יום שבת, 13 ביולי 2024

ריכוז המאמרים באתר

ריכוז המאמרים בבלוג מערכונים ישראלים:


  





 סוויסה ויצפאן (לחץ כאן)


ערב חד פעמי (לחץ כאן)


שלכם לשעה קלה (לחץ כאן)


יוסי בנאי ורבקה מיכאלי ביחד ולחוד (לחץ כאן)


יוסי בנאי ושובו של הסוראמלו (לחץ כאן)


תיקי דיין לשעה קלה (לחץ כאן)


שייקה אופיר לשעה קלה (לחץ כאן)



שלישיית התאומים (לחץ כאן)


בנאי וגורליצקי חכמים בלילה (לחץ כאן)


הצגות הבידור של דודו טופז (לחץ כאן)


גדי יגיל לשעה קלה (לחץ כאן)



המוסד לבידוח לאומי - גדי יגיל ומוטי גלעדי (לחץ כאן)



מה יש? ג'ימי אוחנה (דני רובס) (לחץ כאן)


כוורת חוזרת (לחץ כאן)


דודו טופז - לצון נופל על לצון (לחץ כאן)


הגשש החיוור - אז מה היה לנו שם (לחץ כאן)


פורסם על ידי ב- אין תגובות:

אלי ומריאנו עוברים על הצחוק

את הפוסט הזה נקדיש לצמד אלי ומריאנו - אלי פיניש ומריאנו אידלמן.

אלי ומריאנו ב"קאמל קומדי קלאב"
מריאנו אידלמן נולד בארגנטינה. משפחתו עלתה לארץ לנתניה כשמריאנו היה בן 4. גם אלי פיניש גדל בנתניה והשניים למדו ביחד בתיכון "שרת" בנתניה. בשנת 1996, לאחר לאחר שירותם הצבאי החלו השניים ללמוד תיאטרון בבית הספר למשחק "הבוסתן" בנתניה.
במקביל הופיעו השניים ב"קאמל קומדי קלאב". זהו מועדון שקיים ערבי במה פתוחה בו הוא איפשר לחובבים להתנסות בהופעה בפני קהל. אומנים רבים החלו שם את דרכם כגון: שלום אסייג, איל קיציס, אורנה בנאי, גיל קופטש, שבי זרעיה, שחר חסון, גורי אלפי, רועי לוי, ישראל קטורזה ועוד.
דודו טופז חיפש כשרונות שאפשר להביא אותם לטלוויזיה. כך ראה את צביקה הדר שהופיע ב"בית ציוני אמריקה" בתל אביב, ואת נאור ציון במרתוני סטנד-אפ בתיאטרון בית ליסין, ואת אורנה בנאי שהופיעה ב"קאמל קומדי קלאב". כשרונות אלו הופיעו בתוכניות של דודו טופז "סופשבוע" בערוץ 1 בשנת 1993 וזכו לחשיפה אדירה. טופז המשיך לצוד כשרונות והביא לתוכניתו את שבי זרעיה וגם את אלי ומריאנו הישר מבמת ה"קאמל קומדי קלאב".
בשנת 1998 קיבלו אלי ומריאנו פינה קבועה בתכנית "הראשון בבידור" עם דודו טופז בערוץ 2, כאשר בכל פעם ביצעו מערכון. בעקבות המערכונים בתכנית של דודו טופז זכו הצמד לחשיפה משמעותית. השניים ביצעו מערכונים במשך שנתיים. בשנת 2000 החליפו את אלי ומריאנו בתכנית השלישיה "אפקט הדומינו" - אדיר מילר, רועי בר נתן ושגית סול (שאותם ראה דודו טופז ב"דומינו גרוס"). אלי ומריאנו ואפקט הדומינו אף ביצעו מערכון משותף, בו דודו טופז (שגולם בעבר על ידי אלי פיניש) נכנס לביתם של משפחת זיתוני (בה זכורה דמותה של הבת פריצי, שגולמה על ידי רועי בר נתן).

בשנת 1998 העלו אלי ומריאנו את המופע שלהם "עוברים על הצחוק" בתאטרון אורות. בשנת 2001 בהצגת ה500 צולם המופע שיצא בקלטת VCR ובשנת 2002 אף בDVD. הדמות הזכורה מהמופע היא דמותו של הDJ איציק מיוזיק (שגולם על ידי אלי פיניש) וחתן הבר מצווה, רונן שלוש (שגולם על ידי מריאנו אידלמן).



אלי ומריאנו אצל דודו טופז (1998-2000)

אלי ומריאנו הופיעו בתכנית "הראשון בבידור" עם דודו טופז בשנים 1998-2000. מובאים כאן מבחר מהמערכונים שבצעו בתכנית.
 
איציק מיוזיק אצל דודו טופז - בסיום העונה של דודו טופז, שידרו תוכנית ובו לקט המערכונים של אלי ומריאנו. בפתיח של התכנית אלי ומריאנו גילמו את הDJ "איציק מיוזיק" ודנה אשכנזי ראיינה אותם על התכנית האומנותית ("נתחיל בטוויסט, נמשיך באגוזי והכל בטוב טעם..").
 
שביתת הסטודנטים - מערכון על שביתת הסטונדטים באוקטובר 1998. 
אלי פיניש הוא סטודנט בבר אילן, ומריאנו הוא חרדי שראה שיש הפגנה וחשב שהמפגינים מחללים שבת. הסטונדט אמר לו שזה לא כביש בר אילן, אלא אוניברסיטת בר אילן. מריאנו החרדי הגיע להפגנה בשבת עם מכונית כי זו מכונית שבת (מתניעים אותה לפני שהשבת נכנס, ומגיעים מהר לפני שמישהו יכעס), באישור הרבי מיצובישי. מריאנו לא מבין למה הסטודנטים רוצים להוריד את השכר לימוד. כשאלי אומר לו שהם משלמים על הלימודים, מריאנו צוחק. כי להם משלמים כדי שילמדו. מריאנו החרדי רוצה ללמוד מהחילונים (אולי נפתח קבוצת כדורגל חרדית? זה לא יילך. השחקנים לא ידעו לאן לבעוט. יש לכם מאה שערים). 
צלמי פפראצ'י - אלי ומריאנו הם צמד צלמי הפפראצ'י פפה וראצ'י. המערכון בנוי על משחקי מילים על שמות של אנשים. הצלמים מספרים חוויות אחד לשני: צילמתי עכשיו אירוע, מה הלך שם? זרקו על גאולה אבן. זרקו על שרון חזיז. צילמתי ברית - נולד לזהבה בן. מי הולך לשיר שם? הוא אמר לשימי תבורי-שון (תבוא ראשון), אבל הוא ידע שיואב יצחק שישמע את זה, בסוף הלכו על משה. עושה חיים משה. היתה מסיבה נחמדה, חגגו לחנן יובל. פתחו לסנדי בר. צילמו את ססובר מוזג ליהודה פה ליקר (פוליקר). אחרי זה הוא רקד עם חנה לסלאו (לה סלואו). החלום של אלי זה להיות צלם של נשיונל גאוגרפיק. לצלם בג'ונגלים. מריאנו כבר הגשים את זה. הוא צילם בפריימריז. 

קיים מערכון נוסף (בגרסת שמע) של הצלמים במונדיאל 1998. המערכון שודר בתכנית הרדיו של דידי הררי. צמד הצלמים פפה וראצ'י עושים משחקי מילים על שמות שחקני כדורגל: ואן באס תן תכדור (ואן באסטן). תמסור לו פס ארלה (פסארלה). בארץ ראובן עתר (עטר) לבגץ על אותו מקרה. מריאנו מתאכסן עם המשלחת הישראלית, אבל לא סגור עם מי. או אלי אוחנה או בארוב (אלי אוחנה, אובארוב). הייתה מסיבה של כל הכוכבים שהיו במונדיאל. הם שרו שם. אלון חזן. מי ניגן שם? רומי ניגן שם (רומיניגה). מריאנו קולט שרוזנטל אוכל לו מהצלחת. למה משלי? תאכל משל פלאטיני (מישל פלאטיני). מריאנו אמר ליורם ארבל (הרבה) להגיד לך אין לי, אמרתי לניסים קיויתי שיש לאבי רצון לעזור לצלמים שלו. הוא אמר למאיר - מי אתה חושב שאתה מאיר? איינשטיין? מריאנו הכיר לאלי אנשים: תכיר, זה נאדין זידאן (זינאדין זידאן), את יכולה להגיד שלום, תקווה (שלום תקווה). כל היום מציקים לה. תקווה לא כאן דאורוב (קנדאורוב), היא שם זועבי (הישאם זועבי) ותעזבו אותה כבר. מתאים לך ורוד חוליט.
קלינטון במכס - אלי ומריאנו ביצעו את המערכון על ביקורו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, בישראל בדצמבר 1998.
אלי פיניש הוא גבי, איש המכס שמקבל טלפון מראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומבטיח לו כי לא יתן לקלינטון להיכנס לארץ. הוא שואל את ביבי: "עד איזה שעה דומינו שרה עושים משלוחים?" (בשביתת הסטודנטים נתנה אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, פיצות לסטודנטים השובתים).
מריאנו הוא קלינטון. הוא מנסה לעבור ואלי לא נותן לו (If You Present Progressive, i dont let You Pass. If You Present Perfect I Let You Past Simple). המוכס שואל את קלינטון אם יש לו משהו להצהיר וקלינטון עונה: I Never had sex with that woman. miss Lewinsky. she had never ever touch my ever. המוכס נותן לשרת החוץ האמריקאית להכנס, מדלן אולברייט (מדלן שלי מדלן..). קלינטון מבקש את הפרטים שלו, והמוכס עונה ששמו Touch me (גבי - גע בי). קלינטון הביא את צ'לסי ביתו שתשחק עם הילדים של ביבי. המוכס עונה לו שרביבו וברקוביץ' קורעים את התחת עונה שלמה ובסוף יאיר ואבנר משחקים נגד צ'לסי. קלינטון מוחה על היחס ואומר למוכס שהוא עובר כל גבול. אז המוכס עונה: "אבל אתה לא עובר כל גבול" (רומז לו שהוא לא נכנס). המוכס מבקש מקלינטון שיגיד 3 פעמים: ינתי את מוניקזי. למרות שאמר זאת, המוכס לא נותן לקלינטון להיכנס. קלינטון מתחיל לבכות שאם לא יכנס ידיחו אותו מהקונגרס. המוכס גם מתחיל לבכות ומרגיש כמו בטיטאניק ונותן לקלינטון להיכנס.


הראשון בחיקוי - קטע לכבוד פורים, מרץ 1999.
אלי פיניש מחקה את דודו טופז (כאשר דודו טופז האמיתי צופה במערכון לראשונה). במערכון זה הוא תבע את המונח "אין לי זמן". דודו מספר ש30 מפלגות רצות לכנסת. אמריקה הגדולה, 200 מיליון תושבים - 2 מפלגות. ישראל - 5 מיליון תושבים, 30 מפלגות. כל אחד הולך ברחוב "יש לי מפלגה משלי..". בגלל זה ראש הממשלה צריכה להיות אישה. כי ככה זה יהיה הגיוני שראש הממשלה שלנו ידפוק אותנו, ואנחנו נהנה מזה. לאחר מכן הוא עובר לשבי זרעיה (אותו מחקה מריאנו). שבי מתחנף לדודו טופז (שבי זרעיה המקורי צופה במערכון מהקהל). לבמה עולה אישה זקנה (מריאנו) היא אומרת לדודו טופז "אני לא מאמינה, אני לא מאמינה..". דודו שואל אותה מה היא לא מאמינה והיא עונה: "אני לא מאמינה שעשית ילד לבת שלי וברחת". הוא שואל אותה לשמה. היא עונה שהיא מסעודה משדרות. הוא שואל אם אוהבים אותו בשדרות, והיא עונה שהיא לא יודעת כי היא מנתניה. זה השם שלה מ'שדרות. היא אומרת מה זה הקומיקאים האלה, אלי ומרציאנו. בסוף היא שרה שיר במנגינה של אגדו (היידה דו דו דו).


אליקו הנביא - מערכון לכבוד פסח, אפריל 1999.
מריאנו הוא אליהו הנביא שבא לביתו של גבי ביטון (אלי פיניש). "אתה גבי ביטון?", "כן, איך ידעת?" "רשום על הדלת". גבי שואל אותו איך בערב אחד הוא מספיק את כל הבתים בארץ, אז הוא מוציא מכשיר קשר של מוניות וקורא לשאר "אליהו הנביא" (אליהו 1 האם שומע?). אליקו הנביא הלך לבית של אהוד ברק, שהשאיר לו את הכוס בצד שמאל של השולחן. אחר כך הלך לבית של ביבי שהשאיר לו את הכוס בצד ימין של השולחן. אחר כך הלך לבית של איציק מרדכי, שלא השאיר את הכוס באמצע של השולחן, אלא במגירה של הנעליים. כורדי, מה אפשר לעשות? אחר כך הלך לבית של דרעי, יש שם רק שולחנות בלי כיסאות. גם ככה עוד מעט הוא הולך לשבת הרבה זמן. אליהו אמר לו שהוא עקב אחריו הרבה זמן והוא מתאים להיות ראש הממשלה הבא. "אבל אני אדם חרא!". זה מה שאנחנו צריכים, מנהיג חרא לעם בררה. בסוף מסתבר שזה היה חלום.
קצין מיון בבקום - כדי להתקבל לפוליטיקה הישראל חייב להיות איש קבע בדימוס. הכל מתחיל בבקום. מריאנו הוא קצין מיון בבקום, שנכנס אליו גבי ביטון (אלי פיניש) שרוצה שהקצין מיון ישבץ אותו לתפקיד של ראש הממשלה. כיוון שרק דרך הצבא אפשר להגיע לשם הוא מבקש ממנו שישים אותו בסיירת מטכל, או סיירת רמטכל, או שישים אותו בתקופת צינון, כי גם ככה הוא עם שפעת. הוא מרוקאי, אבל זה לא יעזור לו. גבי מתקשר לרמטכל, שאול מופז ומוחה על כך שהקצין לא רוצה לשים אותו בסיירת מטכל. הוא נותן את הטלפון לקצין, שמדבר עם מופז בפרסית. כדי להתקבל ליחידה להכשרת ראשי ממשלה, גבי צריך להיות פוטוגני, עם חוש הומור ושפת גוף. והכי חשוב זה לדעת לשקר. הם מסיימים עם שיר במנגינת "שיר אהבה חיילי" ("האלופים רצים לכנסת"). 
מזרחי לא מקופח - מאי 1999.
מריאנו הוא רופא, דוקטור אסף סוף (על משקל אספסוף של תיקי דיין). נכנס אליו סוויסה סוויסה (אלי פיניש) שגר בשדרות, ויש לו בעיה. הוא מזרחי שמרגיש, לא מקופח, לא מופלה, שווה בין שווים. מריאנו בודק שהוא באמת מזרחי. הדוקטור אומר לסוויסה שהיו לא מקרים יותר חמורים. היו לו פרסי לא קמצן, פולנייה שאוהבת סקס ואומן בלי אגו. הוא טיפל בהם. נתן לפולנייה לעשות סקס עם הפרסי, היא לא נהנתה והוא לא שילם. והאומן בלי אגו, נהיה דודו טופז. הרופא מתחיל לקרוא לו פרענק, צ'חצ'ח והוא לא נעלב. אז הרופא מבקש ממנו שיקלל אותו וסוויסה דווקא נהנה מזה. הרופא עושה לו היפנוזה שלא מצליחה. הדוקטור אומר לו "צא החוצה" במבטא מזרחי. סוויסה מגלה שהדוקטור הוא מזרחי. הדוקטור לא אמר בהתחלה שהוא מזרחי כי עכשיו תקופת בחירות. אם מזרחי (מריאנו) מצליח להיות דוקטור ומזרחי (אלי) מצליח להיות לא מקופח אז על מה ידברו בבחירות הקרובות?
את המערכון ניתן לראות כאן.

המדינה שלנו (בתוך המכנסיים) - מערכון ליום העצמאות ה51 למדינת ישראל, מאי 1999.
במערכון מגולמות מספר דמויות כאשר בכולם אלי ומריאנו נמצאים יחדיו בתוך המכנסיים.
מריאנו הוא קיבוצניק ואלי הוא סעיד, בחור ערבי ושניהם גרים יחדיו בתוך המכנסיים. המשל הוא ששניהם גרים ביחד באותו מדינה והם צריכים להסתדר ביניהם. סעיד רוצה ללכת לפאטמה, "לערבב לה את החומוס", אבל הוא לא יכול ללכת כי הקיבוצניק איתו. לאחר מכן הקיבוצניק רואה את אינגריד, המתנדבת בקיבוץ, לא היו ברפת פרות, אז חלבו מתנדבות. הוא חשק באינגריד המתנדבת, ופתאום איתו במכנסיים מופיע מרוקאי שגר במעברה. הקיבוצניק מנסה להתחיל עם המתנדבת ולספר לה שהוא רוצה להראות לה את הקיבוץ והמרוקאי מספר את כוונותיו האמיתיות של הקיבוצניק. הקיבוצניק רוצה לזרוק את המרוקאי לבית שלו. המרוקאי מתלונן על הבית שלו במעברה, ועל כך שהאשכנזים אליטות ובני עדות המזרח מקופחים. המרוקאי מספר לקיבוצניק שאינגריד היא לא מתנדבת, אלא מרוקאית מחומצנת ששמה ג'ורג'ט. 6 האחים שלה מחפשים אותה עם לומים. הקיבוצניק רוצה לברוח אבל הוא לא יכול כי הוא עם המרוקאי בתוך המכנסיים. מאוחר מכן הבחור מעדות המזרח הוא ש"סניק, יצא לעבודתו בכנסת לחלוב את המדינה. בעודו מסתובב בכנסת ראה את משרד הפנים, והרגיש שהוא חושק בו. איתו במכנסיים נמצא רוסי, שגם הוא רוצה להיות שר פנים. הם עושים אבן נייר ומספריים אבל לא מצליחים להגיע להכרעה. הם רבים על משרד הפנים ונופלים להם המכנסיים. ואז מגיע מוסר השכל, והוא: אם נמשיך לריב בינינו ב50 שנה הבאות, בסוף נישאר עם המכנסיים למטה.


מפלגות 99 - מערכון לקראת בחירות 1999.
בשל ריבוי המפלגות (30 במספר) אלי ומריאנו מציגים את המפלגות שרצות לכנסת.
- מפלגת עלה ירוק. המצע של המפלגה זה לאחד שורות. ואם אתם שואפים לעתיד ירוק יותר הצטרפו אלינו לסניף (להסניף). ("אדוני הקריין, אתה רואה אותי?". "לא". "זה כי הסמים מחקו אותי").
- מפלגת מרוקו בעליה (מריאנו שר דורביהה במרוקאית ועולה כלפי מעלה).
- מפלגת בעלי הפלאפונים. אלי מדבר מקוטע ומבטיח שיפתור את בעית הקליטה. מריאנו מגיע בדמות רוסי שגם הוא רוצה לפתור את בעית הקליטה.
- מפלגת הרומנים - אלי מתחיל לדבר ואז רואה אגרטל ולוקח אותו.
- מפלגת הקולות הצפים - מריאנו צף בים.
- מפלגת הנמוכים - אלי נמוך ומבקש שידברו אליו בגובה העיניים.
- מפלגת ההפוכים - אלי עומד הפוך ואומר שעלה לו הדם לראש.
- מפלגת האנשים שאומרים "יכול להיות". 
- מלפגת השקרנים (אהוד ברק מתנצל בפני עדות המזרח וביבי אומר שיש לנו ארץ נהדרת).
- מפלגת פוליטיקאים דוברי אמר (אף אחד). 
- מפלגת הלא מעודכנים ("בגין לשלטון! מי אמר צ'חצ'חים?").
מריאנו הוא הנהג של איציק מרדכי שר התחבורה ואומר לאלי שהוא חוסם את החניה של המשטרה. (איציק מרדכי זומן בזמנו לחקירה על הטרדה מינית של עובדת משרדו). אלי הוא מוכר תחפושות. לאלי יש בשביל איציק מורדכי תחפושת של דרדס. כי הוא גמד ויש לו ראש כחול. קוראים לו איציק כי הוא הציק לכל הבחורות במשרד. בחורה התקשרה לנהג השר (מריאנו) ואמרה שהוא הטריד אותה כשהיה בגנון. הוא כורדי. סיים גנון בגיל 18. אלי רוצה שיקנה ממנו תחפושת. מריאנו אומר לו שהוא כבר מחופש. הוא לא כורדי, הוא פרסי שמחופש לכורדי. אלי פיניש לא רוצה לפנות את החניה. אז הם קוראים לשוטר. דודו טופז. הוא לא סתם שוטר, אלא הראשון בשיטור. דודו מבקש מנהג השר שיקח את הדברים שלו ויעוף כי "אין לי זמן". הם עולים עליו שזה דודו טופז מחופש לשוטר.
את המערכון ניתן לראות כאן.

משה והאורנג'דה בגרסת אלי ומריאנו - 2000.
אלי ומריאנו מבצעים את המערכון "טיול בשבת" (משה והאורנג'דה) של דודו טופז. מריאנו מתחיל להגיד את הטקסט ואז אלי שם לב שאין לו מה לעשות במערכון. מריאנו מציע לו שידגים את מה שהוא אומר. כשהוא אומר "רק אחי משה לא התעורר. בא אבא, הוריד לו כאפה" ומריאנו מתחיל לתת כאפות לאלי. אלי לא מרוצה שהוא מקבל כאפות. הם מתחלפים, ואז אלי לא זוכר את הטקסט ומריאנו מוריד לו כאפה. הם מתחלפים שוב. אלי מדגים את הטקסט של מריאנו בגרסה עדכנית.
 

כיתת המפורסמים  - מריאנו הוא המורה בכיתת המפורסמים. המורה מציגה בפני התלמידים, תלמיד חדש, דודו טופז (מגולם בידי אלי פיניש). המורה מחפשת לדודו מקום בכיתה, אבל דודו לא רוצה לשבת. התלמידים מעדיפים את דודו טופז על פני המורה.
את המערכון ניתן לראות כאן.

דודו טופז אצל משפחת זיתוני - מערכון של אלי ומריאנו עם "אפקט הדומינו" (אדיר מילר, רועי בר נתן ושגית סול) שהחליפו את אלי ומריאנו לאחר מכן במערכונים בתכנית.
דודו טופז (אלי פיניש) נכנס לביתם של משפחת זיתוני. האמא חנה היא מריאנו, הילדים הם חזי (אדיר מילר), נופר (שגית סול) ופריצי (רועי בר נתן). הילדים מתרגשים לקראת בואו של דודו טופז. דודו עושה משחק עם הילדים. כל אחד אומר את שמו עם חיה שמתחילה באות של השם שלו. חזי בוחר בחזיר. נופר בוחרת בנמרה. ופריצי בוחרת בפריצי כחיה. פריצי בחרה בחיה הכי מקורית ולכן היא זוכה בפרס. הוא נותן לילדים משימה. לחזי השמן הוא נותן לאכול 65 המבורגרים בשעה. אבל חזי רגיל לזה. 







עוברים על הצחוק (1998-2002)

כותבים: אלי פיניש, מריאנו אידלמן, אסף שלמון, דוד ליפשיץ.
ייעוץ אומנותי: אורי הריס.
מפיק: אורי הריס - סול הפקות.
במאי: אסף שלמון.

בעטיפת הקלטת והDVD נכתב:
"אלי ומריאנו במגוון דמויות, סטנדאפ ונונסנס על סיטואציות מהחיים. מופע בידור תזזיתי, מטורף וללא גבולות".

המופע צולם בהופעה ה500 (בשנת 2001) ויצא על גבי קסטת וידיאו (VHS). לאחר מכן בשנת 2002 יצא DVD עם בונוס של אלתורים מההופעה.



רשימת הקטעים במופע:
2. איציק מיוזיק
3. מוסי מג'יק
4. ערס בחוף שרתון
5. השירותים
6. תחרויות ספורט
7. רואים טלוויזיה
8. רמת אביב ג'
9. אוהדי ביתר
10. אלי ומריאנו און 45
11. תודות
12. אילתורים מההופעה (בונוס)


הקטעים במופע:
 
תדרוך משטרתי -
קטע הפתיחה. מריאנו הוא שוטר ראשון הרצל עמר, שמעביר תדרוך בשם משטרת ישראל ומתלווה אליו אלי פיניש שהוא אסיר נרקומן, שמעון סטלה. שמעון מפריע כל הזמן לתדריך. ("הרצל אתה רואה אותי? לא. זה כי הסמים מחקו אותי"). הוא אומר שהוא לא מסכים לעשות תדרוך לאביב גפן, כי הוא לא עשה צבא. שמעון היה במג"ב - מעשן גראס בבית. מריאנו מתחיל בתדריך של תמרורים. 
את המערכון ניתן לראות כאן.

קיימת גרסה נוספת של המערכון מתוך התכנית "בטברנה" עם שמעון פרנס.
איציק מיוזיק והנער, רונן שלוש
אלי פיניש בדמותו של התקליטן "איציק מיוזיק". איציק הוא התקליטן בחגיגת בר המצווה של הנער, רונן שלוש (מריאנו). רונן מקריא את הדרשה שלו. זה אמור להיות קטע קצר, וכשהוא פותח את הדפים של הדרשה יוצאים משם הרבה דפים. אחרונים אחרונים חביבים, האחים שלי שהם לי תמיד מרביצים. רונן מביא את אמו (מישהי מהקהל) כדי לרקוד איתו סלואו. 


מוסי מג'יק
מריאנו הוא הקוסם "מוסי מג'יק". הוא מבקש שתעלה מתנדבת מהקהל ועולה אלי. אלי הוא ערס בשם שמחה ביטון. הקוסם מבקש ממנו לשבת ומדגים עליו קסם. הוא מגלגל נייר קטן ושואל את שמחה איפה הנייר, בזמן שהוא מפיל את הנייר על הרצפה. בסיום הקסם שמחה דורש לדעת איפה מוסי החביא את הנייר. מוסי מציע לו קסם אחר, וזו ההקדמה למערכון הבא. מוסי עושה קסם ושולח את שמחה למקום ששמחה רצה להיות בו, חוף שרתון.
ערס בחוף שרתון
שמחה ביטון נמצא בחוף שרתון. הוא מתקשר לחברה שלו שושי ואומר לו שהקוסם הקסים אותו לים. הוא אומר לה שהוא לבד בחוף ואין בחורות ואז מגיעה בחורה בלונדינית (מריאנו) בשם קטי (Like חתולי). הוא אומר לשושי בטלפון שאין קליטה, ויושב לדבר עם קטי. קטי מספרת לו שהיא מארצות הברית, ממסצ'וסטס. הוא מכיר. החולצה שלו ממיאמי. בוטיק מיאמי, ליד תחנה מרכזית. הוא שואל אותה למה יש לה שערות בבית השחי, והיא עונה שהיא לא מגרוזלנד, אלא שזה בגלל ספירת העומר. השם שלו זה שמחה (Happy), אז היא שואלת "שמחה, With a Little Ha?". היא מתל אביב. גם הוא, מהשכונה. The Hope Neighborhood (שכונת התקווה). הוא שר לה את "Save Your Love". 
השירותים
מריאנו הולך להורים של החברה שלו. הוא צריך לשירותים ועובר חוויה לא נעימה. הוא נכנס והדלת לא נסגרת. הוא שם מטאטא. כשהוא מתחיל לחרבן, אז האבא של החברה שלו (אלי) שואל אותו מה קורה ומתי הוא יוצא. הוא רוצה לפתוח את הברז שיעשה קצת רעש ומתחילה הצפה של מים. האזעקה של הרכב שלו מתחילה לפעול. פתאום נגמר לו הנייר טואלט. שהוא מנסה להוריד את המים, מה שחירבן לא יורד, אז הוא לוקח את החרא עם החולצה שלו ומעיף דרך החלון.
תחרויות ספורט
אלי מריאנו מדגימים מספר תחרויות ספורט. 
מרוץ מרוקאים - שניהם מנסים לקחת פור. מריאנו מספר לאלי איך רצים האתיופים ואלי מפחד. בינתיים בבריכת השחייה מכריזים על 200 מטר פרפר ואלי מריאנו מפחדים מגודלו של הפרפר (200 מטר?). 200 מטר חזה (אורלי ויינרמן?). בחזרה למגרש המרוצים. מרוץ נרקומנים. אלי שואל את מריאנו מי זה שפיטרו אותו ויש שלטים בכל המדינה: "הארי פוטר, הארי פוטר". הנרקומנים רצים רק על הקווים. רק על הקווים. ברגע יריית ההזנקה, הם חושבים שזה משטרה ובורחים עם החומר. מרוץ פלשתינאים (יורים בהם). מרוץ חרשים (הם לא שומעים שצריך לרוץ ויורים במריאנו). מרוץ שליחים - אלי הוא שליח של דומינוס פיצה ומעביר את המשלוח למריאנו. מרוץ סטיוארט - שמים שיר של רוד סטיוארט. הם מסיימים בפיתוח גוף.
רואים טלוויזיה ("לך תנמיך")
אלי פיניש רואה משחק כדורגל בטלוויזיה. מריאנו הוא בנו שמפריע לו ומבקש שינמיך את הטלוויזיה. אבל האבא יושב על השלט. כשהבן מנסה לקחת את השלט הוא מקבל מכה מאביו. הם מגלמים את הסצנה במספר דמויות. בפעם הראשונה אלי הוא ערס ומריאנו הוא בנו החנון. בפעם השניה, אלי ומריאנו הם אב ובן חירשים ("לך תנמיך"). בפעם השלישית אלי הוא נרקומן ומריאנו סטלן עם כובע של בוב מארלי.
רמת אביב ג'
מערכון על הסדרה "רמת אביב גימל". אלי הוא מייק לינוביץ' (במקור שלמה סדן) שמתקשר לאשתו, עידית לינוביץ' (במקור גילת אנקורי). ואז מגיעה ביתם שרון לינוביץ' (במקור יעל בר זוהר, במערכון זהו מריאנו). היא אומרת שכולם אומרים שהמשחק שלהם נורא מוגזם. הם צוחקים על החזה המוגזם של יעל בר זוהר.
אוהדי ביתר
אלי ומריאנו הם אוהדי ביתר ירושלים, שמפצחים גרעינים וכשהם מדברים הם יורקים את הגרעינים אחד על השני. מלחמה גרעינית. אלי נכנס בחינם. הוא אמר לשומר שהוא עיתונאי ואפילו הכין שלט שרשום עליו "איטונעי". אלי נשוי טרי, חודשיים. הוא התחנן עם מישהי בכיתה יב'. היא בת 24. עשתה 250 בפסיכומטרי. כשמריאנו יצא להביא גרעינים, נהיה חשוך. אלי שאל מי זה והקול ענה אלוהים (הה' עם הפסיק מהתנך זה אתה עכשיו?). אלוהים אמר לו שהוא מחלל שבת ואיציק זוהר יפצע. כשמריאנו חוזר, אלי מספר לו שאלוהים דיבר איתו (איציק זוהר? לא, זה עם הכיפה מהתנך). השוטר תופסים את אלי ומריאנו שהוא קילל ומנסים לקחת אותו בהילוך איטי לניידת.
הקטע יעלה בקרוב לעמוד היוטיוב של מערכונים ישראלים.

אלי ומריאנו און 45 -
שיר הסיום במנגינה של "כוורת און 45" של להקת כוורת. הם מודים לכל מי שהופיע הערב. על המוסיקה - איציק מיוזיק, הקוסם מוסי מג'יק, שמחה ביטון בחוף שרתון, רונן שלוש חתן הבר מצווה, ומסיימים ב"זהו אלי וזהו מריאנו" (על משקל "זהו מאיר וזהו אלון" של כוורת).
תודות - מערכון הדרן המבוסס על משחק מילים. 
אלי ומריאנו רוצים להודות ללהקה של הבמה, להקת אלאבמה (על הבמה), בניצחו של בני צוחו. למאפרת שהביאה את התיק איפור, תיקי פור. הספר, מיכה פפלי (מיכה חפף לי). למלבישה שהזיעה, סימה זגן (שים מזגן). הקוסמטיקאיות, יפה לולה (י'פלולה) ויפה רונקל (פרונקל). מודים לעובד רסר אתיופי, שימתה כומתה (שים ת'כומתה), ועובד המטבח, נגסתי בגמבה. הנהג שלהם, סמי טריילר (סמיטריילר). המורה מהתיכון, ברי צקלה (בריצה קלה). החבר שלא יכל להגיע להופעה, אסף ת'מתה. חבר שנפצע בצניחה חופשי, מיקי פלי (מי קיפל לי). לחבר הקיבוץ שעבר תאונת דרכים, אברשה משאית (עברה שם משאית). המרוקאי שמנחם משפחות, צ'רלי (צר לי). האקסית שלי, מלי ולה (מה לי ולה). לחברה המטורפת שלה, בטי פול (בטיפול). לאישה שנותנת חיזוקים, טובה סיתה (טוב עשית). לגרוזיני שירד מהארץ, ישראל לובישווילי (ישראל לא בשבילי). חבר טוב שלא הבין את הבדיחה, אודי סלקט (הוא דיסלקט). לחברה האמריקאית שברחה מהארץ, שירן אווי (She run away). לערבי שנכשל בבחינת הבגרות, ניסה לעתיק. ולחברו, ניסה להסתיר. תפסו אותם בזכות ניסה להלשין. נודה לנרקומן הרוסי, אלכס טזי (על אקסטזי). ולנרקומן הערבי, בסאם שקע (בסם שקע). 
 
קיימת גם גרסת שמע של המערכון.
הקטע בגרסת השמע יעלה בקרוב לעמוד היוטיוב של מערכונים ישראלים.

בונוס - אילתורים מההופעה
אלי פיניש מגלם את דמותו של דודו טופז. לאחר מכן אלי ומריאנו מסבירים מה עובר על הדוגמניות שבערוץ האופנה בראש כשהם מגיעות לקצה המסלול. מריאנו מדגים את הדוגמנית, כשהוא מגיע לקצה המסלול הוא אומר: "אה, זה לא פה?" וחוזר. 
עטיפת קלטת הוידיאו (VHS)



עטיפת הDVD עם תוספות




קטעים נוספים

 
תכניות רדיו - מערכון על פינות מסוימות ברדיו.
בתכנית "זהבי עצבני" עם נתן זהבי, זהבי מדבר עם מאזינים. אחד מהמאזינים עולה לשידור ואומר: "זהבי, זה אבי", וזהבי מתחיל לגדף אותו.
לאחר מכן הם עוברים לדיווחי תנועה. כשהוא מדווח על המקומות הפקוקים הוא נשמע קטוע. ואז הם מודים לגידי במסוק הקל של סלקום ואומרים באופן קטוע "עם סלקום ישמעו אותך עד שיגמרו לך המילים".
הם עוברים לתכנית דש עם שיר, כאשר מריאנו הוא אתיופי ששמו ארוך מאוד, שהוא מתבקש לחזור על השם, הוא לא מצליח כי זהו שם חד פעמי.
לאחר מכן הם עוברים לתכניתה של הפסיכולוגית רזיה ורדיאל ז'נקוביץ' (במקור: ורדה רזיאל ז'קונט). מתקשרת אליה מאזינה ואומרת שהיא לא גומרת. לא במובן הסקסואלי, אלא במובן המילולי. היא מתחילה משפט והיא לא... ואז עולה מאזין שאומר שהוא גומר מהר ומיד מנתק.
אחר כך הם מתארים את התכנית יש עם מי לדבר. עולה מאזין שמספר על הטראומה שלו. הוא התראיין ברדיו לפני כמה שבועות, וכדי שלא יזהו את הקול שלו, עיוותו את הקול שלו ומאז הוא נשאר עם קול מעוות.
הם מסיימים עם התכנית "צפיחית בדבש" עם דן כנר (שאותו מחקה אלי פיניש). הם משמיעים את שירו של Little Richard - טוטי פרוטי ומתרגמים את מילות השיר לעברית. לאחר מכן מתרגמים של שירו של בובי וינטון - "Mr. Lonely" לעברית: "Lonely" (בודד), "I'm Mr. Lonely" (אני אדון בודד), "I Have nobody" (אין לי גוף), "To call my own" (להתקשר לעצמי). "Now I'm a soldier" (כעת אני חייל), "a lonely soldier" (חייל בודד), "Away from home" (לא קיבלתי קל"ב), "La la la".


הגרסה הראשונה היא מ20.9.2000 מתוך "אנשי השנה 2000". את הטקס הנחה מוני מושונוב, ואלי מריאנו ביצעו איתו את המערכון.
אלי ומריאנו, יומטוב 2003
הקטע יעלה בקרוב לעמוד היוטיוב של מערכונים ישראלים.

קיימת גרסה נוספת מערב ההצדעה לדודו דותן "אמני ישראל מצדיעים לדודו דותן", ינואר 2002.
את המערכון ניתן לשמוע כאן

קיימת גרסה נוספת משנת 2002.
הקטע יעלה בקרוב לעמוד היוטיוב של מערכונים ישראלים.

גרסה נוספת קיימת מתוך יומטוב 2003 (דצמבר 2003).
הקטע יעלה בקרוב לעמוד היוטיוב של מערכונים ישראלים.

קיימת גרסה מאוחרת של המערכון מ2009 מתוך מופע ההצדעה לספי ריבלין.
בגרסה זו נוסף קטע בתכנית של הפסיכולוגית רזיה ורדיאל ז'נקוביץ'. עולה מאזינה שמעוניינת להישאר בעילום שם ושמה לודמילה. היא עובדת בחברה. היא חשבת. "אני חשבת, מה אני עושה שם..". אלי שואל אותה: "מה הבעיה?" והיא עונה: "אבא היה רופא..". הבעיה היא שהבת שלה לא עוזרת בבית, לא בניקיון, לא באוכל, לא בכלום, והיא אפילו לא מדברת איתה. כשנשאלת בת כמה הבת, היא עונה שהיא בת 3 חודשים. היא רצתה לשים אותה בפנימיה צבאית, כדי שתהיה במסגרת.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות:

יום שבת, 6 במאי 2023

מופעי הבמה של יהונתן גפן

הפוסט הזה עוסק במופעי הבמה של יהונתן גפן.
 
יהונתן גפן נולד ב22 בפברואר 1947 וגדל בנהלל. גפן היה ידוע כאיש המילה הכתובה: סופר, משורר, פזמונאי, מחזאי, מתרגם, פובליציסט ועיתונאי. אך גם היה אמן מבצע, שהעלה על הבמות מספר מופעים סאטיריים, הומוריסטיים ומוזיקליים, שעוררו לא פעם סערות. בשנות ה70 החל להופיע עם שותפים מוסיקאים במופעי סטנד אפ מוסיקליים. בהשפעת לני ברוס נהג גפן לשבת על כיסא גבוה עם דפים ביד והקריא טקסטים במה שהוא קרא "הקראה ודקלום". 
 

המופע הראשון של גפן, "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", היה ב1974, עם דני ליטני. ב1975 העלו השניים מופע נוסף, "מכתבים למערכת". ב1977 העלה עם "להקה טובה" את המופע "שיחות סלון". ב1979 העלה עם אסתר שמיר ויואל לרנר את "קוראים לזה אושר" שהונצח על גבי תקליט בשם "המעיל". בשנת 1981 העלה עם דיויד ברוזה את המופע "דויד ויהונתן". בשנת 1984 העלה עם שלמה גרוניך את המופע "הווי ובידור". בשנת 1985 יהונתן גפן ודני ליטני חזרו להופיע יחדיו עם המופע "זה הכל בין שניים". בשנת 1986 העלה גפן את "על הפנים" עם אלון אולארצ'יק. בשנת 1988 העלה את המופע "טוב נבוט בעד ארצנו", עם גני תמיר.
בשנות ה90 עזב גפן את הארץ, תחילה ללונדון ולאחר מכן לניו יורק, והפסיק את שרשרת המופעים. ב2004 הוא חזר להופיע עם המופע "רק דגים מתים שוחים עם הזרם" עם דין דין אביב. ב2008 העלה את המופע "מראת פלאים" עם דניאל סלומון. ב2012 העלה את מופע היחיד "יהונתן גפן האיחוד". ב2015 העלה עם אפרת גוש את המופע "הגבר האחרון". ב2018 העלה את המופע "שיחות שלא נענו" עם מיקה קרני. 


זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל (1974)

בשנת 1974 העלה יהונתן גפן עם דני ליטני את המופע "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל". המופע שילב בין מונולוגים הומוריסטיים של גפן, גרסאות עבריות לשירי בוב דילן ושירים מקוריים שגפן כתב וליטני הלחין, ועמד, איך לא, בסימן טראומת מלחמת יום הכיפורים. 

חברי הלהקה: מפוחית פה, גיטרה אקוסטית/חשמלית: דני ליטני. גיטרה בס: ישראל בורוכוב. פסנתר: דני פאר. אל נגני המופע הצטרפו בחלק מהקטעים מתי כספי בתופים, קונגוס, חליל וקולות ושלום חנוך ואריאל זילבר בקולות.

מפיק: שמוליק בורנשטיין.
מנהל הצגה: אריה כהן.
מנהל במה: מאיר ליברמן.


רשימת הקטעים לפי התכניה:

חלק ראשון: זה הכל בינתיים:
1. חולף עם הרוח (Blowing in the Wind)
2. דברי פתיחה (קוים לדמותם)
3. גמרתי להכין את כל השעורים
4. לגמור
5. בלוז לנערה מהעמק (Blues To The North Country Girl)
6. מיהו יהודי
7. הם מסתירים את אלוהים
8. שלא נדע מהצרות (כל מיני צרות)
9. דוד ויהונתן
10. זה הכל בינתיים

חלק שני: בינתיים זה הכל:
1. בינתיים זה הכל
2. מה זאת אהבה
3. שיר אהבה
4. אופליה אחותי
5. אדוני המלחמה
6. גשם כבד עומד ליפול
7. הערצה זה לא נושא לויכוח
8. אורי גלר
9. סכיזופרניה
10. עוגה עוגה
11. ויהי אור

רשימת הקטעים לפי התכניה

המופע הוקלט בהופעה חיה ב"צוותא", אפריל 1974. בושל באולפני "טריטון" והועלה על גבי 2 תקליטים בהוצאת "גלטון". התקליט הראשון נקרא "זה הכל בינתיים", מספר סידורי L-5811. התקליט השני נקרא "בינתיים זה הכל", מספר סידורי L-5814. 

התקליט הראשון, "זה הכל בינתיים", כלל שני תרגומים של גפן לשירים של בוב דילן, "Blues To The North Country Girl" (שתורגם כ"בלוז לנערה מארץ הצפון") ו"Blowing In The Wind", ושירים שליטני הלחין למילים של גפן: "הם מסתירים את אלוהים", "גמרתי להכין את כל השיעורים" ו"דוד ויהונתן".
קטעי הראפ של גפן, חלקם בליווי ליטני והלהקה, היו "לגמור" ו"מיהו יהודי" (על פי לני ברוס), "כל מיני צרות", "זה הכל בינתיים" ופרודיה על זוכה פסטיבל הזמר, שלמה ארצי, "שיר מספר 1". ליטני גם הקריא קטע שכתב גפן, "בלדה לדרוזי", שביקר את היחס הצבוע של החברה הישראלית לעדה הדרוזית.

בתקליט השני, "בינתיים זה הכל", הקריא גפן את תרגומו ל"Masters Of War", שתורגם כ"אדוני המלחמה" של בוב דילן, וליטני שר את שירו של דילן "Hard Rain's Gonna Fall" שתורגם כ"גשם כבד עומד ליפול". שיר מתורגם נוסף היה "עוגה עוגה" (במקור "Will It Go Round In Circles") של בילי פרסטון, ומנגינה של פרסטון ליוותה גם את הקראתו של גפן ל"גן של שושנים". קטעי ראפ-שיחה נוספים היו "מה זאת אהבה", "מוזיאון השעווה", "היחידה לשלל", "הערצה זה לא נושא לוויכוח", "סכיזופרניה זו מחלת נפש" ו"שיר מולדת". שיריו המקוריים של ליטני היו "זה הכל בינתיים", "הבלדה על אורי גלר", "ויהי אור" ו"אופליה", שנאסר לשידור בגלל רגישות משפחת גפן למילים.
המופע זכה להצלחה רבה ורץ כ300 פעם, והמשיך כמעט ללא הפסקה למופע חדש של גפן וליטני: "מכתבים למערכת".

בשנת 2001 האלבום הכפול יצא על גבי דיסק בודד בהוצאת "פונוקול", מספר סידורי: 4158-2. 
כך נכתב בהסבה לדיסק על ידי ערן ליטוין:

"בימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, יהונתן גפן ודני ליטני עולים על במה אחת במופע "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל". המופע, בהשראתם של זמרי המחאה של שנות השישים (לני ברוס, בוב דילן ודומיהם) ובהפקתו של אריק איינשטיין, אמור היה להיות אירוע חד פעמי, אך לאומר ההצלחה האדירה, הועלו בסופו של דבר למעלה מ600 הצגות!".
המופע הורכב מקטעי סטנד אפ-קומדי, שירי מחאה מתורגמים ומקוריים ורוקנרול והיווה בעצם סאטירה ומחאה חריפה על הנעשה בישראל באותם ימים. התכנים היו כה אקטואליים עד כי לעיתים נכתבו מערכונים על דברים שהתרחשו ביום המופע עצמו.
מבחינה מוסיקלית, במופע נעשה ניסיון לגיבוש "סופר גרופ" (קבוצת אמנים ידועים שחוברים יחדיו תחת שם אחד) בסגנון הלהקות שפעלו בשנים אלה בחו"ל. תחת מטריית ה"סופר גרופ" הזו ניתן היה למצוא חוץ מיהונתן גפן ודני ליטני גם את מתי כספי (תופים וקונגוס), אריאל זילבר ושלום חנוך בקולות רקע".

 
התקליט הראשון כלל 12 קטעים. התקליט השני כלל 13 קטעים. סך הכל 25 קטעים. בהסבה לדיסק הופיעו 24 קטעים בדיסק אחד. הקטע "זה הכל בינתיים" מופיע פעמיים. בקטע האחרון בתקליט הראשון הוא מופיע בגרסה של 6:00 דקות. ובקטע האחרון של הצד הראשון (או צד ג') של התקליט השני הוא מופיע בגרסה של 2:37 דקות. הקטע בתקליט הראשון (באורך 6:00 דקות) נעדר בגרסת הדיסק. פיני שפטר העלה את הקטע לעמוד היוטיוב שלו. ניתן לשמוע אותו כאן.
 
רשימת הקטעים:

התקליט הראשון "זה הכל בינתיים"


צד א' (הצד הראשון של המטבע):








 
המערכונים באלבום:

"קווים לדמותם" - יהונתן גפן מודיע לקהל שהמופע מוקלט לתקליט (ובעוד כמה שניות יושמד הסרט..). גפן מציג את הלהקה. את דני ליטני הוא מציג כתשובה הישראלית לבוב דילן, והשאלה הישראלית לששי קשת. הוא לבש את תלתליו ואוכל מפוחיות. 
גפן אומר שמגיל קטן לא נותנים לו לעשות את מה שהוא רוצה לעשות. כשהיה ילד קטן רצה לעשות במיטה. אמרו לו לרדת לסירה. כשעשה קקה במכנסיים אמרו לו שאם עוד פעם יעשה ככה, יבוא שוטר ויאכל אותו. לפני שבועיים עצר אותו שוטר בכביש החוף ושאל אותו: "אתה יודע מה עכשיו עשית?". הוא ענה "קקה?".
 
"לגמור" - יונתן גפן מתאר את המשמעויות השונות של המילה "לגמור".


"מיהו יהודי" - יש שני סוגים של יהודים. לפני ואחרי (כמו בתמונות של האחים פרג'). 
לפני המדינה - זה היהודי המסכן והסובל. זה אחד שהרג את ישו. בגלל שיש חוק התיישנות, למה אנחנו עדיין משלמים על פשע שביצענו לפני הרבה זמן? הוא מחפש את האלוהים של היהודים. כשהיה ילד קטן זה הטריד אותו מאוד. הוא שאל את אימו והיא הצביעה על המזוזה ואמרה שם. הוא השתגע "איך הוא נכנס לשם". כשהוריו לא היו בבית, פתח את המזוזה והיה בפנים פתק - "הצילו! אני סגור בבית חרושת למזוזות. איציק". ומתחת בקטן "Made In Japan".
אחרי המדינה - זה היהודי הגאה והאמיץ. יש כל מיני יהודי. 
יש חצי יהודי - זה שאמא שלו גרושה שהתחתנה עם ממזר, סבתא שלו כהן וסבא שלו כושי.
יש שלושת רבעי יהודי - זה היהודי המסורתי הצבוע, שביום שישי מדליק נרות ואחרי זה מדליק סיגריה מעל מישהו. ביום שבת הוא נוסע, אבל לא מאותת. כי זה אסור. מסורת.
יש יהודי שלם - זה שכל הזמן מברר מיהו יהודי. "אתה, תוריד את המכנסיים ותוציא את השופר. אתה יהודי?".

"כל מיני צרות" - בזמן האחרון יהונתן גפן חושב על כל מיני צרות. 
יש צרה של משפחה יהודית מושרשת. האבא - מעמודי התווך של תנועת הפועלים. האמא - מוכרת דובונים בשקם. יש להם 3 בנים - הבן הבכור - טייס בטייסת קלה. הבן השני - בקומנדו הימי. הבן השלישי - חבר ברשת ריגול. 
צרה נוספת - משפחה יהודית עממית ברחוב בוגרשוב. האבא - מורה למולדת. האמא - מורה למלאכה. יש להם 3 בנים. הבן הבכור - מהנדס במקורות. הבן השני - וטרינר באיכילוב. הבן השלישי - חבר במצפן (ארגון שמאל רדיקלי).
צרה שלישית - משפחה ישראלית הגונה, דור שלישי בארץ. חברי קופת חולים מטעמי מצפון. האבא - צייד נאצים. יש להם שלושה בנים. הבן הבכור - לומד מדעי המדינה, שנה תשיעית. הבן השני שר במקהלת צדיקוב את הקול הדק. השלישי - חשישניק!
והצרה הכי גדולה למשפחה מושרשת בארץ. הסבא תקע יתד לדגניה והוציא יתד לחניתה. האמא היתה פעם אבא. האבא היה פעם בפלמח. יש להם שלושה ילדים. הבן הבכור שוער במכבי גבעתיים. הבן השני בלם באותה קבוצה. הבן השלישי - מתרומם! גפן החליט ללכת לכסית לבדוק אם הוא הומו או לא. התברר לו שרק השבוע הוא ירד על ארבע בחורות. אחת בטוח אישה. יש כאילו שיגידו שהוא דו מיני. אולי הוא חד תאי? מה הוא, ראשן?
 
"מה זאת אהבה" - יש הרבה הגדרות לאהבה. אם מישהיא מגיעה הביתה ותוספת את בעלה עם אישה אחרת, ערומים כביום היוולדם אז כמובן שתכעס. אבל אולי טוב לו. אם במקום אישה אחרת הוא יהיה ערום עם תרנגולת, יכול להיות שנורא תשמחי. כי את אוהבת תרנגולות. את מענף הלול. תלכי למטבח ותכיני להם דורה. אבל לא. היא תקנא. אתה רוצה ארוחת ערב? שהתרנגולת תכין לך ארוחת ערב. מה תפקיד הבעל? להביא משכורת פעם בחודש. להרביץ לילדים פעם בשבוע. לפתוח בקבוקים וקופסאות פעם ביום. ולשקר לאשתו פעם ביום. יש גם אנשים ישרים. זה שמתוודים בפני האישה שלהם שהם בוגדים. הלוואי שיום אחד תעזבי אותי ותקחי את הילדים המנוזלים האלה ממני. הזמן הכי טוב לריב הוא ב8 וחצי. ככה יספיק להצגה שניה.
 
"מוזיאון השעווה (עיתונים ישנים)" - גפן היה במוזיאון השעווה ביום חמסין. לא טוב. אייכמן נמס. דיין נוזל על גולדה. הזקן של הרצל נשפך בדיוק באמצע הקרחת של ביאליק. צ'רנחובסקי מטפטף על הגשש החיוור. 
יש כל מיני דברים שאפשר לקרוא בעיתון. למשל, בפארק הלאומי ברמת גן נפתח גן חיות בסגנון ספארי. זה ליד הבית של גפן. הוא יורד למכולת ורואה ג'ירף. יש לו שכן שתמיד היה דומה לבבון ועכשיו הוא מרגיש חופשי יותר. סוחב בוטנים לילדים. 
עשרות גלונים של מי חמצן הוזרמו לירקון כדי למנוע את הצחנה העולה ממנו. מי החמצן לא עשו דבר בעניין הסירחון, אך הירקון נהיה בלונדיני. עם תלתלים.
הנשיא אפריים קציר, היה מדען במכון וייצמן. היה רואה מיקרובים רק במיקרוסקופ. היום רואה מיקרובים באופן חופשי.
 

"היחידה לשלל" - היו כל מיני הודעות שמי שלקח שלל במלחמת יום כיפור, מתבקש להחזירו. גפן מדמיין בעיני רוחו משרד קטן בקריה, משרד השלל. ליחידת השלל יש תזמורת, "השלליות". כל בוקר הם מנגנים במסדר עם הרב שלל את ההמנון שלהם: "שללה לה לו, שללה לה לי". 
כל אחד מחזיר את השלל שלו: חיילים באים ומחזירים רובים ורימונים. קלצ'ניקוב בא ומחזיר חייל. יפה ירקוני מחזירה שלושה טנקים, ארבע מלחמות ושלום אחד. משה דיין בא עם 20 כדים עתיקים. באה גולדה ומחזירה את דיין. אגרנט מחזיר את גולדה. רבינוביץ' מחזיר את העין השמאלית. אלברט איינשטיין מחזיר את הפצצה. הרצל מחזיר את "אין זאת..". וממש בסוף התור בא משה רבינו ומחזיר את עשרת הדיברות. 
 
"הערצה זה לא נושא לויכוח" - קטע על הערצה.
הרב קוק היה מעריץ של גולדה עד שעשתה ממשלה בלי דתיים. הוא היה בטח בורח מהישיבה רק כדי לראות נאום שלה בטלוויזיה. והיום קיבל קללה דתית - קוק אמק. מסוכן להעריץ אנשים חיים. עדיף להעריץ אנשים מתים. הם אף פעם לא מפתיעים אותך. לבן גוריון עשו את המוות עד שהוא ברח לשדה בוקר כדי לא לראות אותם. והיום - נוחתים עליו, ממריאים עליו, מבריחים עליו מכס. יש את המהפנטים - אלו שלוקחים אנשים חיים והופכים אותם לאנשים מתים באופן זמני. היפנוזה זה דבר מסוכן. מנחם בגין מהופנט כבר ארבעים שנה. הוא הופנט במצודה. יותר מהיפנוזה יש את הנרקוזה. כמו אהרון ידלין.
 
"סכיזופרניה זו מחלת נפש" - החלוצים שבאו ארצה סבלו מסכיזופרנציה. יד אחד בשלח, יד שניה בקלח, יד שלישית במלח. גם הפוליטיקאים הם סכיזופרנים. הם היו בShow Business. למשל, ישראל ישעיהו היה פעם מתופף בPlatters. גולדה מאיר שרה סולו ב"כחול מזעזע". גאולה כהן היתה בלהקת מחתרת. רבינוביץ' ניגן על משקפיים בלהקת העכבר הממצמץ. צ'יץ' היה בחמצ'יצ'ים. מנחם בגין היה בז'בוטינסקי ברודרס. 


מכתבים למערכת (1975)

ב1975 עלה המופע "מכתבים למערכת" בבימויו של אורי זוהר. המופע, כמו קודמו, כלל קטעי הקראה של גפן, חלקם עם ליווי מוסיקלי, ושירים שהלחין ליטני למילים של גפן: "נקיטת עמדה", "מכתבים למערכת (חלק א' וב')", "שיר היורה" (שהגיב לגל האלימות של אמצע שנות ה70), "חלומות גדולים" (שיר בו דמיין גפן את זכייתו העתידית בפרס נובל), "חז"ל על כל טיפה", "אחת ארבע", "זה הסוד שלהם", "מסאג' באוירה אירופאית" ו"שיר בריאות". את "מראת פלאים" תירגם גפן על פי שיר של ליאון ראסל ואת "אבא סיפור" מיקי גבריאלוב הלחין ושר סולו.

חברי הלהקה:
לחן: דני ליטני.
תופים וגיטרה חשמלית: חיים רומנו.
קלידים, פסנתר, אורגן, מוג ופנדר: דני פאר.
גיטרה בס וקולות רקע: מיקי גבריאלוב.
מפוחית, גיטרה אקוסטית, מוג וקולות: דני ליטני.
אורח מיוחד בחלק מההופעות היה הכותב, הסאטיריקן והזמר יענקל'ה רוטבליט, אך הוא לא שולב בתקליט המופע.

התקליט יצא בחברת CBS, מספר סידורי 70144. מקובל לחשוב כי תקליט המופע יצא בשנת 1976. אך בהוצאה הראשונה של התקליט, על המדבקה הכחולה מופיעה שנת ההוצאה 1975.
בשנת 1993 יצא האלבום בהוצאה מחודשת על גבי דיסק בחברת NMC. מספר סידורי: 70144-2.  
 
רשימת הקטעים בתקליט:




 
המערכונים באלבום:

"חז"ל על כל טיפה" - גפן חשב לעצמו מה היה קורה לו היה חי לפני אלפיים שנה. בטח היה הולך לעבוד בחז"ל. הם לא עבדו קשה. בטח ישבו באיזה מערה, עם Air Condition, אכלו חרובים והמציאו פתגמים כל היום. כדי שיהיה הרבה חומר ל"פסוקו של יום" בעוד אלפיים שנה. גפן וליטני מתארים שני רבנים שעובדים על פסוק. למשל "אם אין אני לי" ("עוד פעם הבאת חצי?"). 
 
"מסאג' באווירה אירופאית" - לאנשי העילית, מאסג' באווירה אירופאית במכון אקסלוסיבי לאנייני טעם. למסורתיים יש מסאג' בסוכה, עם אתרוגה, לולבה, הדסה, ערבה ושולה. מסאג' בכל הגוף כולל במקומות הקדושים ואתרים היסטוריים אחרים. יש גם 5 מסאג'יסטיות הולנדיות במסאג' עם תחנת רוח או מסאג' שוויצרי עם גבינה צהובה עם חור אחד ושולה.   
 
"כיפה אדומה" - יהונתן גפן ודני ליטני מספרים את הגרסה שלהם לכיפה אדומה.
יום אחד בין ערביים בדיוק כשנגמר פופאי והתחילו השידורים בערבית אמרה אמא לכיפה אדומה: "תראי כיפוש. אולי במקום לשבת כאן לנדנד לי, תלכי לבקר את סבתא?". כיפה אדומה ענתה: "זה יהיה נפלא. זה יהיה פנאן. אני מאוד אוהבת את סבתא שלי. ואני מאוד אוהבת גם לטייל ביער. ואולי אתפוס גם איזה זיון בדרך". אמא נתנה לכיפה אדומה סל מלא בקרמבויים, וביסליים, וארטיקים וקרטיבים וקרטיקים וכל מה שנמס. וכיפה אדומה יצאה אל היער והסתכלה בפרחים ובציפורים. וכיפה אדומה לא פחדה לטייל ביער כי זה יער של הקרן הקיימת. והרי היערות של הקרן הקיימת גדלים לצדדים ולא לגובה. זה לא מפחיד. מה שכיפה אדומה לא ידעה שהזאב הרע ברח מהספארי ברמת גן ועבר לגור ביער באופן קבוע. כיפה אדומה פגשה בזאב הרשע ואמרה לו שהיא צריכה להעביר את הסחורה שבסל לסבתא שלה. הזאב שאל: "האם היא גרה במקרה בשיכון לסבתות מיותרות ברחוב הקשישים שישים ושש?". הזאב בלע את סבתא ורצה לבלוע גם את כיפה אדומה ואז הגיע הצייד. הצייד ירה בראשו של הזאב, הוציא מכיסו סכין ארוכה וחדה, פתח את הבטן של הזאב ומן הבטן הפתוחה יצאה לה סבתא בריאה ושלמה. זה מחנך את הילדים לאהוב חיות.
לפני כמה ימים הלך גפן עם ילדתו לגן חיות ואמרה: "בוא נפתח את הזאב הזה כדי לראות אם סבתא עוד בפנים". ואז הוא ענה לה: "זה זאב ריק, את לא רואה שהזאב הזה ריק?". ילדה שבגיל 3 וחצי רוצה לפתוח זאבים, תארו לכם מה היא תרצה לפתוח עוד 20 שנה.

"זה הסוד שלהם" - גפן וליטני מציגים: תוכנית נוספת של "זה הסוד שלי". הם מבקשים מבעל הסוד הראשון להכנס פנימה. בעל הסוד מגלה מי הוא: "יצחק רבין ראש ממשלת ישראל". המשתתפים שאמורים לגלות מיהו בעל הסוד שואלים שאלות כדי לגלות את בעל הסוד: אתה מפורסם? לא. אתה דמות ציבורית? לא. אתה עוסק בפוליטיקה? לא. יש לך יריבים או אוהדים? לא. אתה יצחק רבין ראש ממשלת רבין!
שמעון יצחקי מחיפה מנסה לענות על השאלה, היכן נמצא המטמון. הוא עונה: "בתחת שלי". הם באו אתמול מהטלוויזיה ושמו את זה שם והלכו. ליטני שואל את יורם ארבל (יהונתן גפן) האם הוא נמצא במקום המטמון. 

שיחות סלון (1977)

למרות ההצלחה הגדולה של "מכתבים למערכת" החליט דני ליטני כי הוא רוצה לעשות רוק נטו והצטרף ללהקת "שמיים". כדי למצוא מחליף לליטני הקים גפן למופע הבא שלו "שיחות סלון" את להקה טובה. ללהקה הביא גפן את יעל לוי, זמרת חדשה ואלמונית מלהקת חיל הים, בשירה, קולות רקע ודקלום. דני פאר בפסנתר, קלידים, פנדר, אורגן וקלרינט. ישראל בורוכוב בגיטרה בס וקולות רקע. דון הרווי בתופים. ויצחק קלפטר (לראשונה מאז כוורת) בשירה וגיטרה. קלפטר שר במופע לחנים שלו למילים של גפן. המופע עלה בשנת 1977. ובספטמבר 77 יצא תקליט שדרים של יצחק קלפטר בעיבוד מתי כספי. התקליטון כלל את "לוקח את הזמן" (ניתן לשמוע אותו כאן) ואת "עד עולם אחכה", דואט של קלפטר עם יעל לוי (ניתן לשמוע אותו כאן).
 
ישנה הקלטה נדירה לקטע של יצחק קלפטר ויהונתן גפן שנקרא "כבוד השופט (סליחה)". בתקופה הקצרה בה השתתף קלפטר במופע. (למרות ששיר זה לא נכלל בהופעה). את הקטע ניתן לשמוע אותו כאן. 
 

אחרי הופעות ספורות של "שיחות סלון" עבר קלפטר משבר נפשי ועזב את המופע. במקומו הצטרף ל"להקה טובה" דיוויד ברוזה בגיטרה אקוסטית, שירה וקולות רקע. את המופע הפיק אריה כהן. הלהקה המשיכה להופיע עוד כשנה, בין השאר ב"פסטיבל נביעות" באוקטובר 1977. בהופעות הפכו ברוזה וגפן לחברים קרובים והחלו יוצרים ביחד. השיר המשותף הראשון שלהם, "יהיה טוב (שיר שלום מס' 349/א)", נוצר בעקבות ביקורו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בארץ (בנובמבר 77') והפך ללהיט גדול. ב1978 הוקלטו שירי המופע בעיבוד והפקה מוסיקלית של דני סנדרסון. מלחניו של קלפטר (שלא השתתף בהקלטות) הוקלטו "שיר אהבה בדואי" (כתב: יצחק וינגרטן), "תמונה" (ללא מילים), "עד עולם אחכה" (כתבו: קלפטר וגפן), "בלדה לחוזר" ו"אי ירוק בים" שביצעה יעל לוי (כתב: גפן). דני פאר הלחין קטע אינסטרומנטלי בשם "סלון", וליווה את דקלומיו של גפן ב"אהבת שבוע הספר" ו"סוף המסיבה". איקי לוי וסנדרסון הלחינו ליווי לראפ "רכבת העמק". ברוזה הלחין את "היונה הלבנה כבר זקנה" ו"יהיה טוב" (גפן). בהקלטות התארחו דני סנדרסון בגיטרה וקולות רקע, איקי לוי בתופים ב"יהיה טוב" וטוני בראור בכינור ב"בלדה לחוזר".
 
המופע (עם דיוויד ברוזה) הוקלט באולפני טריטון, תל אביב, בפברואר-מרץ 1978. האלבום יצא כתקליט "פונודור", מספר סידורי: 13138. בשנת 1990 האלבום עבר הסבה לדיסק 1990 בחברת "פונוקול", מספר סידורי CDP 010. 

רשימת הקטעים בתקליט:
 

צד א:
צד ב:



 
להאזנה לאלבום המלא בפלייליסט ביוטיוב - לחץ כאן.
 
 
המערכון באלבום:
 
"אהבת שבוע הספר" - זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,
את זוכרת אותי הגברת עם הניילון הכחול?
את עמדת לך שם בין הזז לטולסטוי מחפשת ספר,
ואני ממול, בעם עובד, נשען על ברנר,
בחורה יפה, עם משקפים, שיער אסוף למעלה, גוף בסדר.
הלכתי אחרייך עד סימן קריאה, אורות היריד ריצדו מעלינו
כשארזו לך ויזלטיר ויאיר הורביץ וחוברת,
ורק וירג'יניה וולף הפרידה בינינו.
ואת המשכת ללכת, מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,
את זוכרת אותי הגברת עם הניילון הכחול?
נפגשנו שוב בדביר, רכשת את לאה גולדברג, שקית נייר נפלה על הבטון,
ואני ניגשתי אלייך: "הי תסלחי לי גברת, נפל לך עגנון."
אבל את כבר בסטימצקי, מחפשת אלף מאהב בית יהושע,
ומכוונים אותך לשוקן, ואני אחרייך קבוע.
לא הרגשתי נוח כשראיתי איך את קונה את כל היריד ואני לא.
אז ירדתי על איזו הוצאה דתית וקניתי קאסוטו וכל כתבי מישהו וחוברת הורוסקופים אדם ומזלו.
נעלמת לי על יד דוסטוייבסקי, חשבתי שלא אראה אותך שוב, מהדקת את פרנץ קפקא אל שדך השזוף,
מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל, את זוכרת אותי אינטליגנטית?
פתאום הגיע אחד גבוה, עם שפם, מנפנף את הרמן הסה וצוחק כמו אידיוט.
והוא חיבק אותך, והוא נישק אותך, והוא עזר לך עם השקיות.
שניכם התרחקתם בצעדים קלילים
לכיוון ספריית הפועלים ואני נשארתי לבד, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מלא ספרים 

קוראים לזה אושר (המעיל) (1979)

ב1979 יצא גפן במופע בשם "קוראים לזה אושר", בעיבוד וניהול מוסיקלי של עדי רנרט ועם אסתר שמיר ויואל לרנר בשירה. תקליט שדרים של המופע כלל חמישה שירים שכתבה ושרה שמיר ללא קשר לעבודתה עם גפן. התקליט נקרא "קוראים לזה אושר" בהוצאת פונודור, מספר סידורי DJ 3001.

רשימת הקטעים בתקליט השדרים:

צד א':
1. אסתר שמיר‏ - גבר ללילה אחד
2. אסתר שמיר‏ - שמיים בקשו רחמים על יוסי
3. אסתר שמיר‏ - הגדלת אותי בעיניך
4. אסתר שמיר‏ - ערפל
5. אסתר שמיר‏ - מסיבות יום שישי

צד ב:
1. יהונתן גפן‏ - תחנת הרכבת 

 
את הקטע "תחנת הרכבת" ביצע יהונתן גפן והלחין ועיבד עדי רנרט.
 
באותה שנה (1979) יצאו חלק משירי "קוראים לזה אושר" בתקליט בשם "המעיל". יהונתן גפן כתב, עדי רנרט הלחין, ניגן בפסנתר וקלידים. בהקלטות השתתפו חיים רומנו, שלמה יידוב ושמוליק בודגוב בגיטרה חשמלית. אלון נדל, מיקי שביב, יוסי מנחם בבס. מאיר ישראל, אלון הלל ואיקי לוי בתופים וכלי הקשה. יואל לרנר, מזי כהן, שם טוב לוי ודפנה ארמוני בקולות ושירת רקע.

אסתר שמיר שרה את "הרומנים האלה" ועם יואל לרנר את "מחר אזיל דמעה" ו"תחנת רכבת". יואל לרנר שר וניגן בגיטרה ב"עד איזה גיל", "שלמה המלך", "לכו ותגנבו" ו"שיר אהבה", ויהונתן גפן, שהשתתף ברוב השירים, היה סולן ב"דיפרסיה אהובתי", "המעיל", "היא היתה גבוהה", "נטשה" ו"דיסקו כביש הסרגל" (על פי "Staying Alive" של הבי ג'יז בו הסתלבט גפן על חיי הלילה השוממים באזור עמק יזרעאל בו גדל).
 
 
"המעיל", תקליט פונודור, מספר סידורי 13161.

רשימת השירים בתקליט:

צד א':
1. עד איזה גיל *
2. מחר אזיל דמעה ***
3. שלמה המלך *
4. הרומנים האלה **
5. דיפרסיה אהובתי
6. לכו תנגנו *

צד ב:
1. המעיל
2. דיסקו כביש הסרגל
3. היא היתה גבוהה
4. תחנת רכבת ***
5. נטשה
6. שיר אהבה *

* שירה: יואל לרנר.
** שירה: אסתר שמיר.
*** שירה: יואל לרנר ואסתר שמיר.
 

דויד ויהונתן (1981)

בסוף 1980 יצרו יהונתן גפן ודויד ברוזה מופע בשם "דויד ויהונתן", כשהפעם רק שניהם על הבמה, ללא מלווים נוספים. גפן קרא קטעי סאטירה, ברוזה ניגן בגיטרה שירים ועיטורים מוסיקליים. לצד לחנים של ברוזה למילים של גפן ב"שיר שיכורים", "סניוריטה" ו"יהיה טוב" בתוספת מילים חדשות ("הליכוד ממשיך לשלוט פה וזה לא עושה לי טוב"), שר ברוזה גם לחנים של אחרים למילים ותרגומים של גפן: "דויד ויהונתן" (לחן של דני ליטני), "יכול להיות שזה נגמר" (לחן של שם-טוב לוי), "הילדה הכי יפה בכפר" (מילים: דה גונגורס, לחן: פאקו איבנז), "אלוהים לצידנו" (מילים ולחן: בוב דילן). כמו כן נזכרו השניים ב"שיר העמק" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: דניאל סמבורסקי) וביצעו קצרצרות את "בסמה מוצ'ו", כשגפן מצטרף לשירה. באפריל 1981 הוקלט המופע ב"צוותא" ויצא בתקליט כשנה לאחר מכן.

ב-1982, עם פרוץ מלחמת לבנון, הצטרף גפן (במילואים) לברוזה וליהודה עדר בהופעות בפני חיילים בלבנון. במופע המיוחד הזה מיתן גפן את אמירותיו הסאטיריות, ואף יצר שירים במיוחד להופעות בפני החיילים, כמו "רומבה ד"ש חם הביתה" ו"רומבה רמב"ם" (שהוקדש לפצועי צה"ל ושונה אחר כך ל"אתן לה כל מה שתיקח").
 
 
 
גרסת התקליט, תקליט CBS, יצא בשנת 1982, מספר סידורי: 85838.
גרסת הדיסק יצאה בשנת 1996 בחברת NMC, מספר סידורי 85838-2.
על עטיפת התקליט והדיסק מופיע הכיתוב "יום ה', 29 באפריל, 20:30, צוותא - ת"א". בעטיפת התקליט רואים את ברוזה בצד ימין (מסתכל שמאלה) ואת גפן בצד שמאל (מסתכל ישר).  בגרסת הדיסק התמונה התהפכה משום מה. גפן מופיע בצד ימין (מסתכל ישר) וברוזה מופיע בצד שמאל כאשר הוא מסתכל ימינה.
 
עטיפת התקליט
 
רשימת הקטעים באלבום:
 
 


 
 
 
 
המערכונים באלבום:

"מזג אויר" - בכל פעם שגפן רואה חדשות בטלוויזיה הוא מתפלא שאחרי החדשות יש מזג אוויר. התחזית למחר: בהיר עד מעונן חלקית עם פיצוצים קלים ביהודה שומרון וברצועת עזה. תנאים טובים לרצח רומנטי בחיפה יתחזקו לקראת הלילה. כשגפן מנסה לישון אז רכס ברומטרי עוצר ליד איטליה ומתקרב אליו. הוא מתאר את השפעות מזג האוויר עליו ועל הסביבה.  
 
"חתונות, אני עם עצמי" - יהונתן גפן בא לחתונה של חבר שלו. היתה הופעה של ג'קי ורדימון. הוא היה בשלישיית השגרירים ובצמד הוויזות. אחרי החופה כל מיני סבתות דביקות ליקקו את החתן כמו קרטיב (רוק מתקדם..), גדודים של קרובי משפחה הפגיזו אותו בארטילריה של צ'קים דחויים, סרביסים חדשים, סיפולוקס. החתן ניסה לברוח ולזחול לכיוון החמוצים, אבל הצלם תפס אותו והכלה חיבקה אותו, נישקה אותו וחנקה אותו (מבוסטון). מוסד הנישואים זה מוסד סגור. גפן ישב 10 שנים והורידו לו שליש על התנהגות טובה. טוב לו להיות לבד. אם הוא רוצה לצאת, הוא מטלפן אל עצמו ותמיד תופס אותו. הוא יוצא עם עצמו לבלות. בסוף הבילוי הוא חוזר עם עצמו הביתה, מפשיט את עצמו ומכניס את עצמו למיטה.


"ישמעאל" - גפן מתאר לשיטתו את סיפור גירוש הגר וישמעאל (והופך את הסיפור התנכי לסיפור פוליטי מדיני).
הגר היתה העוזרת של אברהם אבינו. היא ניקתה לו את האוהל יומם וליל עד שנולד תינוק קטן בשם ישמעאל. אולי ישמעו אותו בשמיים. אברהם התחתן עם שרה אימנו וגדלו שם שני אחים. עד שדרגים מדיניים החליטו לגרש את הגר ואת ישמעאל. ישמעאל והגר נשארו מתחת לשיח. אברהם חזר הביתה ונהיה גוי גדול. והמושבניקים מפתחת רפיח גילו שמתחת לשיח הם ימצאו כח עבודה זול, והתחילו לשלוח משאיות.
 
"בגרות" - גפן מספר שעצרו אותו לפני 8 חודשים, משטרת כפר סבא. התשובה הישראלית לFBI. באמצע הלילה באו שני שוטרים. אחד יודע לקרוא. ועצרו אותו כי אין לו תעודת בגרות. כל חייו אמרו לו שלא יתקדם לשום מקום בלי תעודת בגרות. הוא התקדם והגיע לשום מקום - צוותא.  

"פנינה בלוז" - יום אחד יהונתן גפן רב עם אשתו ונסע לתל אביב. הוא פגש נערה בת 17 בשם פנינה קולדה. היא הזמינה אותו לדירה שלה. כשהיא פתחה את הפה שלה הוא שם לב שהוא לא מבין אותה. פער דורות. היא אמרה לו שהוא צריך מדיטציה בשביל העור הפנימי שלו. הוא ענה לה שהוא מכיר אור פנימי רק בתוך הפריג'ידיר. 

"מדינה בלוז" - גפן טוען שהצרה הכי גדולה במדינה היא שאנחנו לא יודעים לשמוח. לכל המדינות יש המנונים שמחים, חצוצרות ותופים. הריקוד הלאומי שלנו זה הורה פרנויה. הדבר הכי משמח זה כסף. החגיגות זה ליד הכספומטים. עמוד הקאש. בשבוע הספר העברי אנשים שמחים. ואז פתאום רואים את האנדרטה של יגאל תומרקין ושוב נהיה עצוב. ואז הולך לכספומט הקרוב.


הווי ובידור (1984)

בשנת 1984 העלה גפן את המופע, "הווי ובידור" לצד שלמה גרוניך. המופע עסק בביקורת נוקבת על המצב הפוליטי ומלחמת לבנון הראשונה (מלחמת שלום הגליל). שירים ומחזה: יהונתן גפן. מוסיקה ועיבודים: שלמה גרוניך.
יהונתן גפן ושלמה גרוניך היו על כלי ההקשה, משחק ושירה. על הפסנתר חשמלי וסינטיסייזרים הופקד שלמה גרוניך. תופים וכלי הקשה: אלון הילל. ב"כשזה יגמר": מאיר ישראל, ב"מה מלאך כמוך": שלמה גרוניך. קלירנט וסקסופונים: פטר ורטהיימר. חצוצרות: אברהם פלדר, איתמר ארגוב. טרומבון: מיקי דור.

בהפקת משותפת של גפן וגרוניך עם "טלית הפקות". גפן כתב, דיקלם ושר וגרוניך הלחין, עיבד, שר וניגן בקלידים את "מילים שאסור להגיד לחייל", "ראש קטן", "עגל הזהב", "60 שניות על הקשר בין מלחמת יש ברירה לחרא", "60 שניות על הקשר בין חיילים לפוליטיקאים (הנופלים כדרכם)", "אתם עוברים כל גבול", "אוי ארצי" וגם "שירו של אלוהים" (מילים על פי רנדי ניומן) ו"גנרל, הטנק שלך" (שיר אנטי מלחמתי, מילים ברטולד ברכט). את השיר האחרון ביצע גפן גם בהופעות מילואים מול לוחמים בלבנון, ובאחד המקרים הורד מהבמה על ידי קצין שנכח במקום.
המופע כלל גם קטעים כמו "הצהרת חייל על שובו ארצה" שמדבר על חוויה של מילואימניק שחזר לארץ כדי להילחם, "מה מלאך כמוך עושה בגיהנום הזה" שעוסק בסתמיות ובטיפשות שבמלחמה מנקודת מבטו של ילד לבנוני.  

המופע הוקלט בהופעה פומבית בבית המורה, תל אביב, באדיבות קול ישראל. המופע הנוקב יצא בתקליט CBS, מספר סידורי 26084.
 
רשימת הקטעים באלבום:
 
צד א:
 

 
 
 
המערכונים באלבום:

"הקשב" - יהונתן גפן הוא שמוליק, קצין החינוך של האוגדה. התפקיד שלו זה לא לענות על שאלות אלא להביא לשטח אומנים.
להאזנה לחץ כאן.

"מלים שאסור להגיד לחייל" - קצין החינוך של האוגדה (גפן) חוזר וטוען שמדברים כאן על דברים שאסור לדבר עליהם. מדברים על המלחמה עם חיילים. הם לא צריכים מלחמה. יש להם את זה. קשקשו קצת על ה"שלום". זה צריך לרדת כי אנחנו במלחמה. גם המילה "הביתה" צריכה לרדת, כי זה הוראות קצחר (קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי). גרוניך מתחיל לשיר את "עין גדי" (ים המוות הכחול בלאט ינוע) ואז גפן עוצר אותו, ואומר להוריד ים ולהשאיר מוות. זו מלחמת שלום הגליל וזה לא אשמתו שהגליל מתרחק כל הזמן.
להאזנה לחץ כאן.

"הצהרת חייל על שובו ארצה" - כשהתחיל המבצע הקצר הזה (שלום הגליל, כבר שנתיים) גפן היה עם כל הפטריוטים בניו יורק. כששמע שהגליל בסכנה הוא לקח את הג'מבו הראשון לארץ. גפן מתאר את חוויותו במטוס ארצה. 
להאזנה לחץ כאן.
 
 
זה הכל בין שניים (1985)

בשנת 1985 חזר גפן להופיע עם דני ליטני. למופע קראו "זה הכל בין שניים" (שמזכיר את שמו של המופע הראשון שלהם "זה הכל בינתיים". את גפן וליטני ליווי אבי סינגולדה בגיטרה, צור בן זאב בגיטרה בס, רוני צדיק בתופים וכלי הקשה. המופע, בהפקת יהודה טלית, הכיל לרב קטעים ישנים, אך גם חומר חדש. בין השאר יצא שיר בתקליט שדרים בשם "האיש שבקיר" (מילים: יהונתן גפן. לחן: דני ליטני). השיר נאסר לשידור ברדיו בגלל חשש לפגיעה במנחם בגין.
המופע רץ כ15 פעמים בלבד.

 


על הפנים (1986)

בשנת 1986 העלה גפן את המופע האישי ביותר שלו - "על הפנים". בעקבות מעברו למגורים באזור נתניה עסק המופע במשבר גיל הארבעים, "הגיל המגעיל". השותף המוסיקלי היה אלון אולארצ'יק בבס וגיטרה, ורמי לוין בפנסתר וקלידים.  
כתיבה, בימוי והגשה: יהונתן גפן. עיבודים וניהול מוסיקלי: רמי לוין.
 
המופע לא יצא בהקלטה מסחרית, אך הוקלט לקול ישראל.
 
מתוך המופע קיים המערכון "החוזר בשאלה" - גפן מספר על בחור דתי שעזב את הישיבה בעקבות סמינר לחזרה בשאלה בהדרכת רבי נחמן, הרב שנגנב. רבי נחמן עזב את ירושלים ופתח סטייקה בגבעתיים והיום הוא מאושר שבעתיים. כמו שכתוב בקהלת: "הבל הבלים הכל הבל", והוסיף רבי חפיף: "החיים שלנו בזבל". היה לו הכל בחרדות. אמונה, מצוות, פטור מצהל, אישה שעובדת בשבילו, היה חרד מהסרטים. ואז, מת רבי נחמן ונולד נחי, מהמסעדה "נחי על האש". איך קרה מהפך כזה? בוקר אחד, מיד לאחר קריאת שמע של שחרית, הוא נטל כדרכו גפרורים ופחית נפט והלך לשרוף תחנה ברחביה. כשהגיע לתחנה, ראה תמונת תועבה של בחורה ובמקום להדליק אותה, נדלק עליה. ואז החליט ש39 שנים האמין באלוהים, ועכשיו הוא נותן צ'אנס לאוברזון. מאז הוא ניסה הכל. כמו שרימפס. שרימפס זה חיות קטנות שאלוהים לא מרשה לאכול בגלל המחיר. בחוף של נתניה יש בחורות שמשתזפות רק עם חוט. בחוף של געש הם הולכות עם אל-חוט. הוא מבקש מאחיו החרדים שיבואו לחלל שבת ביחיד.
 
מערכון נוסף הוא "שורשים" - מהרגע שיונתן גפן נולד הוא חיפש את השורשים שלו. השורשים שלו הם כאן במדינה. הוא הכי אוהב את בן גוריון. את שדה התעופה. אין דבר שהוא אוהב יותר לארוז את שורשיו ולעוף מפה. בגלל השורשים שלו הוא תמיד טס אל על. המטוסים של אל על טסים תמיד באלכסון בגלל התור לשירותים. יציאה בשמיים. לחרבן בשמיים זה הנקמה שלנו בגויים. אם אתה עושה את זה למעלה, זה תמיד נופל למטה, על איזה גוי שחירבן עליך. מעל יוון - סוגרים חשבון עם אנטיוכוס, מעל טהרן - על האוזניים של המן, מעל פריס - לזכר דרייפוס, מעל לונדון - לזכר המנדט, מעל וינה - על הראש של קורט ולדהיים, ואם מישהו מצליח להכנס לשירותים מעל ברלין - הוא משחק אותה בגדול. פעם שהיה בתור לנקמה והגיע זמנו להכנס לשירותים, נדלקה הנורה "נא לחזור למושב". ככה נהיה מושבניק. ככה גרמניה שוב התחמקה מעונש. 
 
נקווה שקול ישראל ישדר בשידור חוזר את המופע. 



טוב נבוט בעד ארצנו (1988)

בשנת 1988 עלה המופע "טוב נבוט בעד ארצנו" בבימויו של איציק וינגרטן. הפרטרנית המוסיקלית הפעם היתה גני תמיר בשירה, גיורא קנת בגיטרה חשמלית, סינטיסייזר, שירה וקולות, ועידן סוכובולסקי בקלידים וקולות. המופע הביע ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בימי האינתיפאדה הראשונה, אך היה מעודן יחסית מוזיקלית בהשראת ג'אז ותיק (כגון קול פורטר, נוסח עברי של יהונתן גפן ל"כשאתה אומר שלום"). ישנם שלושה קטעים שבוצעו בעבר ומבוצעים כאן מחדש. מדובר ב"מדינה בלוז" ו"אלוהים לצידנו" שבוצעו בעבר במופע "דוד ויהונתן" ו"רכבת העמק" שבוצע ב"שיחות סלון".
גם מופע זה עורר סערות. בעיקר הקטע "האינתיפאדה" - סיפורו של צעיר פלסטיני ששיפץ את ביתו של רב סרן יהודה שומרון, רק כדי לחזור ולגלות שאותו יהודה שומרון הפציץ את ביתו בשטחים, ו"ככה התחילו המהומות".

המופע הוקלט בכרמיאל בהצגה ה100, ב31.3.1989, ויצא על גבי דיסק רק באפריל 1997, בהוצאת הד ארצי, מספר סידורי 15868.

כך כתב גפן בעטיפה הפנימית של הדיסק:
"מאזינים, מאזינות ומאזינים יקרים,
זה עתה רכשתם מוצר נוסטלגי שמזכיר ימים אחרים וקודרים. כעת כשאנחנו שרויים בשלום עם אחינו הפלשתינאים, רבים אינם זוכרים שרק לפני שמונה שנים השתוללה באזורנו אינתיפדה, אבנים נזרקו בשטחים וחיילנו השיבו להם בגומי. כל זה נשכח כלא היה, ולכן אולי, חשוב להקשיב להופעה מימים של צמיגים בוערים, כשעזה והנבוט היו עדיין בידינו, והיינו רבים נגד מעטים ובכל זאת הכנסנו להם. לצעירים שבינינו יהיה דיסק זה, המבוסס על סיפור אמיתי, מזכרת מעתיד קשה ותקוה לעבר טוב יותר.
הרשו לי להודות מרוחב ליבי, לגני, גיורא ועידן שהלכו איתי באש ובאש, ועמדו בגבורה מסוימת כנגד תגובות זועמות של קהל ימני צודק שרק בזכותו הגענו עד הלום. תודה מיוחדת לידידי הטוב יאיר ניצני שעזר לי בכתיבה, בהופעות, בהקלטות, וגם יזם את הקאם בק של האינתיפדה.
שלכם, באהבה, סליחה ושלום, יהונתן גפן, אביב 97".


רשימת הקטעים באלבום:

1. מוסיקת פתיחה ש"ס בחירות 1988
2. פתיחה - חגיגות הארבעים ואחת
3. פאבים
4. השנים הטובות של משה - מערכון
5. היי ג'ינג'י - שיר
6. תשדיר שירות למפעל הפיס - שושנה הזונה
7. מסיבות
8. כשאתה אומר שלום
9. האינתיפדה
10. תשדיר שירות למפעל הפיס - המורה כרמלה
11. מעבר מורות לבלוז
12. מדינה בלוז
13. כל זה יהיה שלך
14. הצגת החברים
15. תשדיר שירות למפעל הפיס - קשישה
16. מתאים לי ומקובל עליי
17. תשדיר שירות למפעל הפיס - תינוק
18. אלוהים לצידנו - שיר
19. מעבר מורה בעניין מגש הכסף
20. רכבת העמק

להאזנה לאלבום המלא בפלייליסט ביוטיוב - לחץ כאן.

 
המערכונים באלבום:

"חגיגות הארבעים ואחת" - גפן וגני תמיר הם הלהקה שלפני הכיבוד ואחרי הבינגו. להקה עניה עם הרבה תשדירי שרות.

"פאבים" - בתל אביב יש הרבה פאבים. הרבה נערות מתלבטות בשאלה הקיומית - לאיזה פאב נלך הערב. אם הבריטים יחזרו לכאן הם יהיו בטוחים שלא עזבו את לונדון לרגע. ממש פאביסטן.
 
"השנים הטובות של משה" - אחרי הרבה שנים של עבודה קשה וחוסר ביטחון, משה לקח הלוואה מהשוק האפור וקנה לעצמו קוטג' בהרצליה פיתוח. משה מעל בכספי המפעל, נכנס להלנה ויצא עם אישה, יד שניה במבצע. בהתחלה היה מודאג מכל הנושים והחובות, עד שחברים הרגיעו אותו ואמרו שהכל בסדר. אז הוא לקח עוד הלוואה, קנה לעצמו ילד חטוף מברזיל, שמחובר לאומנת תאילנדית וכלב צ'יאוואווה עם מחלת קור קשה. יום אחד חזר משה מהמשרד, נכנס לתחנת דלק, קנה ג'ריקן 94 טרי, חזר הביתה ושפך את הדלק באמצע השטיח. הוא שרף את ביתו וחזר לגור בדירה המצ'וקמקת שלו ביד אליהו.
 
"תשדיר שירות למפעל הפיס - שושנה הזונה" - מבין כל הנשים נבחרה הגברת שושנה מלכה (גני תמיר) מתל ברוך להשתתף בתשדיר שירות מאת מפעל הפיס. הבחור מהטלוויזיה (גפן) אומר לה שהיא צריכה להגיד משפט: "אתה זוכה המדינה זוכה". היא מציעה לו את הפולקע שלה. הוא שואל אותה כמה עולה להשתמש בשירותיה. היא עובדת בדולרית. הוא מעלה לה את הסכום פעם אחר פעם וכשסוגרים את המחיר והוא בטוח שיזכה להשתמש בשירותיה היא אומרת את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה".
 
"מסיבות" - יש הרבה מסיבות אבל את גפן לא מזמינים. יש לו פרצוף הורס מסיבות. מה יש לשמוח אחרי גיל 40? יושב בבית ומחכה לתורם. מאבד סידן. הגעת לגיל שאפשר להשתיל. אבל יש כאלה שעדיין מאמינים במסיבות. הולכים לכל מסיבה. שניהם יושבים בשני הפינות של החדר. הם מסתכלים אחד על השניה. לאט לאט הם מתקרבים ומתחילים לדבר. הם הולכים אליה לדירה וככה מדברים כל יום במשך שלושה-ארבעה חודשים. אז הם מתחילים לריב על דברים גדולים ואז על דברים קטנים ואז על כלום. ובסוף הם בורחים אחד מהשני כל אחד למסיבות האלה..
 
"האינתיפדה" - גפן נותן את תשובתו לשאלה איך התחילו המהומות.
חליל אבו יוסוף עזב את ביתו בכפר, עלה על מכונית כחולת מספר, עבר את הקו הירוק והגיע לשפלה לאבן יהודה. הוא הגיע לעבוד בניין אצל בנימין זאב הקבלן כדי לבנות את ביתו של סרן יהודה שומרון. כשסיים לבנות את הבית וחזר לכפר , גילה שאותו סרן שומרון הרס את ביתו בכפר.
הקטע עורר סערות וטענות כנגד גפן על כך שהשמיץ לשווא את חיילי צה"ל ונתן לגיטימציה לאלימות מצד הערבים.

"תשדיר שירות למפעל הפיס - המורה כרמלה" - מתוך עשר מורות מהמגזר הפדגוגי נבחרה המורה כרמלה צור להשתתף בתשדיר שירות מטעם מפעל הפיס. היא היתה אמורה להגיד את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה", אך המורה מנצלת את הבמה לדקלם שיר שכתבה. היא מודה לבחורינו בעזה, יהודה ושומרון. היא מסבירה על מורשת הנבוט משיעורי האזרחות. אחרי שנים של גלות הגיעו לארץ נבוטים מכל רחבי העולם. ממרוקו הגיע נבוטבול, האשכנזים הביאו את נבוטוביץ', והיום כולם חוגגים את יום העצנבוט שלנו. 
 
"מעבר מורות לבלוז" - (הקדמה למדינה בלוז) היחידות במדינה ששמחות זה מורות. כל דבר משמח אותם. טיול שנתי, שיר טוב של ביאליק, הניצחון על היוונים. ההתאבדות במצדה זה צ'ופרים של מורים. אבל חוץ מהם אנחנו לא יודעים לשמוח.
 
"מדינה בלוז" - גפן ביצע מחדש את הקטע שביצע במופע "דוד ויהונתן".
 
"כל זה יהיה שלך" - מערכון פוליטי.
בסרטים האמריקאים רואים איך אבא עשיר מטקסס לוקח את בנו למרפסת, ואומר לו: "יום אחד בני, כל זה יהיה שלך". גם אביו של גפן לקח אותו לראש ההר ואמר לו תביט על ירושלים, קלקיליה, כפר בתא. וכל הפועלים הזולים האלה שמחכים לשרת אותך, יום אחד כל זה יהיה שלך.
כשסיים לומר התחילה עוד מלחמה, והוא נשאר חי כדי לומר לילדיו, אני מקווה שיום אחד כל זה לא יהיה שלכם.

"תשדיר שירות למפעל הפיס - קשישה" - מתוך 10 קשישות שנותרו בגליל העליון, נבחרה הגברת גניה סוכולובסקי להשתתף בתשדיר שירות מטעם מפעל הפיס. היא התבקשה כמו השאר להגיד את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה". היא טוענת שהמדינה לא זכתה, אלא הפסידה. כשבאה לארץ לא היה כלום. בהתחלה כולם עבדו את האדמה. אבל כשהרימה את ראשה מהמעדר ראתה שהערבי עובד והיהודי מגרד. לפני שבוע הלכה לבקר את האריה בתל חי וראתה אותו בוכה. היא זוכרת את טרומפלדור. שגם אם היה רוצה, לא יכול לגרד עם יד אחד. והילדה של נחצ'ה היימן (סי היימן) שרה שהיא לא עובדת בשביל אף אחד. כל כך צעירה וכבר לא עובדת. הגברת גניה מתכוונת להמשיך לעבוד, כי לא אבדה תקוותה.

"מתאים לי ומקובל עליי" - סיפורם של שני חברים, מתאים לי ומקובל עליי. הם נמצאים בכל מקום, הולכים ביחד לים, לכדורגל. וכשרוצים השניים לנסוע לחו"ל, האומה תעמוד קרועת לב ותשאל: "מי אתם חברים?", והשניים שוקטים יענו לה: "אנחנו מגש הזבל עליו הוגשה מדינת החזירים". כך יאמרו ויפלו לרגלי המנגל.
 
"תשדיר שירות למפעל הפיס - תינוק" - מכל התינוקות שנולדו בחגיגות הארבעים נבחר התינוק איציק וייגרנטן לתשדיר שירות של מפעל הפיס. גפן משתמש בתינוק להקדמה ל" אלוהים לצידנו".
 
"אלוהים לצידנו" - הגרסה העברית של יהונתן גפן לשירו של בוב דילן, בוצעה בעבר בתכנית "דוד ויהונתן" ומבוצע כאן על ידי יהונתן גפן וגני תמיר.
 
 
 
רק דגים מתים שוחים עם הזרם (2004)

 
בשנות ה90 עזב גפן את הארץ, תחילת ללונדון ואחר כך לניו יורק. ב2004 חזר גפן לבמה עם המופע "רק דגים מתים שוחים עם הזרם", שבו שילב קטעי דיבור סאטיריים ושירה. יחד איתו הופיעו דין דין אביב בשירה וכלי הקשה, דנה עדיני בשירה וורד יעקב-פיקר בקלידים. 
 
המופע לא יצא על גבי אלבום, אך קטעים ממנו הופיעו באלבום האוסף המשולש של גפן - "המיטב - איש תחת גפנו" שיצא ב2008, בחברת הד ארצי (מספר סידורי 20881-2). 

הקטעים מתוך המופע:
 
"מלחמת העצמאות" - גפן הוא חייל שכותב מכתב למפקדו. החייל השתתף ב2 אינתיפדות, עבר מהשמאל לימין, היום הוא פעיל בליכוד, אבל הכי הוא אוהב את מלחמת העצמאות. במלחמת שלום הגליל הוא נפצע, הביא לגליל שלווה ושלום, את כל המחבלים חיסל, רק מעניין איך הם הורגים אותנו עד היום. מלחמת יום כיפור היתה הפתעה (מי מאיתנו לא אוהב הפתעות..). מלחמת ששת הימים עשתה אותנו לאימפריה במזרח התיכון, מלחמת ההתשה עייפה אותנו ומי נשאר רוצה רק לישון. בכל פעם שגפן מזכיר מלחמה הוא אומר שהכי הוא אוהב את מלחמת העצמאות ובסוף מסביר כי אם כבר למות, אז במלחמת העצמאות.

"געגועים לגברת" - גפן מבקר את הנשים של היום שלובשות לבוש מינימלי, מקועקעות, עם פירסינג. הוא מתגעגע לנשים של אז.

"גיל 51" - יהונתן גפן חגג את גיל 50 ומספר על חוויות הגיל. 
בגיל הזה יש יותר נרות מעוגה. בגיל הזה מי שאומר לך "יותר לאט אדוני" זה הרופא ולא השוטר. אם מישהו הגיע לגיל הזמן סימן שהוא נולד בתקופה שהמדינה היתה קטנה עם עתיד מפואר, חיינו טוב בלי 200 ערוצים בטלוויזיה, אינטרנט, סושי, קניונים. גיל 50 זה גיל של השלמה, ויתור וצינתור. אחרי גיל 50 חיי הנישואים יציבים יותר מהדולר. לא מזמינים גבר נשוי בגיל 50 להישרדות, כי את זה יש לו בבית. בני הזוג נתקעו אחד עם השני לכל החיים. הם כבר החליטו - שלום תמורת ביטחון!. גיל 50 זה הגיל שאתה יכול להתחיל לעשות את כל הדברים שלא עשית עד עכשיו. עד גיל 25 - לא עשית כי פחדת מההורים שלך. מגיל 25 פחדת מהילדים שלך. עכשיו אתה יכול לעשות את כל מה שרצית. הבעיה ששכחת מה רצית. גיל 50 זה גיל מנומנם, אתה הולך לישון מוקדם, ולא משנה כמה ערוצים יש לך בטלוויזיה, אתה נרדם תמיד עם ערוץ 1.
 
"אני עם עצמי" - גרסה מחודשת לקטע שהופיע איתו בתכנית "דוד ויהונתן".
את הקטע ניתן לשמוע כאן.  

"מעבר לגדר" - שיר בביצוע דין דין אביב.
את הקטע ניתן לשמוע כאן. 
 
 
 
מראת פלאים (2008)

ב2008 עלה המופע "מראת פלאים". השותף המוסיקלי היה דניאל סלומון, שבו שולבו מונולוגים סאטיריים של גפן ושיריו של סלומון.
הרעיון היה של אביב גפן, בנו של יהונתן וחברו הטוב של דניאל סלומון, לאחד בין גפן האב לסלומון. השניים משלבים את היצירות האחד של השני. סלומון שר ומנגן בפסנתר וגפן מדבר ומקריא.
שיריו של דניאל סולומון שולבו במופע, כמו "מישהו לרוץ" הפותח, "בא מכאב", "עדיף", "אהבה" ו"רבות הדרכים" ששולב עם מילותיו של גפן לשיר "לא הבטחתי לך גן של שושנים" של יהונתן גפן. אחד מהשילובים בין השניים הוא שילוב בין שיר הילדים הידוע "דני גיבור" ("אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין, אז למה אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן") לבין מונולוג של גפן שבו הוא מדבר על דני החייל ש"לא יירדו לו דמעות לעולם". וכשסלומון שר "פרח נתתי לנורית, פרח יפה ואדום", גפן מדקלם אחריו "נורית זרקה את הפרח, בסוף היא זרקה גם אותי, הלכה, התחתנה לה - עם שמוק דתי". 

ישנם מספר מועט של קטעים חדשים ("איפה אנחנו", "השיבה הביתה", "בלדה לאהבת המולדת" (דיאלוג בלוז על מקומו של הבית), "מה עשית בצבא היום" ו"אחרי השיר הזה אני הולך". אך גם קטעים רבים מתוכניות קודמות: "געגועים לגברת", "גיל 60" (שעבר מ"גיל 51" לגיל 60) ו"אני עם עצמי" מהתכנית "רק דגים מתים עם הזרים". "מיהו יהודי" מ"זה הכל בינתיים", "
לא הבטחתי לך גן של שושנים" ו"אלוהים לצידנו" מ"דוד ויהונתן", "רכבת העמק" מ"שיחות סלון" ושירים מ"הכבש הששה עשר".

המופע לא תועד באלבום. 
 
ניתן לקרוא כאן ביקורת של עמוס אורן על המופע באתר "הבמה".
 

 
 
 
 
יהונתן גפן האיחוד (2012)
 
בשנת 2012 העלה גפן את המופע "יהונתן גפן האיחוד" בניהולו האמנותי של דרור נחום וניהול הפקה של אורן בן נון. במופע השתתפו סיוון טלמור בשירה וגיטרה, וורד פיקר בפסנתר, שירה וניהול מוסיקלי. המופע כולל מונולוגים סאטיריים של גפן, תרגומים שלו לשירים של גיבורי התרבות שלו וקלאסיקות כמו "יכול להיות שזה נגמר", "לילה טוב", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "אבשלום", "האישה שאיתי", "בלדה לנאיבית" ועוד.
במופע זה הופיע שוב קטעים מתכניות קודמות כמו "געגועים לגברת", "שיר היורה" ו"מדינת בלוז".
 
גם מופע זה לא תועד על גבי אלבום.
ניתן לקרוא כאן ביקורת על המופע של יוסי חרסונסקי באתר יוסימיוסיק. 

רשימת הקטעים מהמופע (לפי האתר יוסימיוסיק):
הבלדה על חדוה ושלומיק
יהונתן הקטן
דני גיבור (יהונתן וסיון)
גיל שישים – האיחוד
שרוכים
זוגיות
נערה במשקפיים
איפה היית אתמול
אמנות האבידה
מעיל הגשם הכחול
17
געגועים לגברת
האישה שאיתי
לונה פארק (סיון טלמור)
אבולוציה
בלואינג אין דה וינד
שיר היורה
מדינת בלוז
היום אני אלמד לשמוח
יום אחד כל זה יהיה שלך
אבשלום
גיל שישים 2
יכול להיות שזה נגמר 

הדרן:
בלדה לנאיבית
אתם זוכרים את השירים
האיש הירוק
לילה טוב, הכבש ה16. 
 


הגבר האחרון (2015)

בשנת 2015 העלה גפן את המופע "הגבר האחרון" עם אפרת גוש.
במופע בחר גפן להתחבר מחדש לצד הרומנטי שלו ועבד על מופע שנסע סביב אהבה, נעורים, זקנה ועל מה שקורה לגברים ונשים בעידן הניכור של הרשתות החברתיות. כמו לאורך כל הקריירה של גפן, הוא בחר פרטנר מוסיקלי, הפעם היתה זו אפרת גוש. על הניהול המוסקילי הופקד עדי רנרט, ששיתף עם יהונתן גפן פעולה במופע "קוראים לזה אושר".
מופע הבכורה התקיים ב3 בדצמבר 2015 במוזיאון תל אביב. גוש ביצעה קלאסיקות של יהונתן גפן כמו "עד עולם אחכה", "ככה את רצית אותי", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ושירים שלה בהם "דיאטה", "תמיד כשאתה בא", "אה אה אה", "מועדון ריקודים" ו"מגדלור".



שיחות שלא נענו (2018)

ב2018 העלה את המופע "שיחות שלא נענו" עם ורד פיקר, מיקה קרני ויונתן ארצי. ניהול אומנותי: דרור נחום. במופע ביצע גפן קטעים חדשים, מונולוגים נשכחים מהופעות קודמות וקלאסיקות גפניות כמו "יונתן סע הביתה", "אי ירוק בים", "גשם כבד עומד ליפול", "לוקח ת'זמן", "מראת פלאים" ו"שיר לשירה".

יהונתן גפן כתב על המופע: "זה כנראה יהיה המופע שלי האחרון. אחרי הפרישה של פול סיימון ואלטון ג'ון. ואינשללה בקרוב גם רוד סטיוארט ויורם גאון".
עוד כתב גפן על המופע: "בהופעה החדשה הזאת שלי, שאולי תהיה גם האחרונה, אני מנסה לחתום בנשיקה את תיאטרון האבסורד שלי. אני עושה את זה עם להקה שאני מופיע איתה כבר חמש שנים, והם כבר משפחה שלי: מיקה קרני, ורד פיקר, יונתן ארצי ואני. המופע נקרא 'שיחות שלא נענו' משום שהוא מנסה לענות לכל אלה שאיש אינו עונה להם. אני רוצה לחבק שוב את הקהל שהיה נאמן לי כל כך הרבה שנים, עם קטעים חדשים וגם מונולוגים נשכחים מהופעות קודמות, בתקווה שעדיין יש קהל לחומרים שהם לא ריאליטי אלא המציאות עצמה. לא סטנד אפ אלא רק סטנד; עם שירים ומוזיקה וההרגשה הזאת שתמיד הייתה לי, שיש דברים שכתבתי ולעולם לא ישודרו בערוצים המסחריים. הדברים המסוכנים והמצחיקים והלא נכונים פוליטית, שרק על הבמה אני יכול לבטא אותם בלי צנזורה, בלי לפחד ובלי להפחיד".
 
 
 
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות:
הירשם ל- רשומות (Atom)