. לאחר החופה, ציון החתן היה מת מרעב. הוא רצה לאכול, אבל האורחים אמרו לו לעמוד בתור. ציון התעצבן והתחיל לנשוך אותם בגבות. המכות שהיו בחתונה גרמו למשטרה לבוא ולעצור את ציון. היא מתכננת אחרי שישחררו את ציון מהמעצר שהם יצאו לטיול לצפון טורקיה.
באמצע המערכון כאשר קושניר לבוש בשמלת כלה הוא עוצר ואומר: "סתכלו עליי. בנאדם בן 37. שלושה ילדים. תראו ממה אני מתפרנס. אם הבן שלי מצלצל אליי עכשיו מה אני אומר לו? אבא בעבודה?" יום אחד הוא שכח את השמלה בבית והוא שמע את אשתו אומרת לבנו "יותם, לך תראה אם השמלה של אבא בארון".

אבי קושניר התארח בשנת 1996 בתכנית "הערב עם אלי יצפאן" וביצע שם את המערכון. את הביצוע ניתן לראות כאן.
לאחר המערכון התארח קושניר לראיון עם אלי יצפאן על ההצגה "מכבס ותולה". את הראיון ניתן לראות כאן.
 

הדרכה לנישואים - אבי קושניר הוא רב במדור של הכנה לפני נישואין. יסמין קדר וארז בן הרוש באים אליו כזוג הרוצה להתחתן. הם הגיעו להדרכה לפני הנישואין. הם צריכים חתימה של הרב, והוא נותן להם משימות (לקפוץ, לעשות שכיבות שמיכה..), ומסביר להם מה צריך לעשות כדי לקיים את מצוות פרו ורבו.
נוסעים לחתונה - אבי קושניר הוא מאיר והוא מחכה למטה לאשתו רינה (יסמין קדר) באוטו שתרד למטה. הוא לא רוצה לאחר לחתונות של הבת דודה של רינה, ולא רוצה לפספס את האוכל בחתונה. בסוף היא יורדת ועולה חזרה להחליף נעליים. כשהם מתחילים לנסוע הם מתווכחים כל הזמן. באמצע הדרך הם מגלים שהם שכחו את ההזמנה בבית. הם שואלים את הנהג שנוסע לידם (ארז בן הרוש), איך מגיעים לגן הפקאן. הוא מסביר להם איך להגיע לתחנת דלק ולשאול שם. הם מתחלפים, היא נוסעת במהירות עד שנגמר הדלק. הדלק נגמר בדיוק כשהגיעו לגן הפקאן.


הומו - תרצה (יסמין קדר), אשתו של חזי (אבי קושניר) הזמינה את יואש, הבוס שלה (ארז בן הרוש) להיום בערב. הקידום שלה בעבודה תלוי בערב הזה. היא גילתה לפני מספר ימים שיואש הומו והיא מבקשת מבעלה שהנושא לא יעלה בערב. חזי נסער מהתגלית ומנסה לא לפלוט שיואש הומו. הוא מכיר את יואש מלפני עשרים שנה שהיו ביחד בצבא. בסוף הפגישה יואש אומר שבחודש הבא הוא מתחתן עם דוד.


ספונטני - לקושניר יש כמה מילים מהלב באופן ספונטני. הוא מתכוון להוכיח שזה באופן ספונטני. הוא חוזר שוב ושוב על המשפט שאם יש משהו שבשבילו שווה ערב ערב לצאת מהבית ולבוא להופיע זה... בוכטה ענקית של כסף!
בונוס - פספוסים - קטע מתוך "פספוסים" עם יגאל שילון. באמצע מערכון החתונה, למישהו בקהל מצלצל הפלאפון והוא עונה. קושניר קולט אותו ומבקש את הפלאפון ("למי התקשרת? לבועז? בועז עסוק עכשיו"). כשהוא מנסה להמשיך במערכון שוב בועז מדבר בפלאפון וקושניר אומר "זה קורה המון בתאטרון באנגליה, המון". במערכון של האמא הפולניה שוב מצלצל הפלאפון לבועז. קושניר אומר "מקודם לא היה לי אבל עכשיו יש לי מסרגה. או באוזן או בעין, תבחר".


יום שישי, 9 ביולי 2021

מושונוב ובראבא פתאום ביחד

הפוסט הזה יוקדש להצגות הבידור של מוני מושונוב ושלמה בראבא.
צמד השחקנים מוני מושונוב ושלמה בראבא (או כפי שנקרא הצמד "מושונובראבא") הכירו בתקופת הצבא. בראבא היה בלהקת פיקוד מרכז. מושונוב היה בלהקת שריון שהתפרקה ונהייתה צוות הווי סיני. בראבא הנחה ברדיו בגלי צהל את "תיבת נח". יום אחד התארח מושונוב ב"תיבת נח" ושם פגש את בראבא מאחורי הקלעים. בראבא אמר לו שכשיגיד לו מילה יכנס עם העוגה. הוא שם למושונוב תרבוש וכשמוני אמר מילה, בראבא אמר "טוב, תודה רבה לבחור הזה, החוצה!". מושונוב התאכזב כי חיכה לרגע הזה בשעת השידור בגלי צהל שירגישו אותו על הבמה. בראבא אז היה נורא מפורסם. הוא השתתף ב"פינת המתיחה הקטנה" בתכנית ביום שישי אצל גדי ליבנה בגלי צהל. לאחר הצבא מושונוב הלך לאוניברסיטה ללמוד תאטרון ושם פגש בבראבא. בראבא היה כבר מפורסם. הוא עשה את ה"קורקבן" שביים יוסי בנאי עם אורי זוהר ועוד הצגה אצל פשנל והחליט להיות סטודנט. בראבא היה ותיק ממוני בשנה וכשנפגשו באוניברסיטה מיד היה בינהם קליק. 
 
אחרי שנת לימודים באוניברסיטה הם הלכו לעוד שנה עם נולה צ'לטון, לעין הוד. קבוצת תאטרון, קולקטיב של שחקנים מסתגרים ועושים אקספרימנטים בתאטרון אחר, נוסח שנות ה60 וה70 בארה"ב. המגמה היתה להשתלב אחר כך כקבוצה בתיאטרון הרפרטוארי. שם אגב, הכיר מושונוב את סנדרה שדה, אשתו. בכיתה באוניברסיטה נשארו איציק ויינגרטן ודליק ווליניץ', שהצטרפו לקבוצה השניה של הקולקטיב התיאטרלי, זו שעלתה לקרית שמונה. לאחר הלימודים השניים שיתפו פעולה בהצגות בתאטרון חיפה כמו "רומיאו ויולה" (1975), ו"קריזה" (1976). 
 
ביולי 1978 עלתה בטלוויזיה התכנית "זהו זה". מושונוב ובראבא זומנו לבחינות המסך כצמד מנחים (לצד דליק ווליניץ). התכנית בהתחלה היתה תכנית מגזין ואוסף של קטעי משחק שקישרו בין פינות שונות. לאחר מכן בתחילת שנות השמונים התכנה הפכה לכזו שבכל פרק היה נושא סביבו עמד הפרק. השחקנים בתכנית התחלפו לאורך השנים. מושונוב היה היחידי שהשתתף בכל העונות של זהו, עד ירידתה מהאוויר בשנת 1998. בראבא השתתף באופן קבוע מהעונה הראשונה ב1978 עד 1986 לאחר 8 עונות. למרות שעזב את הצוות הקבוע המשיך בראבא להשתתף בתכנית כאורח. 

השניים השתתפו בסדרת המופעים של "ערב חד פעמי" שהחלה בשירות מילואים לפני חיילים בחזית (1982) והמשיכה על הבמות האזרחיות. השניים המשיכו להצגה השניה בסדרה "ערב חד פעמי משופץ" (1985) וגם בהצגה השלישית בסדרה "ערב חד פעמי קונבציונלי" (1991). על המערכונים בסדרת התכניות של ערב "חד פעמי" הקדשנו בעבור פוסט בבלוג. ניתן לקרוא אותו כאן.

בנוסף השניים השתתפו ב5 מופעי פסטיגל עם השירים: "חברים" (1983), "עייפים אך מרוצים" (1984), "השיר של יומבו וגמבא" (1987), "אני והצל שלי" (1988) ו"ילד סנדוויץ'" (1990). לכל אורך הזמן השניים שיתפו פעולה, אך לא עשו הצגת בידור רק של שניהם על הבמה. וזה קרה סוף סוף בשנת 1989 עם "פתאום ביחד" ולאחר מכן עם "הביצה והתרנגולת" ב1996 ו"רואים כפול" ב1998.

פתאום ביחד (1989)
 
לאחר דרך ארוכה ביחד, מההכרות בשירות הצבאי, הלימודים, ההצגות בתאטרון, ההשתתפות ב"זהו זה" וב"ערב חד פעמי" מחליטים השניים להעלות תכנית בידור רק של שניהם. שם ההצגה "פתאום ביחד". אחרי דרך ארוכה יחדיו הם פתאום ביחד בהצגת בידור. ההצגה עלתה באפריל 1989 וירדה מהבמות באוגוסט 1990 לאחר 218 הצגות. את ההצגה כתב וביים יוסי בנאי והפיק אביב גלעדי.
 
ההצגה הוקלטה על ידי גלי צה"ל בשנת 1990. קטעים מההקלטה שודרו בזמנו בגלי צה"ל. 
רשימת הקטעים ששודרו:
 
ישנם קטעים נוספים ששייכים להצגה ולא מופיעים בשידור של גלי צה"ל. היות והזמן שהוקצב לשידור ברדיו היה כ50 דקות, היה צורך לקצץ חלק מהקטעים. מערכונים כמו "הזקנים" ו"הפסיכולוג קליק" אמנם לא הופיעו בהקלטה אבל בוצעו בהזדמנויות אחרות. ביוני 1989 התארחו מוני ובראבא ב"סופשבוע" עם רבקה מיכאלי לראיון ובצעו שם את "הפסיכולוג קליק" ובסיום התכנית את "שאול בחנות בגדים". המערכון "מבט שני" גם בוצע מאוחר יותר בטלוויזיה. מערכון "הזקנים" בוצע בטלוויזיה בערב המחווה לספי ריבלין ב2009. תחילה נסקר את הקטעים מההקלטה מגלי צה"ל ואחר כך נעבור לקטעים האחרים.    
 
הקטעים מהמופע:
 
הקדמה - מוני מושונוב פותח ורומז על כך שבראבא מאחר ("השחקן בתפקיד המשני עדיין לא הגיע"), כשבראבא מגיע הוא עוקץ את מושונוב ("איפה השחקן משנה, הילד?").
 

שאול בחנות בגדים - דמותו של שאול שקלי מהתכנית "ערב חד פעמי" חוזרת. שאול נכנס לחנות בגדים יוקרתית כדי לקנות בגדים כיוון והוא מדליק משואה ביום העצמאות. המוכר אומר לו שיבוא ביום שישי, כי רק אז הוא נותן נדבה. שאול אומר שהוא רוצה לקנות מעיל. המוכר מציע לו בלייזר, ושאול משיב "תודה, אכלתי". המעיל גדול עליו ("זה פרוכת"). שאול מתלונן שאין כיסים. המוכר נותן לו מעיל של ג'ורג'יו ארמני ("הארמני?"), זה הצעקה האחרונה בכל אירופה ("בסדר, לא שמעתי"). המוכר מתאים לו מכנסיים וכובע. שאול טוען שזה בגדים של נשים.
 

מבט שני - פרודיה על תכנית התחקירים. בראבא המנחה אומר שנושא התכנית היא גברים מוכים. ספר שיצא בהוצאת "עם מכה" מדבר על הגברים המוכים. אורח התכנית (מוני) הוא גבר מוכה שטשטשו את קולו, עיוותו את קולו וריסקו את עצמותיו. קראו לו בשם בדוי, מתילדה. הוא מתגורר במעון של העירייה. הכל התחיל בחופה, אשתו שברה את הכוס עם הראש שלו, היא מתעללת בו ומרביצה לו. הוא פנה לאביו שיעזור לו אבל אביו נתן לו סטירה וסילק אותו כי מספיק לו המכות שאשתו נותנת לו. אז הוא פנה לראש העיר והלך למעון של נשים מוכות. אבל הם הרגו אותו במכות. הוא פנה לעורכת דין (עורכה דנה - העו"ד) שתעזור לו, וגם לגאולה כהן (אבל היא עסוקה, היא בוכה עכשיו).
 
 
צוותא מנהטן - מוני הוא המנחה בערב יום העצמאות בניו יורק. בתכנית האמנותית הוא מזמין אמן משכמו ומטה, יאצק (בראבא). יאצק אומר שמנהטן מלאה אתיופים. הוא מספר בדיחה שמתערבבת עם בדיחות אחרות. אחר כך יאצק מבקש מתנדב למשחקי חברה (מוני) בשם דוד. הוא מזהה אותו מלבנון (מאותו מערכון מ"ערב חד פעמי", 1982), הם נזכרים באותן שאלות ("שם האמא? סימה, שם האם? סם"). דוד אומר שהוא מנהטנהי. הוא שש שנים Seven years. בהתחלה היתה בעיה עם השפה, האמריקאים לא דיברו עברית בהתחלה. יאצק עושה חידון. מי היה חוזה המדינה? ("החוזה? או העורך דין שחתם על החוזה?"). דוד התחתן עם ג'ניפר נישואים דפקטיבים. יש להם 2 ילדים, ג'ון וברוך. הוא שר להם שיר ("ג'ון וברוך הולכים יום יום לגן, שנמצא בין ברודווי סטריט לצ'יינה טאון. ג'ון לקח קצת קראק בקווינס. ברוך ילך למרינס). השיר עושה לדוד געגועים לחזור לארץ ("הייתי חוזר. למה אתה לא חוזר? אין לי מי. כולם פה").
הם משחקים משחק אסוציאציות. יאצק מסביר שאומרים דברים בלי לחשוב ("בלי לחשוב מתאים לי"). בכל דבר דוד עונה דולרים ("יש משהו שלא מזכיר לך דולרים? לירה סטרלינג"). הם מנסים להגיד שרה שרה שיר שמח ("שיר סמאחש"). הם מברכים חג סמאחש. לא נשכח את אחינו המפוזרים בארץ ישראל, ואם קורה שם משהו, אנחנו פה.
 
מה הבעיה שלך - מוני לא מבין מה הבעיה של בראבא להשתחוות. הם מקדמים את הקטע "סרט ערבי" מזהו זה. בראבא מתלונן ("יאצק עושה סרט ערבי?").
 
סרט ערבי - קטע שבוצע במקור בזהו זה. בראבא מבקש נדבה לאיש עיוור. מוני הוא חומוס, הבן של אבו חומוס, הנקניק הגדול ובראבא הוא בורגול, הבן של אבו טחינה, הנקניקיה הקטנה. חומוס אומלל. למד משפטים באלכסנדריה. האבא שלו גנב, והוא מקופח ("אנא קפוח. הקפוח לא נופל רחוק מהעץ"). בראבא אומר שנכנסה לו כפית בעין, הוא נהיה עיוור ומאז לא שומע טוב. היה לו בן עם נקודת חן בצורת חצי ירח עם חרמש. מוני אומר שגם לו יש נקודת חן כזו באותו מקום. הם מגלים שהם אב ובן ("יא איבני? יא באבא?"). בראבא אומר שקרה נס, נפתחו לו העיניים והוא רואה. כשהוא רואה את בנו אומר "חבל שלא נשארתי עיוור".
 
ועכשיו לקטעים הנוספים:

את הראיון אצל רבקה מיכאלי בתוכנית "סיבה למסיבה" (יוני 1989) ניתן לראות כאן.


הפסיכולוג קליק - שלמה בראבא הוא פסיכולוג משוגע, הפסיכולוג קליק. אל הפסיכולוג מגיע אלברט אזולאי (מוני מושונוב) כדי שיעזור לו עם החלום המוזר שיש לו מאז הבחירות. החלום חוזר אליו כל לילה והוא לא מצליח להפטר ממנו. הוא חולם שהוא יושב בלילה מול הטלוויזיה ושובר ביצים קשות. דופקים בדלת, הוא פותח את הדלת ורואה חמור לבן עם כאפיה שאומר לו: "חזי, משיח לא בא ומשיח לא מטלפן". זה נראה לו מוזר, כי לא קוראים לו חזי. הוא נבהל, יורד במדרגות ורואה את ראש הממשלה יושב על צמיג בוער ואומר לו: "חזי חזי, לך תביא לי ג'ק". הוא נותן לו את הג'ק ואז הג'ק נהיה מדבר, כל הארץ נהית ים, וראש הממשלה הולך על המים וצועק: "אל תעשו גלים". אז נפתחים השמים ובמקומו של אלוהים יושב רפי גינת, מחזיק בידו את גדעון רייכר, נותן לו לאכול מבקבוק ואומר: "מה הוא הלקח? לא להתפתות לעסקאות בשטח". הפסיכולוג קליק אומר שכולם חולמים את החלום הזה.

הזקנים - ביצוע של המערכון מתוך "אומני ישראל מצדיעים לספי ריבלין" (2009).
מושונוב ובראבא הם שני זקנים ששותים יחדיו תה. כל אחד מתעניין בשלומו של האחר. הדם של מושונוב זורם. אולי לא לכל המקומות אבל הוא זורם. אסור למושונוב מלח כי יש לו סוכר. בראבא מספר שסול ברטון מת. מושונוב שואל מה סול ברטון עושה היום. בראבא שואל את מושונוב איך הוא נראה כל כך טוב ומושונוב עונה שכל ההלוויות בצהריים. אשתו של בראבא בדיאטה, היא רוצה לחזור למשקל המקורי שלה, 3 קילו ושש מאות. מושונוב הלך לרופא ואמר לו שהיד נשברה לו בכמה מקומות, אז הרופא אמר לו לא ללכת למקומות האלה. בראבא עשה אצל הרופא הזה ניתוח פרוסטטה. כל בוקר בשבע "המוביל הארצי". רק שהוא מתעורר בתשע. מושונוב ביקש מבראבא עצה כלכלית. השתחררו לו אלף שקל והוא לא יודע מה לעשות איתם. בראבא אומר לו שישים אותם בבנק. מושונוב פוחד שהבנק יפול. בראבא אומר לו שהבנק לא יפול כי בנק ישראל עומד מאחוריו. מושונוב אומר שגם בנק ישראל יכול ליפול. בראבא אומר שמאחורי בנק ישראל עומד משרד האוצר. מושונוב אומר שגם משרד האוצר יכול ליפול. בראבא אומר שמאחורי משרד האוצר עומדת כל הממשלה. מושונוב אומר שגם הממשלה יכולה ליפול, ובראבא שואל: "נו, וזה לא שווה לך אלף שקל?".


חלטורה ביום העצמאות - קטע שבוצע במופע "כל העולם במה" בשנת 1987. הקטע היווה הקדמה למה שהפך יותר מאוחר למערכון "צוותא מנהטן".
בראבא רוצה לעשות את הדמות של שאול או של יאצק ואילו מושונוב רוצה לעשות את הקטע של החידונים. הם עושים לבסוף את החידונים. בראבא מבקש מתנדב מהקהל (מושונוב), ששמו דוד אוליאל. שם האימא סימה ושם האם סם. הם מתחילים בחידת החרוז: על מה תלויה כביסה? חבל, מה יש בפח אשפה? זבל, מי הרג את קין? סיסרא. אחר כך הם משחקים 7 בום. לאחר מכן בראבא מבקש ממושונוב שיגיד שרה שרה שיר שמח, והוא עצמו לא מצליח להגיד.




הביצה והתרנגולת (1996)

בשנת 1996 השניים מעלים הצגת בידור נוספת ששמה "הביצה והתרנגולת". המערכונים נכתבו על ידי יהושע סובול ודניאל לפין. ביים: אילן רונן. מפיק המופע: אביב גלעדי. גלי צה"ל הקליטה את ההצגה בבית ציוני אמריקה בתל אביב בשנת 1997.

רשימת הקטעים בהקלטה של גלי צה"ל:

בינואר 1996 השניים התארחו ב"סופשבוע" עם רבקה מיכאלי כדי לקדם את המופע. בראיון עם רבקה מיכאלי הם מבצעים את "עניין של כסף", ומבצעים חלקים מהמערכונים "שדה התעופה" ו"מסעדה בניו יורק". המערכון "עבודה" (הידוע גם כ"בוריס קופץ מהגג") בוצע גם הוא בטלוויזיה.
בשנת 2010 נערך ערב לכבודו של מוני מושונוב, שנקרא "עושים כבוד". את הערב הנחה צביקה הדר. שלמה בראבא השתתף כמובן והשניים ביצעו את המערכון "מסעדה בניו יורק".

הקטעים מהמופע:
 
עניין של כסף - המערכון נפתח כאשר בראבא מאחר ומושונוב אומר "השחקן בתפקיד המשני עדיין לא הגיע". בראבא אומר שהוא הופיע במצדה לכבוד 500 שנה לגירוש ספרד. הוא השתתף עם פברוטי. בראבא מבקש ממושונוב שיחתום לו ערבות.בראבא אומר שבצהריים הוא צילם סרט אמריקאי ביפו, "מלחמת המפרץ 2", הוא משחק מסתערב כוויתי, מתחפש לשיעי ובתור כורדי הוא כובש את בגדד יחד עם צ'אק נוריס ואחותו של אביהו מדינה. מושונוב מתעניין אם יש תפקיד בשבילו. בראבא מבקש שוב שיחתום לו ערבות.בבוקר בראבא עוד הספיק לעשות הצגת ילדים לכבוד השלום, "חנן אשראווי ושמלת השבת".
 
הירושה - שוקי (בראבא) נפגש עם אבא של אשתו (מושונוב) שמבשר לו שהדוד הוריש לו 75 אלף דולר, והם עוברים דירה. שוקי נפגש בדירה עם עודד, הבן דוד (מושונוב) שהוא ארכיטקט שיעשה לו את השיפוץ. אחרי כמה חודשים לשוקי נולדה בית, והוא עדיין לא סיים את השיפוץ. לשם מגיע עורך דין, מומחה לענייני גירושין שמציע לו לתבוע את אשתו כי השיפוצים בדרך כלל מסתיימים בגירושין. כשסיימו את השיפוצים, הבת שלו מתקשרת והיא אוטוטו מתחתנת ומחפשת דירה. 
 
שדה התעופה - מושונוב נתקל בבראבא, ותוהה מאיפה הוא מכיר אותו. עד שהוא נזכר.. אתה לקחת לי את העגלה. מושונוב מספר חוויות מחו"ל (הייתי בלוברה, 3 שעות לא מצאתי ריבוק). בראבא חזר מבודפשט ומושונוב מבוקרשט (אז איך לא ראיתי אותך?), אשתו של בראבא היתה בבוקרשט. עשתה טיפול שיניים. הרופא בחולון רצה 4000 דולר. ברומניה הוא שילם 70 דולר והרופא הרס לה את הפה. מושונוב פתח רשת מאפיות פיתות עיראקיות בבוקרשט. הם מתלבטים באיזה מסלול לעבור, באדום או בירוק. מושונוב אומר שהיה עובר בירוק אבל הוא בשלילה. הם בסוף עוברים בירוק, אבל מושונוב הסתבך. הוא לא יכול ללכת טבעי בגלל שהוא מבריח וידאו ("מתחיל להקליט לי"..).
 

עבודה (מוכר גם כ"בוריס קופץ מהגג") - מוני הוא רוסי, שש שנים בארץ ואין לו עבודה. ברוסיה הוא היה מהנדס שמוציא קרח מים. הוא הולך ללשכת עבודה. הוא חשב לקפוץ מהגג, ופוגש בבראבא. בראבא הוא ערבי שעובד בבניין. ("מה כל היום אתה ערבי?", "לא, רק בבוקר"). הוא לא מסכין שמושונוב יקפוץ כי הוא יסתבך. מושונוב הגיע ממחנה קרוונים, וגם בראבא ממחנה, בלטה. לאחר שהם מדברים מושונוב מתפלא שבראבא ערבי ("חשבתי בוכרה"). בראבא לא מבין לא הוא אומר לו חרא.
 
את גרסת הוידיאו של המערכון ניתן לראות כאן.
 
מסעדה בניו יורק - בראבא הוא עוזי מחדרה שמגיע למסעדה בניו יורק. הוא מתקשה עם האנגלית. הוא מזמין לחם, המלצר (מושונוב) שואל אותו איזה סוג של לחם הוא רוצה, בראבא עונה "אנג'ל". המלצר שואל מאיפה הוא. בראבא לא רוצה לומר לו, אז המלצר מנחש. לבנון? ("יצאנו מזמן"), סלוניקי. המלצר מזהה שהוא לא מסלוניקי ומתעצבן, ורוצה לסלק אותו מהמסעדה. בראבא רוצה את המנהל. מגיע המנהל ההודי. המנהל שואל אותו מה הוא רוצה לאכול. סטייק? איזה סטייק ("אקסטרה לארג'"), בראבא רוצה תרנגול הודו אבל הוא לא יודע איך להגיד באנגלית. אז הוא אומר שהוא רוצה תרנגול מהמקום שהמנהל בא. ("אני מהודו. אתה רוצה שאסע להודו ואביא לך משם תרנגול?"). בראבא מנסה להסביר לו שהוא רוצה תרנגול הודו כמו המנהל ויוצא לו באנגלית שהוא רוצה לאכול את המנהל. בראבא מתחרט ומבקש ביצה. המנהל שואל איזה ביצה הוא רוצה. בראבא מנסה להגיד ביצה עין (eye egg), כשהמנהל לא מבין הוא שואל אותו למה הוא לא מבין אנגלית. המנהל מתעצבן ומסלק אותו מהמסעדה.
 
לגרסת הוידיאו של המערכון מתוך "עושים כבוד" (2010) ניתן לראות כאן.
 
מושונוב ובראבא התארחו כאמור בתכנית "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי בינואר 1996. התכנית מתחילה בהתחלת המערכון "מסעדה בניו יורק" (בערך כדקה). לאחר מכן מתארחים השניים לראיון עם רבקה מיכאלי ולמעשה בראיון מבצעים את הקטע "עניין של כסף". לאחר מכן מופיע קטע מ"שדה התעופה" (לא במלואו). לאחר מכן חוזרים לראיון ומשם לחלק מהמערכון "מסעדה בניו יורק".
 
 
 

רואים כפול (1998)

ההצגה השלישית של השניים, "רואים כפול" עלתה בשנת 1998. גם כאן ביים: אילן רונן. מפיק המופע: אביב גלעדי. ההצגה הוקלטה על ידי גלי צה"ל


רשימת הקטעים בהקלטה של גלי צה"ל:
 
הקטעים מהמופע:
 
מחלה - יש משהו שמושונוב עושה שנים שמאוד מפריע לבראבא. הוא בא לבקר. בראבא עשה בדיקת שמן במאמץ, יש לו אחות צמודה, סבטלנה. היא היתה בצ'רנוביל בזמן הפיצוץ. מצאה אצל בראבא פוספטים. לבראבא מפריע השיער הלבן של מושונוב, אנשים חושבים שמושונוב זה אלי לוזון של הבולגרים. בראבא לא ישן כל הלילה. הסינוסים סתומים לו, גילו אצלו במערות האף בית קברות מוסלמי.
 
תינוק של בית"ר - מושונוב הוא מר לוי והוא בחדר לידה. הוא שואל את הרופא, דוקטור רפפורט (בראבא) מה יצא לו. הרופא עונה לו שנולד בן. לוי, אוהד שרוף של בית"ר, שואל על הביצועים של התינוק. התינוק שוקל 5.500 קילו. לוי מתלונן על כך שלתינוק יהיה קשה לחזור להגנה. הרופא אומר שהילד יצא ג'ינג'י. לוי רוצה לראות את האחראי. הוא שואל אם שכחו את התינוק יותר מדי זמן בבטן וכל הכרומוזולות התפשטו לו מהחום. הוא שואל אם אפשר להוריד את זה עם אבקת כביסה. נולד לו ילד טמגוצ'י. הרופא אומר לו שיש משהו יותר גרוע. לו נולד ילד גרוזיני. תינוק עם שיני זהב. כל הבית מלא דולרים מזויפים. הוא צועק כל היום: "אבא, אבא, ירח מטפטף עלינו".
 
בית מקדש - בראבא ומושונוב (עוזרו) עובדים בבית המקדש. הציבור מבקש מבראבא כל מיני בקשות. מושונוב אומר שיש מכתב מאישה בהריון חודש שלישי והיא מבקשת בן זכר, גבוה, עם תלתלים ומדבר אנגלית. כי היא קנתה לו אינטרנט. בראבא אומר לו מה לעשות.
בראבא אומר שבעוד חודש מגיע משיח בלופטנזה. והחמור מגיע באל על. כמו כל החמורים. מושונוב מגלם דמות נוספת, דוד, קבלן שיבוצים. בראבא מבקש ממנו לבנות בית מקדש שלישי תוך שלושים ימים. גובה של 30 קומות. המזבח בגודל 100 על 100. זה עשר דונם מנגל. דוד אומר שזה גדול מדי ורוצה להתחיל מקטן. מהפרות נעשה המבורגר. יעשו רשת מק-דש.
 
סליחה - מושונוב בדרך הביתה מהקניות. הוא ברוגז עם השכן (בראבא). בראבא מבקש ממנו סליחה על הבוקר ההוא לפני שנתיים וחצי, יום לאחר הבחירות. בראבא מתמם מה בסך הכל עשה, הוא עשה תנועה מגונה וקילל אותו כהוגן (גזוז רציתם, אגזוז כזה קיבלתם..). הוא משחזר את הדברים שאמר אז ומוסיף שעל זה רצה לבקש סליחה.
 
הסיפור על רפי נעליים - רפי היה הראשון בשכבה שהתחתן וקנה דירה בפואבלו אספניול, בקרית מוצקין הירוקה. הוא היה נתון למצבי רוח קיצוניים. הוא איים שיעזוב את הבית, ואז אשתו זרקה אותו מהבית. הוא חיפש אצל מי לישון. הוא נזכר בחברו מהתיכון, אבי. הוא מתקשר אליו. אבי מכנה אותו בכינוי שקיבל בתיכון "רפי נעליים מסריחות", ומנסה להתחמק מביקור של רפי. רפי נוסע אליו. אבי (בראבא) בטוח שיחפף אותו תוך 5 דקות. הם מעלים זיכרונות. הנעליים של רפי נשארו מלפני 30 שנה. אבי נזכר שלרפי היתה חברה, "ריקי הנותנת". נתנה לכל השכבה. אבי תוהה מה איתה, האם היא בארץ. רפי עונה שכן. כשאבי שואל מאיפה הוא יודע, רפי עונה שהתחתן איתה.
 
זה שלך - מושונוב שואל את בראבא אם הרכב שחוסם את הרכב האדום הוא הרכב שלו. הוא כועס עליו שחסם את הרכב שלו, ותוהה מה היה קורה אילו היה רופא, טייס או רקדנית בטן והיה מאחר בגלל שחסמו את האוטו. מושונוב אומר שהרכב החסום זה לא הרכב שלו. בראבא תוהה מה היה קורה אילו בגלל החסימה הוא היה מאחר לעבודה. ואז בראבא עונה שאין לו אוטו בכלל. הם תוהים בפני גברת שהכלב שלה עשה קקי ברחוב מה היה קורה אילו היו מאחרים לעבודה ("ואם הייתי רופא שמאחר לניתוח?") אבל אין כלב בכלל.

מנגל - הקטע בהקלטה של גלי צה"ל היה משובש ולכן לא סוקר.

 
 
 
 
שלמה בראבא - מערכונים נוספים
 
פינת המתיחה הקטנה
 
בתחילת דרכו השתתף שלמה בראבא ב"פינת המתיחה הקטנה" שהגיש וערך גדי לבנה בגלי צהל. גם יהודה ברקן השתתף ב"פינת המתיחה הקטנה" (פוסט על יהודה ברקן ניתן לקרוא כאן). המתיחות הזכורות של בראבא מאותו פינה הם "אביב (מלחין מבקש עזרה)" ו"מתיחה לחנוכה".

אביב (מלחין מבקש עזרה לפסטיבל האביב) - שלמה בראבא הוא אביגדור הרמן, מלחין, שכותב שיר לפסטיבל אביב והתקשר למישהי אנונימית כדי לשאול את דעתה על השיר.

מתיחה לחנוכה - בראבא מודיע למאזינה שהיא זכתה להשתתף בחידון חנוכה פומבי שנערך בבית העם בקרית ארבע. החידון בחסות בית חרושת לנרות, "יהי חושך". הוא שואל את המאזינה אם נהוג לומר "חג חנוכה" או "חג חנוחה". לאחר מכן הוא שואל אותה: "מתי אמר יהודה המכבי ולמי?". בסיום החידון הוא אומר לה שהיא זכתה להשתתף ב"פינת המתיחה הקטנה".
 
 מערכונים בטלוויזיה
  
לשלמה בראבא היו מספר מערכונים בו הו משחק דמות של זקן טרחן שמדבר ללא הפסקה. המערכון הראשון "קופת חולים זמנהוף" (עם מוטי קירשנבאום) בוצע ביום העצמאות 1986. השני "תור לניתוח" (ידוע גם כ"אין מוצא") בוצע ב"סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי. לאחר מכן המערכון "מלחמת המפרץ" ב1991, ו"תור לרופא" מתוך "יוד שוורץ ומלחמתו בחיים" בשנת 1992.

קופת חולים זמנהוף - בוצע ביום העצמאות 1986. בראבא פוגש במוטי קירשנבאום ושואל אותו אם הוא אחרון בתור. קירשנבאום שואל "איזה תור?" ובראבא עונה לקופת חולים זמנהוף. קירשנבאום אומר שפה זה לא קופת חולים זמנהוף. כשאומרים לבראבא שפה זה טלוויזיה הוא אומר "אותו דבר, הצילומים שלכם יוצאים כמו זמנהוף. כמו רנטגן, לא רואים, לא שומעים..". בראבא עובר לשבת על ספסל, ומאחוריו איש שקורא עיתון. בראבא שואל אותו: "אתה אחרון בתור? אז אתה אחריי". בראבא אומר לו: "יש מה לקרוא בעיתון? ההוא רצח, ההוא גנב, ההוא אנס.. פעם עיתון היה עיתון. הייתי פותח וקורא: ההוא רצח. ההוא גנב. ההוא אנס. עיתון אז היה עיתון!". הוא נזכר ביום העצמאות הראשון, הוא חיכה למצעד. המצעד היה דרעק. בן גוריון צעק: "יש מדינה!". מה הוא צועק? למה למהר? פילסודסקי בפולניה חיכו אלף שנה עד שהכריזו מדינה. היום מצטערים שלא חיכו יותר. תוך כדי שהוא מדבר הוא מוצא מתוך שקית, עוד שקית ועוד שקית עד שמוציא משם תפוח. הוא לא אוכל את התפוח, אלא מריח אותו ומחזיר לשקית ועוטף אותה חזרה בעוד שקית ועוד שקית.
 
תור לניתוח (נקרא גם "אין מוצא") - שלמה בראבא פוגש ברבקה מיכאלי ושואל אותה אם היא אחרונה בתור. כשהיא משיבה בחיוב הוא אומר לה "אז את אחריי". בראבא בא לעשות ניתוח וכל מערכת הבריאות שובתת. רופא מרדים שובת. מה הוא רוצה? שאני ארדם לבד? הרופא מרדים לומד 7 שנים באוניברסיטה איך לעשות שמישהו יישן. בראבא יושב מול הטלוויזיה 10 דקות, טראח נופל ונרדם. בראבא מתלונן שכל הזמרים צרודים. אם הם צרודים שישתו גוגל מוגל. אדם צועק "אין מוצא". מה יש לו ברונכיטיס? זה ההוא מאמריקה בלבל אותם. ברוס ספרינגפיס. הכל במדינה הזאת מהר. מה בער להם לצאת מלבנון? הטאיירים בערו? היה סונים, שונים, ארמונים, בונבונים. גם כאן בראבא מוציא שקית מתוך שקית מתוך שקית עד שמוציא את התפוח. הוא חותך את התפוח, זורק את התפוח ואוכל את הקליפה.

מלחמת המפרץ - מערכון בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה (1991).
בראבא מתלונן שבמהלך מלחמת המפרץ יש כל הזמן מטוסים שלא נותנים לו לישון. בראבא נתקע עם סטוק ופוחד שעוד מעט תגמר מלחמת המפרץ. הוא שוב מקלף תפוח וזורק את התפוח ונשאר עם הקליפה.

תור לרופא - לקוח מתוך "יוד שוורץ ומלחמתו בחיים" (1992).
בראבא נכנס לקופת החולים, יושב על הספסל ופוגש לידו באנג'ל סמואלוב, מלאך המוות (אבינועם מור חיים). בראבא שואל אותו אם הוא קרוב של סמואלוב מהשטיחים. בראבא אומר לו שסוף סוף הגיע ומספר לו על כל הצרות. פעם האוכל היה טוב, מסעדה קראו לה תנובה, המלצרית קראו לה לובה, היו מביאים מגש, אומרים בתאיבון עם חיוך, וגועל נפש. בראבא נזכר בימים עם הבריטים. היו עושים עוצר בסטייל, היו אומרים Good Morning, היית נותן תעודת זהות, היה נימוס. מלאך המוות רוצה לברוח ולא מעוניין לשמוע את בראבא יותר.

 

יום שבת, 8 במאי 2021

דודו טופז ספונטני מתוכנן

הפוסט הזה יוקדש לדודו טופז. או ליתר דיוק, לתחילת דרכו של דודו טופז.


את הקריירה של דודו טופז אפשר לחלק למספר תקופות:
התקופה הראשונה - בתקופה זו העלה את הצגת הבידור הראשונה שלו (1974) ואת ההצגה השניה, "ערב ספונטני מתוכנן" (1980). 
באותה תקופה (סוף שנות ה70) השתתף טופז בתכנית הרדיו "לצון נופל על לצון" ובעבר הקדשנו פוסט על המערכונים שלו מתוך התכנית. את הפוסט ניתן לקרוא כאן.

התקופה השניה - תכניות הבידור בשנות ה80 ותחילת שנות ה90.
שלוש שנים לאחר "נאום הצ'חצ'חים" (1981) העלה דודו טופז את הצגת הבידור המצליחה "פליטת פה" (1984), ובה טופז רוצה לרדת לאוסטרליה בגלל פליטת הפה שלו ולמרות הכל מחליט לבסוף להשאר. סיפור המסגרת מתואר על ידי המערכונים בתכנית. 
שנתיים לאחר מכן יצאה התכנית "בלי חשבון" (1986) שהיתה מעין המשך ל"פליטת פה". 
בשנת 1988 כאשר המדינה חגגה 40 שנה העלה טופז את "צורה לנו", בה סיפור המסגרת הוא צלם המראה לנו איך המדינה נראית דרך עדשתו במלאות 40 שנים למדינה. 
בשנת 1992 העלה טופז את התוכנית "טיפול נמרץ". בה סיפור המסגרת של התכנית היא תביעת נזיקין שמגיש האזרח הקטן (טופז) נגד המדינה. הקהל תיפקד כחבר המושבעים במשפט, ובמערכונים בתוכנית הובאו העדים.
לארבעת התכנית הללו הקדשנו את הפוסט "הצגות הבידור של דודו טופז" אותו ניתן לקרוא כאן.

התקופה השלישית - בשנת 1993 קיבל דודו טופז את ההנחיה של "סופשבוע". תכנית האירוח בערוץ 1 ביום שישי בערב. הוא קיבל 10 תכניות ובהם ביצע מערכונים שונים ואירח אומנים בהופעת בכורה (כמו נאור ציון, צביקה הדר, אורנה בנאי, אבי גרייניק ועידן אלתרמן).
באוקטובר 1993 כאשר ערוץ 2 נפתח, עבר טופז ל"קשת" והעלה את תכניתו "ראשות הבידור". בשנים הראשונות של התכנית ביצע מערכונים, אירח אורחים, ובחר אנשים מהקהל שיבצעו משימות ויזכו בפרסים. כעבור שנתיים, כאשר התכנית עברה מימי שישי לימי ראשון שונה שמה ל"הראשון בבידור". 
בעתיד נקדיש פוסט על עשרת התכניות של "סופשבוע" ולתחילת הדרך של "ראשות הבידור" (בימים שמה שהוביל את התכנית זה תוכן ולא רייטינג).

התקופה הרביעית - לאחר שבסוף 2004 ירדה תכנית הטלוויזיה "הראשון בבידור" מהמסך, העלה טופז בשנת 2005 את ההצגה "אין לי זמן". בהצגה זו עומד דודו בפני בית דין של מעלה. כשעולה טופז לשמיים הוא מתבקש לשכנע את אלוהים לאן הוא צריך ללכת, גן עדן או גיהנום.
בשנת 2008 העלה את הצגת הבידור האחרונה שלו "טעם החיים". 
שני ההצגות הללו נחלו כישלון. היו שהתאכזבו מן ההצגות, מכיוון שחלק מהבדיחות שהופיעו במופעים האלו, כבר סופרו בתכניות הקודמות.
גם 2 התכניות האחרונות סוקרו בפוסט "הצגות הבידור של דודו טופז" אותו ניתן לקרוא כאן

בפוסט זה נתמקד בתקופה הראשונה, בתכנית הראשונה "שלא נדע מצרעות" (1974) ו"ערב ספונטני מתוכנן" (1980).

שלא נדע מצרעות (1974)

הצגת הבידור הראשונה הונצחה על גבי תקליט. בעטיפה הקדמית נכתב "דודו טופז בלקט מערכונים". בתמונה רואים את דודו טופז על רקע כתום שעל אפו נמצאת צרעה. בצד שמאל נראים מספר תמונות בשחור לבן של טופז כאשר בכולם צרעה על אפו. במדבקה על גבי התקליט רשום: "שלא נדע מצרעות!", משחק מילים לביטוי "שלא נדע מצרות".

התקליט יצא בהוצאת גלטון. מספר סידורי L-5830. שנת יציאת התקליט היא ככל הנראה 1974 (כנראה בסוף 1974). אם נחפש תקליטי גלטון ונלך אחורה נמצא שתקליט L-5826 בהוצאת גלטון הוא "מרדכי בן דוד - הנני" שיצא ב1974. אם נלך קדימה מהמספר של תקליטו של דודו טופז (5830) נמצא שהתקליטים הבאים L-5834 הוא "שירים שובבים" של ניקוי ראש שיצא ב1974. L-5835 הוא "בזכרי ימים ימימה" של צלילי הכרם ששנת יציאתו היא 1974 או 1975. L-5837 הוא של ניסים סרוסי - "מטוקיו באהבה" שיצא ב1975.
מספרו של התקליט של טופז כאמור הוא L-5830 והוא בין L-5826 לL-5834, ששניהם יצאו ב1974, ולכן שנת ההוצאה היא 1974.

את רב המערכונים בתקליט כתב יואל ריפל. התקליט הוקלט בקיבוץ רמות מנשה. על העטיפה האחורית של התקליט כתוב: צילום: יוסי חורי, ועטיפה: שלום
התקליט נפתח במערכון "החדשות בעוד 25 שנה". מערכון שזכה לביצועים נוספים בתכנית הבאה "ערב ספונטני מתוכנן" (1980) וגם בתכנית "בלי חשבון" (1986). נעמוד על ההבדלים בהמשך. בתקליט גם מופיע "טרש בטיטו" המערכון הראשון שביצע טופז. התקליט מסתיים ב"שיר על דבר האושר", שיר שנכתב על ידי אביו של דודו טופז, אליהו גולדנברג, ובוצע גם בתקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980).


רשימת הקטעים בתקליט:

צד א:

צד ב:

הקטעים בתקליט:

"החדשות בעוד 25 שנה" - כתבו: דודו טופז ויואל ריפל. גרסה ראשונה למערכון. טופז מתאר איך ישמעו החדשות היום בעוד 25 שנה. "כאן שידורי ישראל והמזרח התיכון מירושלים. השעה 8 בירושלים, 8:30 בקהיר, 8:45 בדמשק". טופז רומז כאן שבעוד 25 שנה (משנת 1974, כלומר בשנת 1999) יתרחבו גבולות המדינה גם לקהיר ולדמשק.
הוא חוזה שידווחו גם מהחלל: "בתאונת דרכים בשביל החלב בין חללית וטיל נפגע האסטרונאוט סוויסה בוזגלו". מדווחים על המחזה "אל תקרא לי ווזווז" (משחק מילים על ההצגה "אל תקרא לי שחור"). ראש הממשלה, גולדה מאיר, הודיעה שלא תציג את מועמדותה לקנדציה נוספת. היא שוחחה עם שר החינוך והתרבות, טריפונס, שמצידו היה נרגש מההחלטה לשנות את המנון המדינה ל"דירלדה דירלדדה".
בעיירה תל אביב, שליד בת ים, היתה הפגנה שקוראת לשלטונות ברית המועצות, לפתוח את שעריה בפני הגרוזינים שרוצים לחזור לרוסיה. 
המשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושה אחרי הדוקטור הנרי קיסינגר, שנראה לאחרונה מסתובב מחוסר עבודה במזרח התיכון. והרי תאורו: כבן 75, מדבר אנגלית, ערבית, גרמנית ושטויות.
טופז מוסר את הטמפרטורות ברמת הגולן, מישור החוף, סיני, קהיר, ואוגנדה.
בסיום מהדורת החדשות חוזרים לתוכניתנו "לפני 25 שנה".

"ראיון עם נח" - כתב: דודו טופז.
טופז מזמין את נח הצדיק והתמים לספר את סיפור התיבה. נח מספר שהכל התחיל שיום אחד היה בנגריה שלו. הוא במקצועו נגר. הוא עושה כסאות, כסא נוח זה פטנט שלו. לפתע יש טלפון. אלוהים מדבר. "תשמע חביבי, אני לא אוהב קונצים בטלפון. תוכיח לי שאתה אלוהים... זה באמת הוא. שלום, לא זיהיתי את הקול שלך. מה שלום כבוד כבודו של כיסא הכבוד? זה אני עשיתי לו את הכיסא".
אלוהים מבקש הזמנה לתיבה, בגודל 300 אמה (מה זה אמה? תדבר במטרים). נח שואל אם ההזמנה של התיבה קשורה לעניין המבול ("איך אני יודע? החזאי אמר"). נח מתפלא שיהיו 40 יום ו40 לילה גשם ("גם בשבת? לא יהיו משחקים?"). אלוהים מבקש שהחיות יכנסו לתיבה שניים שניים מכל מין ("איך אני אדע? מה אני גניקולוג? אהה.. להציץ להם"). אלוהים מבקש שיקח גם את הילדים. יפת, צוציק בן 134. עד 120. להוציא אותו בכתה ד', באמצע הלימודים? נוח ואלוהים מסיימים את השיחה.
נח מספר שתוך שבועיים סיים את העבודה בעזרת השם. ובעזרת החם. ובעזרת היפת. ועמד בחוץ עם הרשימה של כל החיות והכניס אותם לפי הסדר: "לא להדחף יש מקום לכולם. חיות... שני ג'ירפים - תזהר על הראש. שני קנגורו - מה יש לך בכיס? תצא החוצה. שני ג'וקים - כנסו מקקים כנסו. יפת, תכין את הפסטות". 
היו לנח בעיות בהפלגה. היו להקות קצב, האריות, החיפושיות. היה קצת בעיות עם הפנתרים. רצו שיכון לזוגות צעירים. אשתו של נח התלוננה ושאלה מה יאכלו כל החיות. נח ענה: "מה שאנחנו נאכל הם יאכלו". ואיפה ישנו?, נח ענה: "אנחנו נישן איפה שהם ישנו". ואז שאלה אותו: "ומה עם הריח?", אז נח ענה: "כמו שאני התרגלתי, גם הם יתרגלו".
 

"ביקור בתערוכה" - כתב: יואל ריפל.
רס"ר בצהל לוקח את המחלקה שלו למוזיאון. המדריכה חולה, אז הוא צריך להסביר. 
צד א' של התקליט
הוא מתדרך את החיילים שלו, ומסביר מה הולך להתבצע בכל תמונה ותמונה. כל ציור מתחלק ל3 חלקים (כמו כל דבר בצה"ל): בד, צבע, מסגרת. ראשי תיבות:  בצ"מ. תמונה ראשונה זאת תמונת שמן, 40 אוקטן. זוהי תמונה סוריאליסטית. זה מסוריה. התמונה הבאה, תמונת מים. תמונת שמן מציירים עם מברשת ותמונת מים עם צינור. התמונה של ואן גוך, בו הוא צייר את עצמו תמונת פספורט. אחד מהחיילים מעיר שאין לו אוזן. אז הרסר מסביר שואן גוך הוריד אוזן בשביל להוריד פרופיל.
הרסר מפנה את תשומת ליבם של החיילים לתמונה בו רואים דברים כמו בחיים, בתים, מכוניות, עצים. ואז אחד החיילים, לייבוביץ' אומר שזה חלון. הרסר שואל מי לכלך את הקיר. מי רשם את שמו על הקיר? פיקאסו. ואז אומרים לו שזה ציור של פיקאסו. לציור קוראים אישה ("דומה לאחותך, ליבוביץ. איזה פנים, איזה עיניים. הנה עין אחת, איפה השניה? למטה. עין תחת עין. והתחת באמצע").
הם מגיעים לתמונה של מונה ליזה ("למה היא מחייכת? ראתה אותך. מה תעשה?"). זה מאוד יקר, אולי אלף לירות. טוב, זה לא חדש. את התמונה צייר לאונרדו דאווין. לציור הבא קוראים "תדיראן". אה, זה מזגן אוויר, זה לא ציור.
הרסר מבקש מסוויסה שירד משם. מה זה פסל? אם זה פסל אז זה לא סוויסה. איך קוראים לפסל? האדם החושב. טוב, זה בטח לא סוויסה. ליבוביץ' אומר שהפסל ערום. הרסר עונה, כי הוא חושב,  איפה הוא שם את הבגדים.
היות ולייבוביץ' הצטיין עם ההערות שלו, שיראה את הציורים והציירים המפורסמים, ואיך עבדו עם המברשת שלהם, כי למחרת הוא מסייד את הבסיס.
"הטנגו האחרון בפריז" - כתב: יואל ריפל.
טופז מספר על שכנה שלו, גברת רוזנברג, שהלכה לראות את הסרט בטעות. היא לא ידעה שמדובר בסרט גס. טופז מספר את הסיפור בקולה של שכנתו, גברת רוזנברג.
היא ביקשה מהילד שלה, דני (הוא קצת דפקטיבי), שיקנה לה זוג כרטיסים לואלס הגדול. דני לא מבין במוזיקה וקנה כרטיסים לטנגו האחרון. רוזנברג חשבה שגם טנגו זה ריקוד יפה. היא הלכה עם שרגא, בעלה, וראתה בסרט את מרלון ברנדו מביא בחורה לדירה. דירה על כל שונא ישראל, בלי רמונט, בלי רהיטים. ברנדו מבקש מהבחורה שתביא לו חמאה. שרגא שואל למה חמאה? והיא עונה לו שאולי הוא רעב ורוצה לעשות סנדוויץ'. אבל הוא לא עשה סנדוויץ' אלא שחור בעיניים. השכנה מזועזעת מכך שברנדו הוריד את מכנסיו, שם את אצבעו בתוך החמאה ועשה מה שעשה. שרגא אמר: "טרייפה, בשר וחלב ביחד?". השכנה חשבה שאולי יש לבחורה אקזמה. השכנה הרגישה מאוד לא נעים, ושמה לב שהשכן שלה היה מבסוט והסתכל על הסרט בהיפנוזה. כל הזמן היה לו יד בכיס, הוא חיפש משהו. היום בבוקר הלכה למכולת, ופרידמן מהמכולת אמר ששמר בשבילה חבילת חמאה. 

"חידון בטלוויזיה" - כתב: יואל ריפל.
טופז מגלם מנחה חידון בטלוויזיה. בשלב הגמר מתמודדים שני קבוצות: נציגי בית הספר לעבריינים צעירים על שם לנסקי, ונציגי בית הספר לחינוך מיוחד על שם י.ד. אהבל. המנחה שואל אותם שאלות.
השאלה הראשונה לי.ד. אהבל, באיזה שנה גילה קולומבוס את אמריקה? ("מי זה קולומבוס? לא זה לא זמר יווני"). מה התשובה שלך? מזמן? אולי אתה יכול לדייק קצת יותר.
השאלה הראשונה ללנסקי היתה מי היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל. הם רוצים רמז. הרחוב שבו נמצא בית המשפט העירוני בתל אביב נקרא על שמו. לא, שאול המלך לא היה נשיא. עוד רמז. מתחיל בו'. אחרי זה י', אחרי זה צ', (לא ויצו, לא). אחרי זה מ' אחרי זה נ'. אחרי הנ'? אין אחרי הנון. אין המשך לויצמן. ("מה אתה אומר? יהודה המכבי זה בהמשך ויצמן?).
השאלה הבאה לאהבלים, כמה זמן נמשכה מלחמת ששת הימים? 4. לא שאלתי מה הדפר שלך.
השאלה הבאה ללנסקי, שאלה מתולדות הישוב מקום המדינה ("מה אתה קם? קוראים לך מדינה?"): האם חיים ארלוזרוב זכרונו לברכה עודנו חי או מת? הם רוצים רמז. הרמז הוא עדיין לא ידוע מי רצח את חיים ארלוזרוב זכרונו לברכה. ("מה אתה אומר, יש לך אליבי?").
המנחה המיואש שואל שאלה אחרונה - "מה בדיוק אני עושה כאן?"
דודו טופז כטר"ש בטיטו
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

"טר"ש בטיטו" - כתב: דודו טופז. זהו המערכון הראשון שכתב טופז. דודו שירת בלהקה צבאית ("להקת הגדנע") וביצע את הקטע בבחינות ללהקה. המערכון נכתב בשנות ה60. טופז התגייס בשנת 1964 ובשנת 1966 יצא תקליטה היחיד של להקת הגדנע "חץ מקשת". במערכון אומר טופז "אני בן 22 ואתה בן כלבה". כשהיה טופז בן 22 היתה זו שנת 1968. ההקלטה שמופיעה בתקליט היא משנת 1974 שטופז היה בה בן 28. בעטיפה האחורית של התקליט ישנה תמונה של טופז במדי צהל, כאשר הוא מגלם בהופעה את טר"ש בטיטו.

המערכון מספר את סיפורו של טוראי ראשון מוריס בטיטו, ששמו אותו בבוטקה של הש"ג ואמרו לו שאם יש בעיות יטלפן לרס"ר. בטיטו מדמיין כי הוא מדבר עם פת"ח. אתה ממרוקו, גם אני. לך יש קלצ'ניקוב, גם לי. רק הבדל אחד בינינו. אני בן 22 ואתה בן כלבה. הרסר התקשר ואומר שאלוף הפיקוד צריך לבוא ("זה בן אדם זה?"). הרסר מבקש מבטיטו שכאשר יבוא אלוף הפיקוד שיתקשר אליו. בטיטו מדבר עם הכלב שעובר, ובדיוק מצלצל שוב הרסר ("הלו הכלב, אה סליחה הרסר. אני התבלבלתי כי יש לכם קול דומה"). הרסר מזכיר לבטיטו שאלוף הפיקוד צריך לבוא. לפתע מגיע אלוף הפיקוד ומדבר בקול סמכותי. בטיטו מטלפן לרסר ואומר שהגיע מישהו שאומר שהוא אלוף הפיקוד. מה הדרגה שלו? רב סרן עם הצטלבות. אחרי שנגמרת השיחה עם הרסר, בטיטו אומר לאלוף הפיקוד שיזהר מהרסר, כי הוא שאל עליו כבר פעמיים בטלפון.

טופז ביצע את הקטע כהדרן בתכנית "צורה לנו". ניתן לראות את גרסת הוידיאו מתוך הקלטת (1989) כאן.

קיים ביצוע נוסף של המערכון (בוידיאו) מתחילת שנות האלפיים, אותו ניתן לראות כאן.

"שמות הישובים" - כתב: יואל ריפל.
הנהלת רשות השידור החליטה להכניס את תודעת אהבת המולדת בקרב הציבור הישראלי, על ידי כך שיכניסו שמות של ישובים ומקומות בארץ לתוך תוכניות הרדיו השונות.
לדוגמא תאור משחק כדורגל: (שמות הישובים מסומנים בצבע סגול)
כפר החלוץ של קבוצת שילר, עבר את נווה המגן, שהוא תל השומר האישי שלו, נגח עם הראש בפינה, והבקיע לשער הגיא. אחר כך הבקיע עוד שעריים. אבל פספס לפחות מאה שערים. עין השופט פסל את שער הגיא, כי הכדורי נגע ביד אליהו. הר הצופים זרקו אבן יהודה בעין השופט.
דוגמה נוספת היא תאור משפט אונס:
דבריה של האשה: כבוד רמת השופט, הנאשם הבטיח שיבנה לי בית. יוציא אותי מצריפין, יוציא אותי מהמעברות ויגור איתי. יום אחד בא עם הסוסיתא לקחת אותי. שמעתי את המכונית נצרת. אמרתי לו איפה חניתה? עשה את עצמו שלא כפר הרואה אותי. אחר כך פנה בנימינה. נכנס לפרדס חנה שם עם הסוסיתא. אמרתי לו תוריד את היד מרדכי. אמרתי לו סאסא מפה. אבל הוא לא ירוחם עליי. נתן לי סטירת הכרמל ותפס אותי כמו צפת. הוריד לי את הגליל התחתון והוציא את מגדל העמק שלו. פחדתי. לא רציתי שאבא שלי יהיה כפר סבא. שום דבר לא כפר עזר. הוא עשה בי אונס ציונה.
הנאשם מצידו אומר: "אין חפציבה. היא סתם רוממה. עובדת ברחובות. אני לא ראשון לציון אצלה. היו לה הרבה הרמות מנשה בקריית חיים שלה. בשביל הר הרצל אחד היא נותנת לכל מי שרוצה עין זיוון. אבל מה, באותו יום היא היתה רעננה, עשתה אבו עגילה. שמה איפור בראש העין. הזמינה אותי להר הבית שלה, שנראה כמו דיר יאסין. אמרה לי: תכבה את האור יהודה. אז בחושך חיפשתי את פתח תקווה שלה, שנראה יותר כמו שער העמקים. אבל מה לעשות, הייתי חרמון לאללה".
השופט מגיב שהוא לא רוצה לשמוע את שער ההמשך. הוא אומר לנאשם שחסר לו בורג בראש הנקרה. אתה קצת לא שפיים. בגללך גם אני חרמון.

את גרסת התקליט ניתן לשמוע כאן.

קיימת גרסה אחרת שמופיעה כבונוס בדיסק "צורה לנו".
בגרסה הנוספת ישנה תוספת - לעקרת הבית תפריט היום: "קחי שני קילו קרית ענבים, מכרם שלום, תוסיפי גזר. בצנצנת אחת אשל הנשיא. טפטפי שני טיפות בן שמן, וערבבי עם גוש חלב. מרחי הכל על בית לחם, ופזרי קצת ים המלח. אם תוכלי את זה יהיה לך מעלה אדומים.
את הגרסה ניתן לשמוע כאן.


"שיר על דבר האושר" - כתב: אליהו גולדנברג, אביו של דודו טופז.

מילות השיר (הפזמון בצבע ורוד)

(בית 1)
העטיפה האחורית של התקליט
האושר, יש חושבים רחוק ככוכבים
אני אומר קרוב הוא, כאן, על יד
אם רק תמצא העוז
היטב בו לאחוז
שלך הוא ידידי, שלך לעד

אולי זה קצת מורכב
אך זהו המצב
כי ככה זה, כך זה מן הסתם
מה סוף סוף דרוש לו לאדם?
חיוך מעט, מילה טובה, מבט
והעולם שלו על כף היד.


חייך אליו רעי, ידך הושט
ואל תאמר "מחר" - עשה כעת!
כי זהו האדם, החיוך מונח אצלו בדם.

(בית 2)
באוטובוס קהל נוהר,
צפוף ומתנועע.
בין העומדים, אשה אחת,
כרסה כבר בין שיניה
ואיש לא זז ואיש לא נע פה מסביבי
בבקשה גבירתי, הרי לך מושבי.
היא אז הביטה בי ואנוכי נשבע
כי במבט שלה ראיתי את ליבה.

אדם קונה במחיר כרטיס של אוטובוס
את עולמו.
אם יש לו לב וקצת נימוס.
אולי המחיר לא די,
אך זה תמיד כדאי.

כי ככה זה, כך זה מן הסתם
מה סוף סוף דרוש לו לאדם?
חיוך מעט, מילה טובה, מבט
והעולם שלו על כף היד.


(בית 3)
בגן, ליל סערה
יושבת נערה
ורע לה ונורא לה, ועצוב
אל הספסל אגש
ועל אוזנה אלחש
הוא לא ימצא שניה לך
הוא ישוב

אולי זה לחש דל
אבל בכיה חדל

כי ככה זה, כך זה מן הסתם
מה סוף סוף דרוש לו לאדם?
חיוך מעט, מילה טובה, מבט
והעולם שלו על כף היד.


(בית 4)
נהג עבר על חוק ומבקש תמחוק
זו פעם ראשונה לי בחיי.
שוטר מביט, צוחק, מזהיר
וגם מוחק,
כי צ'אנס על הנהג לתת תמיד כדאי.
בגלל אותו הצחוק הנהג ישמור על חוק.

כי ככה זה, כך זה מן הסתם
מה סוף סוף דרוש לו לאדם?
חיוך מעט, מילה טובה, מבט
והעולם שלו על כף היד.


(בית 5)
עולה חדש ברחוב
עם כתובת של קרוב
והעברית שלו אינה טובה מאוד
אם הוא שואל דבר מה
נסה נא בלי חימה
לשמוע, להסביר, קצת ללוות
אולי נחפז אתה
אך זוהי הקליטה

כתבה מעיתון דבר 16/1/1980
כי ככה זה, כך זה מן הסתם
מה סוף סוף דרוש לו לאדם?
חיוך, מילה טובה, מבט

והעולם שלו על כף היד.

(בית 6)
חייל עומד בכביש,
והעולם אדיש.
ואין אף טרמפ,
והיא שם מחכה.
עברת על פניו,
אל נא תאמר לו לאו,
עצור המכונית רק לדקה,
עניין של מה בכך
חייל זאת לא ישכח.

כי ככה זה, כך זה מן הסתם
מה סוף סוף דרוש לו לאדם?
חיוך מעט, מילה טובה, מבט
והעולם שלו על כף היד.


חייך אליו רעי, ידך הושט
ואל תאמר מחר - עשה כעת!
כי זהו האדם
החיוך מונח אצלו בדם.

(בית 7)
מכל אשר אמרתי
דבר אחד בררתי
אם רצונכם לגרום גם לי קצת אושר כאן,
חייכו, קרצו עיניים, מחאו לי עוד כפיים,
כי זהו כל אושרו של השחקן!

את הקטע ניתן לשמוע כאן.
 
 


ערב ספונטני מתוכנן (1980)

ההצגת השניה של דודו טופז נקראה "ערב ספונטני מתוכנן". התכנית הופקה על ידי מיקי גולדנברג, אחיו של דודו טופז. ב15/2/1980 נכתבה כתבה בעיתון מעריב על הצגת הבכורה של "ערב ספונטני מתוכנן". בכתבה נכתב כי טופז אמנים רבים ובינהם אמנים ותיקים כמו רפאל קלצ'קין ואלכסנדר יהלומי, שהיו חברים טובים של אביו של טופז, השחקן אליהו גולדנברג. יהלומי סיפר כי בשירו "גולדנברג" התכוון כשאמר "קרין ברדיו גולדנברג" לאביו של טופז, אבל יש כאלה שחושבים בטעות כי טופז הוא בנו של יהלומי. אמנם הכתבה על הצגת הבכורה נכתבה בתחילת 1980, אך ההצגה עלתה על הבמות בסוף 1979. ניתן לראות זאת בכרזת ההופעה מדצמבר 1979.

כתבה מעיתון מעריב 15/2/1980

כתבה מעיתון מעריב 14/1/1980


ההצגה הונצחה על גבי תקליט שיצא בשנת 1980 בהדפסה פרטית (אין מספר סידורי) על ידי מיקי גולדנברג, "מיקי הפקות". התקליט יצא ב3 הדפסות: 2 הדפסות בצבע אדום והדפסה בצבע אפור. 
ההדפסה האדומה ללא ההקדשה ל"אל סם"
ב2 ההדפסות האדומות, ישנה מסגרת אדומה, ובתוכה בצד שמאל תמונה של טופז בצבע אדום. בצד ימין למעלה רשום "מיקי גולדנברג מציג:" ובמרכז התקליט רשום "דודו טופז בקטעים מתוכניתו: ערב ספונטני מתוכנן". בחלק התחתון רואים תמונה של הקהל מההופעה בגוון אדום. ההבדל בין שני ההדפסות האדומות הוא שבהדפסה המוכרת יותר כתוב מתחת ל"מיקי גולדנברג מציג: את הכיתוב:
"ההכנסות קודש לאל-סם. חיפה. האגודה למלחמה בסמים". בהדפסה השניה הכיתוב הזה לא קיים.
בצד האחורי של 2 ההדפסות האדומות רשום "מיקי גולדנברג מציג: דודו טופז בקטעים מתוכניתו: ערב ספונטני מתוכנן" ומתחת לזה רשום:
"קונה יקר, התקליט הוא חלק מהופעה חיה שנערכה באולם "בת דור" בתל אביב. מכיוון שמשך ההופעה שניתן להשמיע על גבי התקליט הוא כמחצית ממשך זמן ההופעה, החלטתי להשאיר עליו את הקטעים האהובים עלי ביותר ואשר, לדעתי, תרצו להקשיב להם בהיותכם בבית, בין חברים או סתם - כדי להזכר בהופעה".
ההדפסה האפורה
מתחת לכיתוב זה מופיעים רשימת הקטעים בתקליט.
בהדפסה האפורה - בעטיפה הקדמית המסגרת היא אפורה. תמונתו של טופז בצבע לבן ולא אדום. הכיתוב "מיקי גולדנברג מציג: דודו טופז בקטעים מתוכניתו: ערב ספונטני מתוכנן" נשאר כמו שהוא. הכיתוב של אל-סם לא מופיע. בחלק התחתון לא מופיעה תמונת הקהל אלא חלק שחור בצד שמאל, ולבן בצד ימין. בעטיפה האחורית לא מופיע הכיתוב של "קונה יקר.." ובמקום הכיתוב מופיעים רשימת הקטעים בתקליט.



רשימת הקטעים בתקליט:

צד א:
עטיפת התקליט בהדפסה האדומה
1. 1948 בעיות במדינה (לא מופיעה ברשימת הקטעים בעטיפה אך הקטע נכלל כהקדמה ל"עם ליבי")
2. עם ליבי - מאת ש"י עגנון
3. מקרה קיבה - מאת יואל ריפל
4. חדשות - מאת דודו טופז
5. בלדה לתל אביב - מאת דודו טופז

צד ב:
1. צחוק באמצע - בעטיפה האדומה רשום מאת יואל ריפל, בעטיפה האפורה: מאת יואל ריפל ודודו טופז.
2. שיר האושר - מאת אליהו גולדנברג
3. לא רציני - מאת דודו טופז

הקטעים בתקליט:

"1948 בעיות במדינה" - קטע הפתיחה של התכנית.
כמה חודשים לאחר הקמת המדינה נפגש נשיא המדינה, חיים וייצמן, עם נשיא ארה"ב, הארי טרומן. טרומן שאל איך זה להיות נשיא של מדינה חדשה, וויצמן ענה שזה קשה מאוד. טרומן אמר: "לך יש 600 אלף אזרחים ולי יש 200 מיליון, לך קשה?", אז וייצמן ענה לו "לך יש 200 מיליון אזרחים, לי יש 600 אלף נשיאים".
טופז מספר את הקטע הזה כי למנהיגים שלנו יש תמיד את התחושה שכל אחד במדינה יכול להחליף אותו. כך גם לאומנים. בארה"ב שאמן עולה להופיע הקהל שמח שהוא הגיע להופעה. בארץ הקהל מסתכל על האומן ואומר: "נו, צורה לך, מה אתה כבר יכול לעשות שאני לא". 

"עם לבי" - קטע שכתב ש"י עגנון.
הכותב רוצה לשיר שיר לשולמית לכבוד יום הולדתה. הוא רוצה לשיר שיר לשולמית בחרוזים, כמו שהמשוררים עושים בשיריהם. הולך האיש אל החרוזים ומבקש שילוו לו שנים שלושה חרוזים. החרוזים שולחים אותו אל המילים שמהם יוכלו לעשות חרוזים. הא הולך אל המילים, אבל הם שולחים אותו אל הראש שיתן לו רעיון, ועם הרעיון יוכלו לתת מילים, ועם המילים יוכל ללכת לחרוזים. הולך האיש אל הראש, ומשכנע אותו ללכת אל הרעיון. הרעיון יושב עם חכמים וזקנים, ומזלזל באיש שמבקש שהרעיון יעזוב את החכמים וזקנים רק בשביל לכתוב מילים וחרוזים לכבוד היום הולדת של שלומית.
האיש יוצא מהרעיון עצוב מאוד מכך שהרעיון לא הסכים ללכת אל המילים ואל החרוזים לעשות את השיר. ואז רואה אותו ליבו ושואל למה הוא עצוב. האיש עונה כי כאשר הרעיון לא רצה ללכת איתו, לא יוכל לחזור אל המילים ואל החרוזים כאשר אין לו רעיון. ליבו אומר, שהוא יהיו עם פיו, ובעודו מדבר נוגע בפיו, והאיש שר לשולמית היפה בבנות שיר יפה שמעודו לא שר, בחרוזים ובמילים וברעיון, כי ליבו היה עימו ועם פיו.
את הקטע ניתן לשמוע כאן.
כרזת המופע, דצמבר 1979

"מקרה קיבה" - מערכון מאת יואל ריפל.
עם ישראל הגיע מקיבוץ גלויות. לכל עדה יש את התרבות שלה ואת המאכלים שלה. המערכון מתאר את המאבק של כל אחד מהמאכלים אחד בשני בקיבה.
הצ'ולנט רב עם החומוס. הוא טוען שנכנס לקיבה לפניו ("שנים רבות לפני הפול, עליתי לקיבה מחו"ל, ויחד עם גפילטע פיש, סללנו במעיים כביש"). החומוס אומר שגם לו וגם לפול יש זכויות במערכת העיכול ("הרי היום פה במעיים, אני הוא שעובד כפיים. אתה קורא לי לוונטיני, אבל אצלי הויטמינים".) הגולש מצידו אומר שלחומוס אין נימוס ("מאז שלקיבה הגעת, יש רק צרבת כאן למטה. תקרא קצת שקספיר וקצת גטה. מספיק לעשות קולות בבטן"). הבקלאווה ענתה שנמאס מהספרות, ומשקספיר יש לה עצירות. השניצל הוינאי טוען שלחומוס אין זכות להתווכח על תרבות. אותו אוכלים בינתיים, רק עם פיתה בידיים. כל כך ברברי, לא עדין. איפה מזלג וסכין? הקוסקוס ענה שאם רוצה יביא לו את הסכין. "כולכם תשקשקו כאן, כי אכניס לכם שקשוקה".
כך בתוך הקיבה המשיכה המריבה. קיבה כל כך קטנה ומריבות 30 שנה. חייב להיות מיזוג בין המאכלים - "כי אם תמשיך זאת האיבה, יהיה כאן רק קלקול קיבה").
את הקטע ניתן לשמוע כאן.

"חדשות" - מערכון מאת דודו טופז.
גרסה נוספת למערכון שהופיע בתכנית "שלא נדע מצרעות" (1974). המערכון מתאר את החדשות כפי שישמעו בעוד 25 שנה. בגרסה הראשונה (1974) החדשות מתארות את שנת 1999. כאן החדשות מתארות את שנת 2005 (הקטע הוקלט בשנת 1980). בגרסה השלישית (מהתכנית "בלי חשבון" שהוקלטה בשנת 1987) החדשות מתארות את שנת 2012 (ניתן לשמוע את הגרסה השלישית מ"בלי חשבון" כאן).

המערכון מתחיל עם הקדמה. קרטר (נשיא ארה"ב) עלה לשמיים ושואל את אלוהים מתי יגמר משבר האנרגיה בעולם. אלוהים עונה לו: בשנת 3946. קרטר מתחיל לבכות. אלוהים שואל אותו למה, וקרטר עונה: "כי זה לא יהיה בקדנציה שלי". אחר כך מגיע ברשנייב. הוא שואל את אלוהים מתי הקומוניזם ישתלט על העולם. אלוהים משיב בשנת 4207. ברשנייב מתחיל לבכות. כשאלוהים שואל למה הוא עונה שזה לא יהיה בקדנציה שלו. אחר כך עונה מנחם בגין ושואל את אלוהים מתי תגמר האינפלציה. אלוהים מתחיל לבכות. בגין שואל אותו למה, ואלוהים עונה: "כי זה לא יהיה בקדנציה שלי".

טופז לא רוצה לספר תחזיות על שנים כל כך מאוחרות כמו בהקדמה, אלא מה יספרו בחדשות בעוד 25 שנה.במלות 25 שנה להסכם השלום עם מצרים, הודיע ראש הממשלה, הרב לוינגר, שהאזרח הישראלי שלקח את הפירמידה מתבקש להחזיר אותה למצרים.
שר החינוך והתרבות, מר צביקה פיק, (בגרסת 1974 היה זה טריפונס), שנפגש עם מנהיג גוש אמונים, הרב אורי זוהר. בפגישתם אמר פיק שהוא שמח על החלטת הכנסת לשנות את המנון המדינה ל"דירלדה דירלדדה".
הבוקר הגיע עולה אחד מרוסיה. העולה פוזר בכל רחבי הארץ. נשיא ארצות הברית, מר קסיוס קליי, אמר שארה"ב לא תשב בחיבוק ידיים עד שלא ישוחררו בני הערובה האמריקאיים מאיראן. מנכל הטלוויזיה, מר צ'רלי ביטון, הודיע כי מהיום יחולו שינויים מהפכניים בשידורים. במקום למחוק את הצבע מהתכניות, הוחלט למחוק את התוכניות מהצבע. בתל אביב הודיע דובר העירייה כי בניית התחנה המרכזית תושלם תוך שנה שנתיים.
המשטרה מחפשת את עזרת הציבור בחיפושיה עבור רב אלוף, רפאל איתן, (בגרסה הקודמת של המערכון זה היה הנרי קיסינג'ר), הוא נראה מסתובב מחוסר עבודה במזרח התיכון. והרי תאורו: נמוך, חובש כומתה, נראה לאחרונה מחפש תרמילים באזור הגליל. לא מדבר. (בגרסה הקודמת קיסינגר "מדבר אנגלית, ערבית, גרמנית ושטויות").
מנהיג אוגנדה לשעבר, אידי אמין אמר שהוא רוצה לבוא לבקר בישראל. הנהלת גן החיות החליטה לקבל אותו. והודעה שמחה: הבדרן הקשיש, דודו טופז, התחתן. ולסיום גובה הביוב ינוע בין 60 ל80 סנטימטרים. בסיום מהדורת החדשות חוזרים לתוכניתנו "לפני 25 שנה".


המערכון שהופיע כבונוס ב"בלדה לאורנג'דה" בקטעי הבונוס לתכנית "בלי חשבון" (ניתן לשמוע את הגרסה כאן) לא מכיל את ההקדמה, אלא רק את המשך המערכון.

את המערכון בגרסת התקליט ניתן לשמוע כאן.

"בלדה לתל אביב" - מערכון מאת דודו טופז.
הקטע נכתב לכבוד 70 שנה לתל אביב (תל אביב הוקמה בשנת 1909 ושבעים שנה זוהי שנת 1979). דודו מתאר איך העיר השנתנה. טופז מעלה זכרונות, על תל אביב שהייתה. אז התווכחו מכל הלב והנשמה, אם לצאת לנחל זו הגשמה. היום מתווכחים לאבא של מי יש פונטיאק אוטומטי. היום הדור השתנה. טופז מתגעגע לימים שדיברו רק עברית, שבשדרות קרן קיימת שהיום הם בן גוריון, גר אז דוד בן גוריון. הוא מתגעגע לימים שלפני כיכר אתרים. יש מסעדות, דיסקוטקים, המון אקשן. רק חבל שרובם בחסות הפרוטקשן. אם פרוטקשן זה הגנה של יהודים בפני יהודים אחרים, אז אני מוותר על כיכר אתרים. הוא מוותר על כל אותם טיפוסים, שמרעישים בקולנוע, דוחפים ברחוב. פעם היתה תל אביב אחרת. הוא זוכר שייט בירקון עם רונית. כשהוא ראה את שלושת חברותיה של רונית, הוא פחד שיספרו שראו אותם ביחד. ואז הוא הציע לה חברות. היום זה אחרת. דליה זה דלית, שרה זה שרית, והיום השיטה שחברות מציעים כשיוצאים מהמיטה. היום, לפתע במדרכה ממול הוא רואה את רונית. וצועק לה: "רונית". ואז לפתע בחריקה עוצר נהג מונית, ואומר: "כן חביבי, לאן בשבילך?". טופז עונה שקרא לרונית ולא למונית. הנהג עונה לו: "אל תבלבל את המוח. רוצה להסתכסך איתי בכח?". טופז עונה לו שהוא רוצה שיקח אותו לימים האחרים, שבהם אנשים בנימוס היו עונים. הנהג זרק אותו מהמונית וקרא לו מניאק ומופרע. וטופז המשיך להסתובב ברחובותיה של תל אביב ללא מטרה. מכאן לעולם לא אצא, כי אני בדמה של העיר הזאת, אם ארצה או לא ארצה.      
את הקטע ניתן לשמוע כאן.
 
טופז התארח במופע של שלמה ארצי, "דרכים" בצוותא ב15.1.1980 וביצע את המערכון.
את המערכון בגרסת הוידיאו ניתן לראות כאן.
 

"צחוק באמצע" - מערכון מאת דודו טופז ויואל ריפל. בעטיפה האחורית של התקליט בהוצאות האדומות רשום הקרדיט ליואל ריפל. בהוצאה האפורה הקרדיט רשום ליואל ריפל ודודו טופז. מערכון המשלב בתוכו בדיחות רבות.
העטיפה האחורית בהדפסה האדומה
טופז מבקש תחילה לבדוק מה פירוש המילה "לצחוק". צ'רלי צ'פלין אמר שצוחקים על מנת שלא לבכות. במילון הצחוק הוגדר כרעש וגניחות. ראה גניחה. שפורצים כמו הר של געש מגרון בשעת שמחה. זיגמונד פרויד הגדיר את הצחוק כיצר כתחליף ליצר מין. טופז מציע שנצחק, זה בריא וגם עדיף. למרות שעל פי פרויד הוא מעדיף את התחליף. אחרי שחקר את כל ההגדרות, ניסה להבין מה גורם לקהל הישראלי לצחוק.
הקהל תמיד יצחק צחוק פרוע וסדיסטי כשאיש מסכן נדפק - כמו למשל: אישה באה אל בעלה ומבקשת שיגיד לה מילה חמה. אז הוא אומר לה: "שתשרפי". קל לצחוק על מסכנים, אבל יש בדיחות גם על ילדים קטנים. היום הילדים הם לא כל כך תמימים - כמו למשל: ילד בא לקיוסק ואומר לבעל הקיוסק: "תן לי בובה משוקולד". המוכר נותן לו בובה של ילדה. הילד רוצה בובה של ילד. המוכר שואל למה, והילד עונה כי בילד יש יותר שוקולד.
יש גם בדיחות על בעלי חיים - כמו יתוש שבא ליתושה, ואומר לה שהוא פופלארי. לכל מקום שהוא בא מוחאים לו כפיים. יש כמובן בדיחות על עולים ועדות. ייקה נוסע בדיזינגוף על אופניים ומחזיק ביד עוד זוג אופניים. רואה אותו חבר שלו ושואל: "מה זה פריץ, אתה נוסע לעבודה על אופניים?" הייקה משיב לו שיש שביתת אוטובוסים ולכן הוא נוסע לעבודה על אופניים. החבר שואל בשביל הוא מחזיק ביד עוד זוג אופניים ואז הייקה משיב: "במוגרבי אני רגיל להחליף אוטובוס".
אחרי הייקים הגיעו ארצה התימנים. תימני אחד גר במעברה, זכה בפרס הראשון בטוטו וקנה לעצמו דירה מפוארת. לילה אחד הוא מתפאר בפני אשתו: "איזה דירה, איזה פטנטים, הכל אלקטרוניקה. אפילו הבית שימוש. אני פותח הדלת נדלק האור. סוגר הדלת, נכבה האור". אשתו אומרת לו: "זכריה, עוד פעם השתנת בפריג'ידר?".
עיראקי בא לבית חולים. שואלים אותו: "הבאת פיג'מה?", הוא עונה: "לא ידעתי שיוצאים בשבת". לשגע פרסי זה קל מאוד. שמים אותו בחדר עגול ואומרים לו שיש לירה בפינה.
העטיפה האחורית בהדפסה האפורה
יש גם בדיחות גסות. מה שגס פה זה עצם דמיונו של הקהל. כמו שלושה אשכנזים שרצו לנסוע ליפן. קראו להם יענקל, ברל ושמרל. אמרו להם שהיפנים הם עם עצבני ויודעים ג'ודו, קראטה, אז יצטרכו לשנות את שמותיהם ליפנית. ליענקל קראו יוק, לברל בוק ושמרל אמר שהוא לא נוסע (שמרל - שמוק).
ישנם המון בדיחות, להצחיק זה לא פשוט בכלל. האומן אינו מספיק פה, כי דרוש לו צחוק קהל. ועל כן כל צחוק נרימה, כי הצחוק הוא חוויה, כל עוד צחוק בלבב פנימה, עין לצאן עוד צופיה.
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

"שיר האושר" - שיר שכתב אליהו גולדנברג, אביו של דודו טופז ובוצע גם בתקליט הקודם תחת השם "שיר על דבר האושר". השיר בגרסה הזאת מלווה במוזיקת רקע.
מילות השיר המלאות מופיעות בגרסה של התקליט הקודם "שלא נדע מצרעות".
יש הבדל בין הביצוע הזה לביצוע הקודם. בביצוע הקודם השיר מבוצע במלואו.
כאן השיר נפתח בבית 1 ("האושר יש חושבים רחוק ככוכבים"). אחריו מבוצע בית 6 ("חייל עומד בכביש"). לאחר מכן מבוצע בית 2 ("באוטובוס קהל נוהר") ולאחר מכן בית 4 ("נהג עבר על חוק ומבקש תמחוק"). הקטע מסתיים עם הבית האחרון, בית 7 ("מכל אשר אמרתי, דבר אחד בררתי").
2 בתים שהופיעו בתקליט הקודם הושמטו כאן:
בית מספר 3 ("בגן, ליל סערה יושבת נערה") ובית מספר 5 ("עולה חדש ברחוב עם כתובת של קרוב").
את הקטע בגרסת ערב ספונטני מתוכנן ניתן לשמוע כאן.

"לא רציני" - מערכון מאת דודו טופז.
טופז מספר שמגיל צעיר הוא ידע שהוא לא רציני. כשהיה ילד היו מבוגרים שעצבנו אותו בשאלות שלהם. "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?". כדי שיפסיקו לנדנד לו אמר "כשאהיה גדול אני רוצה להיות קטן". הם היו מסתכלים אחד על השני ואומרים: "ילד נחמד אבל לא רציני". בבית ספר המורה שאלה למה קיים בית הספר. תלמידים ענו שנלמד על דברים חדשים בעולם, שנלמד איך לעזור לבני אדם, בית ספר קיים בשביל גיבוש חברתי. טופז ענה למורה שהבית ספר קיים בשביל שיהיה לה עבודה. היא הזמינה את ההורים שלו ואמרה להם שהוא לא רציני. בתיכון המורה לביולוגיה הסביר שהמח הוא החלק הכי חשוב, כי הוא שולט על כל החלקים בגוף. טופז אמר שאצלו יש אבר אחד שהמוח לא השתלט עליו באופן מיוחד. המורה רצה להוציא אותו מהכיתה, אך טופז אמר שהתכוון ללב. בצבא הרסר נתן לו מטאטא וסמרטוטים ואמר שצריך לעבוד בשירותים. טופז ענה שהוא בשירותים לא עובד. כי כתוב בעיתונים שהעם צריך לעבור מהשירותים לייצור. והייצור היחידי שהוא יכול לעשות בשירותים לא יהיה כל כך נקי. הרסר נתן לו ריתוק זמני ואמר שהוא לא רציני.
ככה זה קרה תמיד. גם עם כל הבחורות. אחרי פגישה אחת הן היו אומרות: "אתה בחור נחמד, אבל אני צריכה גבר שיתן לי ביטחון. יש לך חוש הומור אבל אני צריכה גבר יותר רציני". כל הבחורות האלה נשואות מזמן, עם עורך דין, רופא או קבלן. לקום לידם בבוקר עם איך שהן נראות היום צריך גבר עם חוש הומור נורא ואיום.
טופז חשב לעצמו, אם כולם אומרים שהוא לא רציני, מדוע שלא יבחר מקצוע שלהיות רציני זה בכלל לא לעניין. לכן הלך להיות לבדרן. הוא עומד על הבמה, נותן לקהל לצחוק על חשבונו, ובעניין הזה הוא הכי רציני. 
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

המערכון הוצג גם כהדרן בקלטת הוידיאו של "פליטת פה" (1984). ניתן לראות את המערכון בגרסת הוידיאו כאן.
 
 

בלדה לאורנג'דה (2004)
בשנת 2004 יצא בחברת "ראובני הפקות" ("האחים ראובני") מארז דיסקים מרובע העונה לשם "בלדה לאורנג'דה". המארז מכיל 4 דיסקים מארבעת התכניות - "פליטת פה" (1984), "בלי חשבון" (1986), "צורה לנו" (1988) ו"טיפול נמרץ" (1992). המארז נקרא "בלדה לאורנג'דה" על שם המערכון המצליח על משה והאורנג'דה. התמונה בעטיפת המארז היא התמונה של דודו טופז שעל אפו צרעה, זו אותה תמונה שמופיעה על התקליט הראשון "שלא נדע מצרעות (בלקט מערכונים)" (1974). לכל אחד מארבעת הדיסקים מופיעים בונוסים שרובם מהתכניות "שלא נדע מצרעות" (1974) ו"ערב ספונטני מתוכנן" (1980).

מהתקליט הראשון "שלא נדע מצרעות" (1974) מופיעים הקטעים "ראיון עם נח" בדיסק "צורה לנו", המערכונים "ביקור בתערוכה" ו"הטנגו האחרון בפריז" מופיעים בדיסק "טיפול נמרץ", המערכון "חידון בטלוויזיה" מופיע בדיסק "פליטת פה" והמערכון "טרש בטיטו" מופיע בדיסק "בלי חשבון".
שלושת הקטעים הנותרים בתקליט לא מופיעים בדיסקים בגרסתם המקורית (גרסת התקליט) אלא בהקלטה אחרת. מדובר במערכון "החדשות בעוד 25 שנה" (שמופיע בדיסק "בלי חשבון") ומופיע בגרסת "ערב ספונטני מתוכנן" (1980). גם הקטע "שיר על דבר האושר" (שמופיע בדיסק "טיפול נמרץ") מופיע בדיסק בגרסת "ערב ספונטני מתוכנן" (1980). המערכון "שמות הישובים" מופיע בדיסק בגרסה אחרת מהתקליט.

מהתקליט השני "ערב ספונטני מתוכנן" (1980) מופיעים הקטעים "1948 בעיות במדינה", "מקרה קיבה" בדיסק "פליטת פה". המערכון "מקרה קיבה" מופיע כרצועה אחת (רצועה מספר 10) ביחד עם המערכונים "שחק אותה", קטע הסיום של פליטת פה ו"מקרה קיבה". לא ברור מדוע האחים ראובני שמו את 3 המערכונים האלה כקטע אחד.
המערכונים "חדשות", "בלדה לתל אביב", ו"לא רציני" מופיעים בדיסק "בלי חשבון". כאשר המערכון "חדשות" מופיע ללא ההקדמה (הבדיחה ההיא "זה לא יהיה במשמרת שלי") שמופיע בתקליט ולא בדיסק.
המערכון "צחוק באמצע" מופיע בדיסק "צורה לנו" והקטע "שיר האושר" בגרסת "ערב ספונטני מתוכנן" (1980) מופיע בדיסק "טיפול נמרץ".
רק הקטע "עם ליבי" לא מופיע כלל באף אחד מארבעת הדיסקים.

לכל אחד מעטיפות הדיסקים ניתן צבע כאשר במרכז העטיפה מופיעה התמונה של דודו טופז שהופיעה בעטיפת האלבום בקלטת הטייפ. הדיסק "פליטת פה" מופיע בעטיפה צהובה, "בלי חשבון" בעטיפה כתומה, "צורה לנו" בעטיפה כחולה ו"טיפול נמרץ" בעטיפה אדומה.

רשימת הבונוסים בכל אחד מהדיסקים:

"פליטת פה":
- (קטע מס' 10) "סיפור אודות קיבה (מקרה קיבה)" - מופיע כרצועה אחת עם המערכונים "שחק אותה" וקטע הסיום של פליטת פה. הקטע "מקרה קיבה" לקוח כאמור מהתקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980)
- (קטע מספר 11) "1948 בעיות במדינה" - מתוך התקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980).
- (קטע מספר 12) "ביקור בקיבוץ"
- (קטע מספר 13) "חידון טלוויזיה" - מתוך התקליט "שלא נדע מצרעות" (1974).

"בלי חשבון":
 - (10) "חדשות בעוד 25 שנה" - מתוך התקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980) ללא ההקדמה (הבדיחה).
- (11) "בלדה לתל אביב" - מתוך התקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980).
- (12) "אדם לא רציני" - מתוך התקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980).
- (13) "טר"ש בטיטו" - מתוך התקליט "שלא נדע מצרעות" (1974).

"צורה לנו":
- (11) "צחוק באמצע" - מתוך התקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980).
- (12) "ראיון עם נח" - מתוך התקליט "שלא נדע מצרעות" (1974).
- (13) "שמות ישובים"

"טיפול נמרץ":
- (11) "שיר על דבר האושר" - מתוך התקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980).
- (12) "ביקור בתערוכה" - מתוך התקליט "שלא נדע מצרעות" (1974).
- (13) "הטנגו האחרון בפריס" - מתוך התקליט "שלא נדע מצרעות" (1974).

ישנם 2 קטעים שמופיעים גם בתקליט "שלא נדע מצרעות" (1974) וגם בתקליט "ערב ספונטני מתוכנן" (1980) (בגרסאות שונות כמובן). מדובר ב"שיר על דבר האושר" וב"חדשות בעוד 25 שנה". לגבי שני הקטעים הועדפו הגרסאות של "ערב ספונטני מתוכנן" על הגרסאות הראשוניות של "שלא נדע מצרעות".

אם נסתכל על רשימת הבונוסים בכל ארבעת הדיסקים נמצא 2 מערכונים שלא מופיעים ב2 התקליטים הראשונים. מדובר ב"שמות ישובים" שמופיע בדיסק "צורה לנו" בגרסה שונה מהגרסה בתקליט "שלא נדע מצרעות" (1974). וקיים מערכון נוסף "ביקור בקיבוץ" שמופיע בדיסק "פליטת פה". לא ברור מאין נלקחו ההקלטות האלו.

המערכון "ביקור בקיבוץ" - כתב: דודו טופז.
דודו טופז הוא חבר הקיבוץ שמארגן את אסיפת החברים לכבוד מסיבת יובל השנתיים ושלושת החודשים לקיום ענף הבוטנים במשק. הוא מספר כי הגיע אורח חשוב לקיבוץ, מיסטר בראון. בראון התארח בקיבוץ לפני שנתיים ותרם שני מיליון!! (מפיות נייר לחדר אוכל..). הוא קורא למיסטר בראון לדבר והוא יתרגם אותו.
בראון אומר שהרבה לא השתנה בשנתיים מאז שביקר לאחרונה. אפילו הילדים עדיין יושבים על החלון, כמו אז. חבר הקיבוץ מנסה לתרגם ("מיסטר בראון, הוא אמר... הוא דיבר באנגלית.."). מיסטר בראון אומר: "I'm Very happy to meet my good freind here". אז חבר הקיבוץ אומר שmeet זה בשר (הכוונה לmeat).
דני הקטן בא מהחלון וקורא שיר שהוא כתב. לאחר מכן הלהקה הדרמטית של הקיבוץ מציגה את מסכת הגבורה וההגנה לכבוד יובל הבוטנים. 
את המערכון ניתן לשמוע כאן.