יום שבת, 6 במאי 2023

מופעי הבמה של יהונתן גפן

הפוסט הזה עוסק במופעי הבמה של יהונתן גפן.
 
יהונתן גפן נולד ב22 בפברואר 1947 וגדל בנהלל. גפן היה ידוע כאיש המילה הכתובה: סופר, משורר, פזמונאי, מחזאי, מתרגם, פובליציסט ועיתונאי. אך גם היה אמן מבצע, שהעלה על הבמות מספר מופעים סאטיריים, הומוריסטיים ומוזיקליים, שעוררו לא פעם סערות. בשנות ה70 החל להופיע עם שותפים מוסיקאים במופעי סטנד אפ מוסיקליים. בהשפעת לני ברוס נהג גפן לשבת על כיסא גבוה עם דפים ביד והקריא טקסטים במה שהוא קרא "הקראה ודקלום". 
 

המופע הראשון של גפן, "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", היה ב1974, עם דני ליטני. ב1975 העלו השניים מופע נוסף, "מכתבים למערכת". ב1977 העלה עם "להקה טובה" את המופע "שיחות סלון". ב1979 העלה עם אסתר שמיר ויואל לרנר את "קוראים לזה אושר" שהונצח על גבי תקליט בשם "המעיל". בשנת 1981 העלה עם דיויד ברוזה את המופע "דויד ויהונתן". בשנת 1984 העלה עם שלמה גרוניך את המופע "הווי ובידור". בשנת 1985 יהונתן גפן ודני ליטני חזרו להופיע יחדיו עם המופע "זה הכל בין שניים". בשנת 1986 העלה גפן את "על הפנים" עם אלון אולארצ'יק. בשנת 1988 העלה את המופע "טוב נבוט בעד ארצנו", עם גני תמיר.
בשנות ה90 עזב גפן את הארץ, תחילה ללונדון ולאחר מכן לניו יורק, והפסיק את שרשרת המופעים. ב2004 הוא חזר להופיע עם המופע "רק דגים מתים שוחים עם הזרם" עם דין דין אביב. ב2008 העלה את המופע "מראת פלאים" עם דניאל סלומון. ב2012 העלה את מופע היחיד "יהונתן גפן האיחוד". ב2015 העלה עם אפרת גוש את המופע "הגבר האחרון". ב2018 העלה את המופע "שיחות שלא נענו" עם מיקה קרני. 


זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל (1974)

בשנת 1974 העלה יהונתן גפן עם דני ליטני את המופע "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל". המופע שילב בין מונולוגים הומוריסטיים של גפן, גרסאות עבריות לשירי בוב דילן ושירים מקוריים שגפן כתב וליטני הלחין, ועמד, איך לא, בסימן טראומת מלחמת יום הכיפורים. 

חברי הלהקה: מפוחית פה, גיטרה אקוסטית/חשמלית: דני ליטני. גיטרה בס: ישראל בורוכוב. פסנתר: דני פאר. אל נגני המופע הצטרפו בחלק מהקטעים מתי כספי בתופים, קונגוס, חליל וקולות ושלום חנוך ואריאל זילבר בקולות.

מפיק: שמוליק בורנשטיין.
מנהל הצגה: אריה כהן.
מנהל במה: מאיר ליברמן.


רשימת הקטעים לפי התכניה:

חלק ראשון: זה הכל בינתיים:
1. חולף עם הרוח (Blowing in the Wind)
2. דברי פתיחה (קוים לדמותם)
3. גמרתי להכין את כל השעורים
4. לגמור
5. בלוז לנערה מהעמק (Blues To The North Country Girl)
6. מיהו יהודי
7. הם מסתירים את אלוהים
8. שלא נדע מהצרות (כל מיני צרות)
9. דוד ויהונתן
10. זה הכל בינתיים

חלק שני: בינתיים זה הכל:
1. בינתיים זה הכל
2. מה זאת אהבה
3. שיר אהבה
4. אופליה אחותי
5. אדוני המלחמה
6. גשם כבד עומד ליפול
7. הערצה זה לא נושא לויכוח
8. אורי גלר
9. סכיזופרניה
10. עוגה עוגה
11. ויהי אור

רשימת הקטעים לפי התכניה

המופע הוקלט בהופעה חיה ב"צוותא", אפריל 1974. בושל באולפני "טריטון" והועלה על גבי 2 תקליטים בהוצאת "גלטון". התקליט הראשון נקרא "זה הכל בינתיים", מספר סידורי L-5811. התקליט השני נקרא "בינתיים זה הכל", מספר סידורי L-5814. 

התקליט הראשון, "זה הכל בינתיים", כלל שני תרגומים של גפן לשירים של בוב דילן, "Blues To The North Country Girl" (שתורגם כ"בלוז לנערה מארץ הצפון") ו"Blowing In The Wind", ושירים שליטני הלחין למילים של גפן: "הם מסתירים את אלוהים", "גמרתי להכין את כל השיעורים" ו"דוד ויהונתן".
קטעי הראפ של גפן, חלקם בליווי ליטני והלהקה, היו "לגמור" ו"מיהו יהודי" (על פי לני ברוס), "כל מיני צרות", "זה הכל בינתיים" ופרודיה על זוכה פסטיבל הזמר, שלמה ארצי, "שיר מספר 1". ליטני גם הקריא קטע שכתב גפן, "בלדה לדרוזי", שביקר את היחס הצבוע של החברה הישראלית לעדה הדרוזית.

בתקליט השני, "בינתיים זה הכל", הקריא גפן את תרגומו ל"Masters Of War", שתורגם כ"אדוני המלחמה" של בוב דילן, וליטני שר את שירו של דילן "Hard Rain's Gonna Fall" שתורגם כ"גשם כבד עומד ליפול". שיר מתורגם נוסף היה "עוגה עוגה" (במקור "Will It Go Round In Circles") של בילי פרסטון, ומנגינה של פרסטון ליוותה גם את הקראתו של גפן ל"גן של שושנים". קטעי ראפ-שיחה נוספים היו "מה זאת אהבה", "מוזיאון השעווה", "היחידה לשלל", "הערצה זה לא נושא לוויכוח", "סכיזופרניה זו מחלת נפש" ו"שיר מולדת". שיריו המקוריים של ליטני היו "זה הכל בינתיים", "הבלדה על אורי גלר", "ויהי אור" ו"אופליה", שנאסר לשידור בגלל רגישות משפחת גפן למילים.
המופע זכה להצלחה רבה ורץ כ300 פעם, והמשיך כמעט ללא הפסקה למופע חדש של גפן וליטני: "מכתבים למערכת".

בשנת 2001 האלבום הכפול יצא על גבי דיסק בודד בהוצאת "פונוקול", מספר סידורי: 4158-2. 
כך נכתב בהסבה לדיסק על ידי ערן ליטוין:

"בימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, יהונתן גפן ודני ליטני עולים על במה אחת במופע "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל". המופע, בהשראתם של זמרי המחאה של שנות השישים (לני ברוס, בוב דילן ודומיהם) ובהפקתו של אריק איינשטיין, אמור היה להיות אירוע חד פעמי, אך לאומר ההצלחה האדירה, הועלו בסופו של דבר למעלה מ600 הצגות!".
המופע הורכב מקטעי סטנד אפ-קומדי, שירי מחאה מתורגמים ומקוריים ורוקנרול והיווה בעצם סאטירה ומחאה חריפה על הנעשה בישראל באותם ימים. התכנים היו כה אקטואליים עד כי לעיתים נכתבו מערכונים על דברים שהתרחשו ביום המופע עצמו.
מבחינה מוסיקלית, במופע נעשה ניסיון לגיבוש "סופר גרופ" (קבוצת אמנים ידועים שחוברים יחדיו תחת שם אחד) בסגנון הלהקות שפעלו בשנים אלה בחו"ל. תחת מטריית ה"סופר גרופ" הזו ניתן היה למצוא חוץ מיהונתן גפן ודני ליטני גם את מתי כספי (תופים וקונגוס), אריאל זילבר ושלום חנוך בקולות רקע".

 
התקליט הראשון כלל 12 קטעים. התקליט השני כלל 13 קטעים. סך הכל 25 קטעים. בהסבה לדיסק הופיעו 24 קטעים בדיסק אחד. הקטע "זה הכל בינתיים" מופיע פעמיים. בקטע האחרון בתקליט הראשון הוא מופיע בגרסה של 6:00 דקות. ובקטע האחרון של הצד הראשון (או צד ג') של התקליט השני הוא מופיע בגרסה של 2:37 דקות. הקטע בתקליט הראשון (באורך 6:00 דקות) נעדר בגרסת הדיסק. פיני שפטר העלה את הקטע לעמוד היוטיוב שלו. ניתן לשמוע אותו כאן.
 
רשימת הקטעים:

התקליט הראשון "זה הכל בינתיים"


צד א' (הצד הראשון של המטבע):








 
המערכונים באלבום:

"קווים לדמותם" - יהונתן גפן מודיע לקהל שהמופע מוקלט לתקליט (ובעוד כמה שניות יושמד הסרט..). גפן מציג את הלהקה. את דני ליטני הוא מציג כתשובה הישראלית לבוב דילן, והשאלה הישראלית לששי קשת. הוא לבש את תלתליו ואוכל מפוחיות. 
גפן אומר שמגיל קטן לא נותנים לו לעשות את מה שהוא רוצה לעשות. כשהיה ילד קטן רצה לעשות במיטה. אמרו לו לרדת לסירה. כשעשה קקה במכנסיים אמרו לו שאם עוד פעם יעשה ככה, יבוא שוטר ויאכל אותו. לפני שבועיים עצר אותו שוטר בכביש החוף ושאל אותו: "אתה יודע מה עכשיו עשית?". הוא ענה "קקה?".
 
"לגמור" - יונתן גפן מתאר את המשמעויות השונות של המילה "לגמור".


"מיהו יהודי" - יש שני סוגים של יהודים. לפני ואחרי (כמו בתמונות של האחים פרג'). 
לפני המדינה - זה היהודי המסכן והסובל. זה אחד שהרג את ישו. בגלל שיש חוק התיישנות, למה אנחנו עדיין משלמים על פשע שביצענו לפני הרבה זמן? הוא מחפש את האלוהים של היהודים. כשהיה ילד קטן זה הטריד אותו מאוד. הוא שאל את אימו והיא הצביעה על המזוזה ואמרה שם. הוא השתגע "איך הוא נכנס לשם". כשהוריו לא היו בבית, פתח את המזוזה והיה בפנים פתק - "הצילו! אני סגור בבית חרושת למזוזות. איציק". ומתחת בקטן "Made In Japan".
אחרי המדינה - זה היהודי הגאה והאמיץ. יש כל מיני יהודי. 
יש חצי יהודי - זה שאמא שלו גרושה שהתחתנה עם ממזר, סבתא שלו כהן וסבא שלו כושי.
יש שלושת רבעי יהודי - זה היהודי המסורתי הצבוע, שביום שישי מדליק נרות ואחרי זה מדליק סיגריה מעל מישהו. ביום שבת הוא נוסע, אבל לא מאותת. כי זה אסור. מסורת.
יש יהודי שלם - זה שכל הזמן מברר מיהו יהודי. "אתה, תוריד את המכנסיים ותוציא את השופר. אתה יהודי?".

"כל מיני צרות" - בזמן האחרון יהונתן גפן חושב על כל מיני צרות. 
יש צרה של משפחה יהודית מושרשת. האבא - מעמודי התווך של תנועת הפועלים. האמא - מוכרת דובונים בשקם. יש להם 3 בנים - הבן הבכור - טייס בטייסת קלה. הבן השני - בקומנדו הימי. הבן השלישי - חבר ברשת ריגול. 
צרה נוספת - משפחה יהודית עממית ברחוב בוגרשוב. האבא - מורה למולדת. האמא - מורה למלאכה. יש להם 3 בנים. הבן הבכור - מהנדס במקורות. הבן השני - וטרינר באיכילוב. הבן השלישי - חבר במצפן (ארגון שמאל רדיקלי).
צרה שלישית - משפחה ישראלית הגונה, דור שלישי בארץ. חברי קופת חולים מטעמי מצפון. האבא - צייד נאצים. יש להם שלושה בנים. הבן הבכור - לומד מדעי המדינה, שנה תשיעית. הבן השני שר במקהלת צדיקוב את הקול הדק. השלישי - חשישניק!
והצרה הכי גדולה למשפחה מושרשת בארץ. הסבא תקע יתד לדגניה והוציא יתד לחניתה. האמא היתה פעם אבא. האבא היה פעם בפלמח. יש להם שלושה ילדים. הבן הבכור שוער במכבי גבעתיים. הבן השני בלם באותה קבוצה. הבן השלישי - מתרומם! גפן החליט ללכת לכסית לבדוק אם הוא הומו או לא. התברר לו שרק השבוע הוא ירד על ארבע בחורות. אחת בטוח אישה. יש כאילו שיגידו שהוא דו מיני. אולי הוא חד תאי? מה הוא, ראשן?
 
"מה זאת אהבה" - יש הרבה הגדרות לאהבה. אם מישהיא מגיעה הביתה ותוספת את בעלה עם אישה אחרת, ערומים כביום היוולדם אז כמובן שתכעס. אבל אולי טוב לו. אם במקום אישה אחרת הוא יהיה ערום עם תרנגולת, יכול להיות שנורא תשמחי. כי את אוהבת תרנגולות. את מענף הלול. תלכי למטבח ותכיני להם דורה. אבל לא. היא תקנא. אתה רוצה ארוחת ערב? שהתרנגולת תכין לך ארוחת ערב. מה תפקיד הבעל? להביא משכורת פעם בחודש. להרביץ לילדים פעם בשבוע. לפתוח בקבוקים וקופסאות פעם ביום. ולשקר לאשתו פעם ביום. יש גם אנשים ישרים. זה שמתוודים בפני האישה שלהם שהם בוגדים. הלוואי שיום אחד תעזבי אותי ותקחי את הילדים המנוזלים האלה ממני. הזמן הכי טוב לריב הוא ב8 וחצי. ככה יספיק להצגה שניה.
 
"מוזיאון השעווה (עיתונים ישנים)" - גפן היה במוזיאון השעווה ביום חמסין. לא טוב. אייכמן נמס. דיין נוזל על גולדה. הזקן של הרצל נשפך בדיוק באמצע הקרחת של ביאליק. צ'רנחובסקי מטפטף על הגשש החיוור. 
יש כל מיני דברים שאפשר לקרוא בעיתון. למשל, בפארק הלאומי ברמת גן נפתח גן חיות בסגנון ספארי. זה ליד הבית של גפן. הוא יורד למכולת ורואה ג'ירף. יש לו שכן שתמיד היה דומה לבבון ועכשיו הוא מרגיש חופשי יותר. סוחב בוטנים לילדים. 
עשרות גלונים של מי חמצן הוזרמו לירקון כדי למנוע את הצחנה העולה ממנו. מי החמצן לא עשו דבר בעניין הסירחון, אך הירקון נהיה בלונדיני. עם תלתלים.
הנשיא אפריים קציר, היה מדען במכון וייצמן. היה רואה מיקרובים רק במיקרוסקופ. היום רואה מיקרובים באופן חופשי.
 

"היחידה לשלל" - היו כל מיני הודעות שמי שלקח שלל במלחמת יום כיפור, מתבקש להחזירו. גפן מדמיין בעיני רוחו משרד קטן בקריה, משרד השלל. ליחידת השלל יש תזמורת, "השלליות". כל בוקר הם מנגנים במסדר עם הרב שלל את ההמנון שלהם: "שללה לה לו, שללה לה לי". 
כל אחד מחזיר את השלל שלו: חיילים באים ומחזירים רובים ורימונים. קלצ'ניקוב בא ומחזיר חייל. יפה ירקוני מחזירה שלושה טנקים, ארבע מלחמות ושלום אחד. משה דיין בא עם 20 כדים עתיקים. באה גולדה ומחזירה את דיין. אגרנט מחזיר את גולדה. רבינוביץ' מחזיר את העין השמאלית. אלברט איינשטיין מחזיר את הפצצה. הרצל מחזיר את "אין זאת..". וממש בסוף התור בא משה רבינו ומחזיר את עשרת הדיברות. 
 
"הערצה זה לא נושא לויכוח" - קטע על הערצה.
הרב קוק היה מעריץ של גולדה עד שעשתה ממשלה בלי דתיים. הוא היה בטח בורח מהישיבה רק כדי לראות נאום שלה בטלוויזיה. והיום קיבל קללה דתית - קוק אמק. מסוכן להעריץ אנשים חיים. עדיף להעריץ אנשים מתים. הם אף פעם לא מפתיעים אותך. לבן גוריון עשו את המוות עד שהוא ברח לשדה בוקר כדי לא לראות אותם. והיום - נוחתים עליו, ממריאים עליו, מבריחים עליו מכס. יש את המהפנטים - אלו שלוקחים אנשים חיים והופכים אותם לאנשים מתים באופן זמני. היפנוזה זה דבר מסוכן. מנחם בגין מהופנט כבר ארבעים שנה. הוא הופנט במצודה. יותר מהיפנוזה יש את הנרקוזה. כמו אהרון ידלין.
 
"סכיזופרניה זו מחלת נפש" - החלוצים שבאו ארצה סבלו מסכיזופרנציה. יד אחד בשלח, יד שניה בקלח, יד שלישית במלח. גם הפוליטיקאים הם סכיזופרנים. הם היו בShow Business. למשל, ישראל ישעיהו היה פעם מתופף בPlatters. גולדה מאיר שרה סולו ב"כחול מזעזע". גאולה כהן היתה בלהקת מחתרת. רבינוביץ' ניגן על משקפיים בלהקת העכבר הממצמץ. צ'יץ' היה בחמצ'יצ'ים. מנחם בגין היה בז'בוטינסקי ברודרס. 


מכתבים למערכת (1975)

ב1975 עלה המופע "מכתבים למערכת" בבימויו של אורי זוהר. המופע, כמו קודמו, כלל קטעי הקראה של גפן, חלקם עם ליווי מוסיקלי, ושירים שהלחין ליטני למילים של גפן: "נקיטת עמדה", "מכתבים למערכת (חלק א' וב')", "שיר היורה" (שהגיב לגל האלימות של אמצע שנות ה70), "חלומות גדולים" (שיר בו דמיין גפן את זכייתו העתידית בפרס נובל), "חז"ל על כל טיפה", "אחת ארבע", "זה הסוד שלהם", "מסאג' באוירה אירופאית" ו"שיר בריאות". את "מראת פלאים" תירגם גפן על פי שיר של ליאון ראסל ואת "אבא סיפור" מיקי גבריאלוב הלחין ושר סולו.

חברי הלהקה:
לחן: דני ליטני.
תופים וגיטרה חשמלית: חיים רומנו.
קלידים, פסנתר, אורגן, מוג ופנדר: דני פאר.
גיטרה בס וקולות רקע: מיקי גבריאלוב.
מפוחית, גיטרה אקוסטית, מוג וקולות: דני ליטני.
אורח מיוחד בחלק מההופעות היה הכותב, הסאטיריקן והזמר יענקל'ה רוטבליט, אך הוא לא שולב בתקליט המופע.

התקליט יצא בחברת CBS, מספר סידורי 70144. מקובל לחשוב כי תקליט המופע יצא בשנת 1976. אך בהוצאה הראשונה של התקליט, על המדבקה הכחולה מופיעה שנת ההוצאה 1975.
בשנת 1993 יצא האלבום בהוצאה מחודשת על גבי דיסק בחברת NMC. מספר סידורי: 70144-2.  
 
רשימת הקטעים בתקליט:




 
המערכונים באלבום:

"חז"ל על כל טיפה" - גפן חשב לעצמו מה היה קורה לו היה חי לפני אלפיים שנה. בטח היה הולך לעבוד בחז"ל. הם לא עבדו קשה. בטח ישבו באיזה מערה, עם Air Condition, אכלו חרובים והמציאו פתגמים כל היום. כדי שיהיה הרבה חומר ל"פסוקו של יום" בעוד אלפיים שנה. גפן וליטני מתארים שני רבנים שעובדים על פסוק. למשל "אם אין אני לי" ("עוד פעם הבאת חצי?"). 
 
"מסאג' באווירה אירופאית" - לאנשי העילית, מאסג' באווירה אירופאית במכון אקסלוסיבי לאנייני טעם. למסורתיים יש מסאג' בסוכה, עם אתרוגה, לולבה, הדסה, ערבה ושולה. מסאג' בכל הגוף כולל במקומות הקדושים ואתרים היסטוריים אחרים. יש גם 5 מסאג'יסטיות הולנדיות במסאג' עם תחנת רוח או מסאג' שוויצרי עם גבינה צהובה עם חור אחד ושולה.   
 
"כיפה אדומה" - יהונתן גפן ודני ליטני מספרים את הגרסה שלהם לכיפה אדומה.
יום אחד בין ערביים בדיוק כשנגמר פופאי והתחילו השידורים בערבית אמרה אמא לכיפה אדומה: "תראי כיפוש. אולי במקום לשבת כאן לנדנד לי, תלכי לבקר את סבתא?". כיפה אדומה ענתה: "זה יהיה נפלא. זה יהיה פנאן. אני מאוד אוהבת את סבתא שלי. ואני מאוד אוהבת גם לטייל ביער. ואולי אתפוס גם איזה זיון בדרך". אמא נתנה לכיפה אדומה סל מלא בקרמבויים, וביסליים, וארטיקים וקרטיבים וקרטיקים וכל מה שנמס. וכיפה אדומה יצאה אל היער והסתכלה בפרחים ובציפורים. וכיפה אדומה לא פחדה לטייל ביער כי זה יער של הקרן הקיימת. והרי היערות של הקרן הקיימת גדלים לצדדים ולא לגובה. זה לא מפחיד. מה שכיפה אדומה לא ידעה שהזאב הרע ברח מהספארי ברמת גן ועבר לגור ביער באופן קבוע. כיפה אדומה פגשה בזאב הרשע ואמרה לו שהיא צריכה להעביר את הסחורה שבסל לסבתא שלה. הזאב שאל: "האם היא גרה במקרה בשיכון לסבתות מיותרות ברחוב הקשישים שישים ושש?". הזאב בלע את סבתא ורצה לבלוע גם את כיפה אדומה ואז הגיע הצייד. הצייד ירה בראשו של הזאב, הוציא מכיסו סכין ארוכה וחדה, פתח את הבטן של הזאב ומן הבטן הפתוחה יצאה לה סבתא בריאה ושלמה. זה מחנך את הילדים לאהוב חיות.
לפני כמה ימים הלך גפן עם ילדתו לגן חיות ואמרה: "בוא נפתח את הזאב הזה כדי לראות אם סבתא עוד בפנים". ואז הוא ענה לה: "זה זאב ריק, את לא רואה שהזאב הזה ריק?". ילדה שבגיל 3 וחצי רוצה לפתוח זאבים, תארו לכם מה היא תרצה לפתוח עוד 20 שנה.

"זה הסוד שלהם" - גפן וליטני מציגים: תוכנית נוספת של "זה הסוד שלי". הם מבקשים מבעל הסוד הראשון להכנס פנימה. בעל הסוד מגלה מי הוא: "יצחק רבין ראש ממשלת ישראל". המשתתפים שאמורים לגלות מיהו בעל הסוד שואלים שאלות כדי לגלות את בעל הסוד: אתה מפורסם? לא. אתה דמות ציבורית? לא. אתה עוסק בפוליטיקה? לא. יש לך יריבים או אוהדים? לא. אתה יצחק רבין ראש ממשלת רבין!
שמעון יצחקי מחיפה מנסה לענות על השאלה, היכן נמצא המטמון. הוא עונה: "בתחת שלי". הם באו אתמול מהטלוויזיה ושמו את זה שם והלכו. ליטני שואל את יורם ארבל (יהונתן גפן) האם הוא נמצא במקום המטמון. 

שיחות סלון (1977)

למרות ההצלחה הגדולה של "מכתבים למערכת" החליט דני ליטני כי הוא רוצה לעשות רוק נטו והצטרף ללהקת "שמיים". כדי למצוא מחליף לליטני הקים גפן למופע הבא שלו "שיחות סלון" את להקה טובה. ללהקה הביא גפן את יעל לוי, זמרת חדשה ואלמונית מלהקת חיל הים, בשירה, קולות רקע ודקלום. דני פאר בפסנתר, קלידים, פנדר, אורגן וקלרינט. ישראל בורוכוב בגיטרה בס וקולות רקע. דון הרווי בתופים. ויצחק קלפטר (לראשונה מאז כוורת) בשירה וגיטרה. קלפטר שר במופע לחנים שלו למילים של גפן. המופע עלה בשנת 1977. ובספטמבר 77 יצא תקליט שדרים של יצחק קלפטר בעיבוד מתי כספי. התקליטון כלל את "לוקח את הזמן" (ניתן לשמוע אותו כאן) ואת "עד עולם אחכה", דואט של קלפטר עם יעל לוי (ניתן לשמוע אותו כאן).
 
ישנה הקלטה נדירה לקטע של יצחק קלפטר ויהונתן גפן שנקרא "כבוד השופט (סליחה)". בתקופה הקצרה בה השתתף קלפטר במופע. (למרות ששיר זה לא נכלל בהופעה). את הקטע ניתן לשמוע אותו כאן. 
 

אחרי הופעות ספורות של "שיחות סלון" עבר קלפטר משבר נפשי ועזב את המופע. במקומו הצטרף ל"להקה טובה" דיוויד ברוזה בגיטרה אקוסטית, שירה וקולות רקע. את המופע הפיק אריה כהן. הלהקה המשיכה להופיע עוד כשנה, בין השאר ב"פסטיבל נביעות" באוקטובר 1977. בהופעות הפכו ברוזה וגפן לחברים קרובים והחלו יוצרים ביחד. השיר המשותף הראשון שלהם, "יהיה טוב (שיר שלום מס' 349/א)", נוצר בעקבות ביקורו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בארץ (בנובמבר 77') והפך ללהיט גדול. ב1978 הוקלטו שירי המופע בעיבוד והפקה מוסיקלית של דני סנדרסון. מלחניו של קלפטר (שלא השתתף בהקלטות) הוקלטו "שיר אהבה בדואי" (כתב: יצחק וינגרטן), "תמונה" (ללא מילים), "עד עולם אחכה" (כתבו: קלפטר וגפן), "בלדה לחוזר" ו"אי ירוק בים" שביצעה יעל לוי (כתב: גפן). דני פאר הלחין קטע אינסטרומנטלי בשם "סלון", וליווה את דקלומיו של גפן ב"אהבת שבוע הספר" ו"סוף המסיבה". איקי לוי וסנדרסון הלחינו ליווי לראפ "רכבת העמק". ברוזה הלחין את "היונה הלבנה כבר זקנה" ו"יהיה טוב" (גפן). בהקלטות התארחו דני סנדרסון בגיטרה וקולות רקע, איקי לוי בתופים ב"יהיה טוב" וטוני בראור בכינור ב"בלדה לחוזר".
 
המופע (עם דיוויד ברוזה) הוקלט באולפני טריטון, תל אביב, בפברואר-מרץ 1978. האלבום יצא כתקליט "פונודור", מספר סידורי: 13138. בשנת 1990 האלבום עבר הסבה לדיסק 1990 בחברת "פונוקול", מספר סידורי CDP 010. 

רשימת הקטעים בתקליט:
 

צד א:
צד ב:



 
להאזנה לאלבום המלא בפלייליסט ביוטיוב - לחץ כאן.
 
 
המערכון באלבום:
 
"אהבת שבוע הספר" - זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,
את זוכרת אותי הגברת עם הניילון הכחול?
את עמדת לך שם בין הזז לטולסטוי מחפשת ספר,
ואני ממול, בעם עובד, נשען על ברנר,
בחורה יפה, עם משקפים, שיער אסוף למעלה, גוף בסדר.
הלכתי אחרייך עד סימן קריאה, אורות היריד ריצדו מעלינו
כשארזו לך ויזלטיר ויאיר הורביץ וחוברת,
ורק וירג'יניה וולף הפרידה בינינו.
ואת המשכת ללכת, מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,
את זוכרת אותי הגברת עם הניילון הכחול?
נפגשנו שוב בדביר, רכשת את לאה גולדברג, שקית נייר נפלה על הבטון,
ואני ניגשתי אלייך: "הי תסלחי לי גברת, נפל לך עגנון."
אבל את כבר בסטימצקי, מחפשת אלף מאהב בית יהושע,
ומכוונים אותך לשוקן, ואני אחרייך קבוע.
לא הרגשתי נוח כשראיתי איך את קונה את כל היריד ואני לא.
אז ירדתי על איזו הוצאה דתית וקניתי קאסוטו וכל כתבי מישהו וחוברת הורוסקופים אדם ומזלו.
נעלמת לי על יד דוסטוייבסקי, חשבתי שלא אראה אותך שוב, מהדקת את פרנץ קפקא אל שדך השזוף,
מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל, את זוכרת אותי אינטליגנטית?
פתאום הגיע אחד גבוה, עם שפם, מנפנף את הרמן הסה וצוחק כמו אידיוט.
והוא חיבק אותך, והוא נישק אותך, והוא עזר לך עם השקיות.
שניכם התרחקתם בצעדים קלילים
לכיוון ספריית הפועלים ואני נשארתי לבד, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מלא ספרים 

קוראים לזה אושר (המעיל) (1979)

ב1979 יצא גפן במופע בשם "קוראים לזה אושר", בעיבוד וניהול מוסיקלי של עדי רנרט ועם אסתר שמיר ויואל לרנר בשירה. תקליט שדרים של המופע כלל חמישה שירים שכתבה ושרה שמיר ללא קשר לעבודתה עם גפן. התקליט נקרא "קוראים לזה אושר" בהוצאת פונודור, מספר סידורי DJ 3001.

רשימת הקטעים בתקליט השדרים:

צד א':
1. אסתר שמיר‏ - גבר ללילה אחד
2. אסתר שמיר‏ - שמיים בקשו רחמים על יוסי
3. אסתר שמיר‏ - הגדלת אותי בעיניך
4. אסתר שמיר‏ - ערפל
5. אסתר שמיר‏ - מסיבות יום שישי

צד ב:
1. יהונתן גפן‏ - תחנת הרכבת 

 
את הקטע "תחנת הרכבת" ביצע יהונתן גפן והלחין ועיבד עדי רנרט.
 
באותה שנה (1979) יצאו חלק משירי "קוראים לזה אושר" בתקליט בשם "המעיל". יהונתן גפן כתב, עדי רנרט הלחין, ניגן בפסנתר וקלידים. בהקלטות השתתפו חיים רומנו, שלמה יידוב ושמוליק בודגוב בגיטרה חשמלית. אלון נדל, מיקי שביב, יוסי מנחם בבס. מאיר ישראל, אלון הלל ואיקי לוי בתופים וכלי הקשה. יואל לרנר, מזי כהן, שם טוב לוי ודפנה ארמוני בקולות ושירת רקע.

אסתר שמיר שרה את "הרומנים האלה" ועם יואל לרנר את "מחר אזיל דמעה" ו"תחנת רכבת". יואל לרנר שר וניגן בגיטרה ב"עד איזה גיל", "שלמה המלך", "לכו ותגנבו" ו"שיר אהבה", ויהונתן גפן, שהשתתף ברוב השירים, היה סולן ב"דיפרסיה אהובתי", "המעיל", "היא היתה גבוהה", "נטשה" ו"דיסקו כביש הסרגל" (על פי "Staying Alive" של הבי ג'יז בו הסתלבט גפן על חיי הלילה השוממים באזור עמק יזרעאל בו גדל).
 
 
"המעיל", תקליט פונודור, מספר סידורי 13161.

רשימת השירים בתקליט:

צד א':
1. עד איזה גיל *
2. מחר אזיל דמעה ***
3. שלמה המלך *
4. הרומנים האלה **
5. דיפרסיה אהובתי
6. לכו תנגנו *

צד ב:
1. המעיל
2. דיסקו כביש הסרגל
3. היא היתה גבוהה
4. תחנת רכבת ***
5. נטשה
6. שיר אהבה *

* שירה: יואל לרנר.
** שירה: אסתר שמיר.
*** שירה: יואל לרנר ואסתר שמיר.
 

דויד ויהונתן (1981)

בסוף 1980 יצרו יהונתן גפן ודויד ברוזה מופע בשם "דויד ויהונתן", כשהפעם רק שניהם על הבמה, ללא מלווים נוספים. גפן קרא קטעי סאטירה, ברוזה ניגן בגיטרה שירים ועיטורים מוסיקליים. לצד לחנים של ברוזה למילים של גפן ב"שיר שיכורים", "סניוריטה" ו"יהיה טוב" בתוספת מילים חדשות ("הליכוד ממשיך לשלוט פה וזה לא עושה לי טוב"), שר ברוזה גם לחנים של אחרים למילים ותרגומים של גפן: "דויד ויהונתן" (לחן של דני ליטני), "יכול להיות שזה נגמר" (לחן של שם-טוב לוי), "הילדה הכי יפה בכפר" (מילים: דה גונגורס, לחן: פאקו איבנז), "אלוהים לצידנו" (מילים ולחן: בוב דילן). כמו כן נזכרו השניים ב"שיר העמק" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: דניאל סמבורסקי) וביצעו קצרצרות את "בסמה מוצ'ו", כשגפן מצטרף לשירה. באפריל 1981 הוקלט המופע ב"צוותא" ויצא בתקליט כשנה לאחר מכן.

ב-1982, עם פרוץ מלחמת לבנון, הצטרף גפן (במילואים) לברוזה וליהודה עדר בהופעות בפני חיילים בלבנון. במופע המיוחד הזה מיתן גפן את אמירותיו הסאטיריות, ואף יצר שירים במיוחד להופעות בפני החיילים, כמו "רומבה ד"ש חם הביתה" ו"רומבה רמב"ם" (שהוקדש לפצועי צה"ל ושונה אחר כך ל"אתן לה כל מה שתיקח").
 
 
 
גרסת התקליט, תקליט CBS, יצא בשנת 1982, מספר סידורי: 85838.
גרסת הדיסק יצאה בשנת 1996 בחברת NMC, מספר סידורי 85838-2.
על עטיפת התקליט והדיסק מופיע הכיתוב "יום ה', 29 באפריל, 20:30, צוותא - ת"א". בעטיפת התקליט רואים את ברוזה בצד ימין (מסתכל שמאלה) ואת גפן בצד שמאל (מסתכל ישר).  בגרסת הדיסק התמונה התהפכה משום מה. גפן מופיע בצד ימין (מסתכל ישר) וברוזה מופיע בצד שמאל כאשר הוא מסתכל ימינה.
 
עטיפת התקליט
 
רשימת הקטעים באלבום:
 
 


 
 
 
 
המערכונים באלבום:

"מזג אויר" - בכל פעם שגפן רואה חדשות בטלוויזיה הוא מתפלא שאחרי החדשות יש מזג אוויר. התחזית למחר: בהיר עד מעונן חלקית עם פיצוצים קלים ביהודה שומרון וברצועת עזה. תנאים טובים לרצח רומנטי בחיפה יתחזקו לקראת הלילה. כשגפן מנסה לישון אז רכס ברומטרי עוצר ליד איטליה ומתקרב אליו. הוא מתאר את השפעות מזג האוויר עליו ועל הסביבה.  
 
"חתונות, אני עם עצמי" - יהונתן גפן בא לחתונה של חבר שלו. היתה הופעה של ג'קי ורדימון. הוא היה בשלישיית השגרירים ובצמד הוויזות. אחרי החופה כל מיני סבתות דביקות ליקקו את החתן כמו קרטיב (רוק מתקדם..), גדודים של קרובי משפחה הפגיזו אותו בארטילריה של צ'קים דחויים, סרביסים חדשים, סיפולוקס. החתן ניסה לברוח ולזחול לכיוון החמוצים, אבל הצלם תפס אותו והכלה חיבקה אותו, נישקה אותו וחנקה אותו (מבוסטון). מוסד הנישואים זה מוסד סגור. גפן ישב 10 שנים והורידו לו שליש על התנהגות טובה. טוב לו להיות לבד. אם הוא רוצה לצאת, הוא מטלפן אל עצמו ותמיד תופס אותו. הוא יוצא עם עצמו לבלות. בסוף הבילוי הוא חוזר עם עצמו הביתה, מפשיט את עצמו ומכניס את עצמו למיטה.


"ישמעאל" - גפן מתאר לשיטתו את סיפור גירוש הגר וישמעאל (והופך את הסיפור התנכי לסיפור פוליטי מדיני).
הגר היתה העוזרת של אברהם אבינו. היא ניקתה לו את האוהל יומם וליל עד שנולד תינוק קטן בשם ישמעאל. אולי ישמעו אותו בשמיים. אברהם התחתן עם שרה אימנו וגדלו שם שני אחים. עד שדרגים מדיניים החליטו לגרש את הגר ואת ישמעאל. ישמעאל והגר נשארו מתחת לשיח. אברהם חזר הביתה ונהיה גוי גדול. והמושבניקים מפתחת רפיח גילו שמתחת לשיח הם ימצאו כח עבודה זול, והתחילו לשלוח משאיות.
 
"בגרות" - גפן מספר שעצרו אותו לפני 8 חודשים, משטרת כפר סבא. התשובה הישראלית לFBI. באמצע הלילה באו שני שוטרים. אחד יודע לקרוא. ועצרו אותו כי אין לו תעודת בגרות. כל חייו אמרו לו שלא יתקדם לשום מקום בלי תעודת בגרות. הוא התקדם והגיע לשום מקום - צוותא.  

"פנינה בלוז" - יום אחד יהונתן גפן רב עם אשתו ונסע לתל אביב. הוא פגש נערה בת 17 בשם פנינה קולדה. היא הזמינה אותו לדירה שלה. כשהיא פתחה את הפה שלה הוא שם לב שהוא לא מבין אותה. פער דורות. היא אמרה לו שהוא צריך מדיטציה בשביל העור הפנימי שלו. הוא ענה לה שהוא מכיר אור פנימי רק בתוך הפריג'ידיר. 

"מדינה בלוז" - גפן טוען שהצרה הכי גדולה במדינה היא שאנחנו לא יודעים לשמוח. לכל המדינות יש המנונים שמחים, חצוצרות ותופים. הריקוד הלאומי שלנו זה הורה פרנויה. הדבר הכי משמח זה כסף. החגיגות זה ליד הכספומטים. עמוד הקאש. בשבוע הספר העברי אנשים שמחים. ואז פתאום רואים את האנדרטה של יגאל תומרקין ושוב נהיה עצוב. ואז הולך לכספומט הקרוב.


הווי ובידור (1984)

בשנת 1984 העלה גפן את המופע, "הווי ובידור" לצד שלמה גרוניך. המופע עסק בביקורת נוקבת על המצב הפוליטי ומלחמת לבנון הראשונה (מלחמת שלום הגליל). שירים ומחזה: יהונתן גפן. מוסיקה ועיבודים: שלמה גרוניך.
יהונתן גפן ושלמה גרוניך היו על כלי ההקשה, משחק ושירה. על הפסנתר חשמלי וסינטיסייזרים הופקד שלמה גרוניך. תופים וכלי הקשה: אלון הילל. ב"כשזה יגמר": מאיר ישראל, ב"מה מלאך כמוך": שלמה גרוניך. קלירנט וסקסופונים: פטר ורטהיימר. חצוצרות: אברהם פלדר, איתמר ארגוב. טרומבון: מיקי דור.

בהפקת משותפת של גפן וגרוניך עם "טלית הפקות". גפן כתב, דיקלם ושר וגרוניך הלחין, עיבד, שר וניגן בקלידים את "מילים שאסור להגיד לחייל", "ראש קטן", "עגל הזהב", "60 שניות על הקשר בין מלחמת יש ברירה לחרא", "60 שניות על הקשר בין חיילים לפוליטיקאים (הנופלים כדרכם)", "אתם עוברים כל גבול", "אוי ארצי" וגם "שירו של אלוהים" (מילים על פי רנדי ניומן) ו"גנרל, הטנק שלך" (שיר אנטי מלחמתי, מילים ברטולד ברכט). את השיר האחרון ביצע גפן גם בהופעות מילואים מול לוחמים בלבנון, ובאחד המקרים הורד מהבמה על ידי קצין שנכח במקום.
המופע כלל גם קטעים כמו "הצהרת חייל על שובו ארצה" שמדבר על חוויה של מילואימניק שחזר לארץ כדי להילחם, "מה מלאך כמוך עושה בגיהנום הזה" שעוסק בסתמיות ובטיפשות שבמלחמה מנקודת מבטו של ילד לבנוני.  

המופע הוקלט בהופעה פומבית בבית המורה, תל אביב, באדיבות קול ישראל. המופע הנוקב יצא בתקליט CBS, מספר סידורי 26084.
 
רשימת הקטעים באלבום:
 
צד א:
 

 
 
 
המערכונים באלבום:

"הקשב" - יהונתן גפן הוא שמוליק, קצין החינוך של האוגדה. התפקיד שלו זה לא לענות על שאלות אלא להביא לשטח אומנים.
להאזנה לחץ כאן.

"מלים שאסור להגיד לחייל" - קצין החינוך של האוגדה (גפן) חוזר וטוען שמדברים כאן על דברים שאסור לדבר עליהם. מדברים על המלחמה עם חיילים. הם לא צריכים מלחמה. יש להם את זה. קשקשו קצת על ה"שלום". זה צריך לרדת כי אנחנו במלחמה. גם המילה "הביתה" צריכה לרדת, כי זה הוראות קצחר (קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי). גרוניך מתחיל לשיר את "עין גדי" (ים המוות הכחול בלאט ינוע) ואז גפן עוצר אותו, ואומר להוריד ים ולהשאיר מוות. זו מלחמת שלום הגליל וזה לא אשמתו שהגליל מתרחק כל הזמן.
להאזנה לחץ כאן.

"הצהרת חייל על שובו ארצה" - כשהתחיל המבצע הקצר הזה (שלום הגליל, כבר שנתיים) גפן היה עם כל הפטריוטים בניו יורק. כששמע שהגליל בסכנה הוא לקח את הג'מבו הראשון לארץ. גפן מתאר את חוויותו במטוס ארצה. 
להאזנה לחץ כאן.
 
 
זה הכל בין שניים (1985)

בשנת 1985 חזר גפן להופיע עם דני ליטני. למופע קראו "זה הכל בין שניים" (שמזכיר את שמו של המופע הראשון שלהם "זה הכל בינתיים". את גפן וליטני ליווי אבי סינגולדה בגיטרה, צור בן זאב בגיטרה בס, רוני צדיק בתופים וכלי הקשה. המופע, בהפקת יהודה טלית, הכיל לרב קטעים ישנים, אך גם חומר חדש. בין השאר יצא שיר בתקליט שדרים בשם "האיש שבקיר" (מילים: יהונתן גפן. לחן: דני ליטני). השיר נאסר לשידור ברדיו בגלל חשש לפגיעה במנחם בגין.
המופע רץ כ15 פעמים בלבד.

 


על הפנים (1986)

בשנת 1986 העלה גפן את המופע האישי ביותר שלו - "על הפנים". בעקבות מעברו למגורים באזור נתניה עסק המופע במשבר גיל הארבעים, "הגיל המגעיל". השותף המוסיקלי היה אלון אולארצ'יק בבס וגיטרה, ורמי לוין בפנסתר וקלידים.  
כתיבה, בימוי והגשה: יהונתן גפן. עיבודים וניהול מוסיקלי: רמי לוין.
 
המופע לא יצא בהקלטה מסחרית, אך הוקלט לקול ישראל.
 
מתוך המופע קיים המערכון "החוזר בשאלה" - גפן מספר על בחור דתי שעזב את הישיבה בעקבות סמינר לחזרה בשאלה בהדרכת רבי נחמן, הרב שנגנב. רבי נחמן עזב את ירושלים ופתח סטייקה בגבעתיים והיום הוא מאושר שבעתיים. כמו שכתוב בקהלת: "הבל הבלים הכל הבל", והוסיף רבי חפיף: "החיים שלנו בזבל". היה לו הכל בחרדות. אמונה, מצוות, פטור מצהל, אישה שעובדת בשבילו, היה חרד מהסרטים. ואז, מת רבי נחמן ונולד נחי, מהמסעדה "נחי על האש". איך קרה מהפך כזה? בוקר אחד, מיד לאחר קריאת שמע של שחרית, הוא נטל כדרכו גפרורים ופחית נפט והלך לשרוף תחנה ברחביה. כשהגיע לתחנה, ראה תמונת תועבה של בחורה ובמקום להדליק אותה, נדלק עליה. ואז החליט ש39 שנים האמין באלוהים, ועכשיו הוא נותן צ'אנס לאוברזון. מאז הוא ניסה הכל. כמו שרימפס. שרימפס זה חיות קטנות שאלוהים לא מרשה לאכול בגלל המחיר. בחוף של נתניה יש בחורות שמשתזפות רק עם חוט. בחוף של געש הם הולכות עם אל-חוט. הוא מבקש מאחיו החרדים שיבואו לחלל שבת ביחיד.
 
מערכון נוסף הוא "שורשים" - מהרגע שיונתן גפן נולד הוא חיפש את השורשים שלו. השורשים שלו הם כאן במדינה. הוא הכי אוהב את בן גוריון. את שדה התעופה. אין דבר שהוא אוהב יותר לארוז את שורשיו ולעוף מפה. בגלל השורשים שלו הוא תמיד טס אל על. המטוסים של אל על טסים תמיד באלכסון בגלל התור לשירותים. יציאה בשמיים. לחרבן בשמיים זה הנקמה שלנו בגויים. אם אתה עושה את זה למעלה, זה תמיד נופל למטה, על איזה גוי שחירבן עליך. מעל יוון - סוגרים חשבון עם אנטיוכוס, מעל טהרן - על האוזניים של המן, מעל פריס - לזכר דרייפוס, מעל לונדון - לזכר המנדט, מעל וינה - על הראש של קורט ולדהיים, ואם מישהו מצליח להכנס לשירותים מעל ברלין - הוא משחק אותה בגדול. פעם שהיה בתור לנקמה והגיע זמנו להכנס לשירותים, נדלקה הנורה "נא לחזור למושב". ככה נהיה מושבניק. ככה גרמניה שוב התחמקה מעונש. 
 
נקווה שקול ישראל ישדר בשידור חוזר את המופע. 
 
 
 
יהונתן גפן התארח בתכנית "סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי ב1.8.1986 וביצע 2 מערכונים מהתכנית: "גיל 39" ו"הבר לגברים מוכים".

"גיל 39" - יהונתן גפן מתאר את החוויות בגיל 39 - הגיל המגעיל. 
כמו למשל: הוא מחכה שהילדים יתגייסו ואז אפשר יהיה לשבת בשקט עם האישה ולריב. בגיל 39 כבר לא קוראים לך למילואים. אתה עוד לא בן 40 אבל כבר לא 38.
את המערכון ניתן לראות כאן.


"הבר לגברים מוכים" - 
בבר יש רק גברים. זה מעון לגברים למוכים. פעם נשים היו המין החלש. היום יש שיוויון. מחכים להארכה. 
היה לו חבר שפעם היה גבר ולאט לאט נהיה אישה. עושה כלים, תולה כביסה, מגדל ארבעה ילדים. ואשתו, נינג'ה! במקום חדר כביסה עשתה חדר כושר. אישה ארובית. הייתה פעם מדונה ועכשיו נהיתה מראדונה.
 
 
 
 



טוב נבוט בעד ארצנו (1988)

בשנת 1988 עלה המופע "טוב נבוט בעד ארצנו" בבימויו של איציק וינגרטן. הפרטרנית המוסיקלית הפעם היתה גני תמיר בשירה, גיורא קנת בגיטרה חשמלית, סינטיסייזר, שירה וקולות, ועידן סוכובולסקי בקלידים וקולות. המופע הביע ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בימי האינתיפאדה הראשונה, אך היה מעודן יחסית מוזיקלית בהשראת ג'אז ותיק (כגון קול פורטר, נוסח עברי של יהונתן גפן ל"כשאתה אומר שלום"). ישנם שלושה קטעים שבוצעו בעבר ומבוצעים כאן מחדש. מדובר ב"מדינה בלוז" ו"אלוהים לצידנו" שבוצעו בעבר במופע "דוד ויהונתן" ו"רכבת העמק" שבוצע ב"שיחות סלון".
גם מופע זה עורר סערות. בעיקר הקטע "האינתיפאדה" - סיפורו של צעיר פלסטיני ששיפץ את ביתו של רב סרן יהודה שומרון, רק כדי לחזור ולגלות שאותו יהודה שומרון הפציץ את ביתו בשטחים, ו"ככה התחילו המהומות".

המופע הוקלט בכרמיאל בהצגה ה100, ב31.3.1989, ויצא על גבי דיסק רק באפריל 1997, בהוצאת הד ארצי, מספר סידורי 15868.

כך כתב גפן בעטיפה הפנימית של הדיסק:
"מאזינים, מאזינות ומאזינים יקרים,
זה עתה רכשתם מוצר נוסטלגי שמזכיר ימים אחרים וקודרים. כעת כשאנחנו שרויים בשלום עם אחינו הפלשתינאים, רבים אינם זוכרים שרק לפני שמונה שנים השתוללה באזורנו אינתיפדה, אבנים נזרקו בשטחים וחיילנו השיבו להם בגומי. כל זה נשכח כלא היה, ולכן אולי, חשוב להקשיב להופעה מימים של צמיגים בוערים, כשעזה והנבוט היו עדיין בידינו, והיינו רבים נגד מעטים ובכל זאת הכנסנו להם. לצעירים שבינינו יהיה דיסק זה, המבוסס על סיפור אמיתי, מזכרת מעתיד קשה ותקוה לעבר טוב יותר.
הרשו לי להודות מרוחב ליבי, לגני, גיורא ועידן שהלכו איתי באש ובאש, ועמדו בגבורה מסוימת כנגד תגובות זועמות של קהל ימני צודק שרק בזכותו הגענו עד הלום. תודה מיוחדת לידידי הטוב יאיר ניצני שעזר לי בכתיבה, בהופעות, בהקלטות, וגם יזם את הקאם בק של האינתיפדה.
שלכם, באהבה, סליחה ושלום, יהונתן גפן, אביב 97".


רשימת הקטעים באלבום:

1. מוסיקת פתיחה ש"ס בחירות 1988
2. פתיחה - חגיגות הארבעים ואחת
3. פאבים
4. השנים הטובות של משה - מערכון
5. היי ג'ינג'י - שיר
6. תשדיר שירות למפעל הפיס - שושנה הזונה
7. מסיבות
8. כשאתה אומר שלום
9. האינתיפדה
10. תשדיר שירות למפעל הפיס - המורה כרמלה
11. מעבר מורות לבלוז
12. מדינה בלוז
13. כל זה יהיה שלך
14. הצגת החברים
15. תשדיר שירות למפעל הפיס - קשישה
16. מתאים לי ומקובל עליי
17. תשדיר שירות למפעל הפיס - תינוק
18. אלוהים לצידנו - שיר
19. מעבר מורה בעניין מגש הכסף
20. רכבת העמק

להאזנה לאלבום המלא בפלייליסט ביוטיוב - לחץ כאן.

 
המערכונים באלבום:

"חגיגות הארבעים ואחת" - גפן וגני תמיר הם הלהקה שלפני הכיבוד ואחרי הבינגו. להקה עניה עם הרבה תשדירי שרות.

"פאבים" - בתל אביב יש הרבה פאבים. הרבה נערות מתלבטות בשאלה הקיומית - לאיזה פאב נלך הערב. אם הבריטים יחזרו לכאן הם יהיו בטוחים שלא עזבו את לונדון לרגע. ממש פאביסטן.
 
"השנים הטובות של משה" - אחרי הרבה שנים של עבודה קשה וחוסר ביטחון, משה לקח הלוואה מהשוק האפור וקנה לעצמו קוטג' בהרצליה פיתוח. משה מעל בכספי המפעל, נכנס להלנה ויצא עם אישה, יד שניה במבצע. בהתחלה היה מודאג מכל הנושים והחובות, עד שחברים הרגיעו אותו ואמרו שהכל בסדר. אז הוא לקח עוד הלוואה, קנה לעצמו ילד חטוף מברזיל, שמחובר לאומנת תאילנדית וכלב צ'יאוואווה עם מחלת קור קשה. יום אחד חזר משה מהמשרד, נכנס לתחנת דלק, קנה ג'ריקן 94 טרי, חזר הביתה ושפך את הדלק באמצע השטיח. הוא שרף את ביתו וחזר לגור בדירה המצ'וקמקת שלו ביד אליהו.
 
"תשדיר שירות למפעל הפיס - שושנה הזונה" - מבין כל הנשים נבחרה הגברת שושנה מלכה (גני תמיר) מתל ברוך להשתתף בתשדיר שירות מאת מפעל הפיס. הבחור מהטלוויזיה (גפן) אומר לה שהיא צריכה להגיד משפט: "אתה זוכה המדינה זוכה". היא מציעה לו את הפולקע שלה. הוא שואל אותה כמה עולה להשתמש בשירותיה. היא עובדת בדולרית. הוא מעלה לה את הסכום פעם אחר פעם וכשסוגרים את המחיר והוא בטוח שיזכה להשתמש בשירותיה היא אומרת את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה".
 
"מסיבות" - יש הרבה מסיבות אבל את גפן לא מזמינים. יש לו פרצוף הורס מסיבות. מה יש לשמוח אחרי גיל 40? יושב בבית ומחכה לתורם. מאבד סידן. הגעת לגיל שאפשר להשתיל. אבל יש כאלה שעדיין מאמינים במסיבות. הולכים לכל מסיבה. שניהם יושבים בשני הפינות של החדר. הם מסתכלים אחד על השניה. לאט לאט הם מתקרבים ומתחילים לדבר. הם הולכים אליה לדירה וככה מדברים כל יום במשך שלושה-ארבעה חודשים. אז הם מתחילים לריב על דברים גדולים ואז על דברים קטנים ואז על כלום. ובסוף הם בורחים אחד מהשני כל אחד למסיבות האלה..
 
"האינתיפדה" - גפן נותן את תשובתו לשאלה איך התחילו המהומות.
חליל אבו יוסוף עזב את ביתו בכפר, עלה על מכונית כחולת מספר, עבר את הקו הירוק והגיע לשפלה לאבן יהודה. הוא הגיע לעבוד בניין אצל בנימין זאב הקבלן כדי לבנות את ביתו של סרן יהודה שומרון. כשסיים לבנות את הבית וחזר לכפר , גילה שאותו סרן שומרון הרס את ביתו בכפר.
הקטע עורר סערות וטענות כנגד גפן על כך שהשמיץ לשווא את חיילי צה"ל ונתן לגיטימציה לאלימות מצד הערבים.

"תשדיר שירות למפעל הפיס - המורה כרמלה" - מתוך עשר מורות מהמגזר הפדגוגי נבחרה המורה כרמלה צור להשתתף בתשדיר שירות מטעם מפעל הפיס. היא היתה אמורה להגיד את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה", אך המורה מנצלת את הבמה לדקלם שיר שכתבה. היא מודה לבחורינו בעזה, יהודה ושומרון. היא מסבירה על מורשת הנבוט משיעורי האזרחות. אחרי שנים של גלות הגיעו לארץ נבוטים מכל רחבי העולם. ממרוקו הגיע נבוטבול, האשכנזים הביאו את נבוטוביץ', והיום כולם חוגגים את יום העצנבוט שלנו. 
 
"מעבר מורות לבלוז" - (הקדמה למדינה בלוז) היחידות במדינה ששמחות זה מורות. כל דבר משמח אותם. טיול שנתי, שיר טוב של ביאליק, הניצחון על היוונים. ההתאבדות במצדה זה צ'ופרים של מורים. אבל חוץ מהם אנחנו לא יודעים לשמוח.
 
"מדינה בלוז" - גפן ביצע מחדש את הקטע שביצע במופע "דוד ויהונתן".
 
"כל זה יהיה שלך" - מערכון פוליטי.
בסרטים האמריקאים רואים איך אבא עשיר מטקסס לוקח את בנו למרפסת, ואומר לו: "יום אחד בני, כל זה יהיה שלך". גם אביו של גפן לקח אותו לראש ההר ואמר לו תביט על ירושלים, קלקיליה, כפר בתא. וכל הפועלים הזולים האלה שמחכים לשרת אותך, יום אחד כל זה יהיה שלך.
כשסיים לומר התחילה עוד מלחמה, והוא נשאר חי כדי לומר לילדיו, אני מקווה שיום אחד כל זה לא יהיה שלכם.

"תשדיר שירות למפעל הפיס - קשישה" - מתוך 10 קשישות שנותרו בגליל העליון, נבחרה הגברת גניה סוכולובסקי להשתתף בתשדיר שירות מטעם מפעל הפיס. היא התבקשה כמו השאר להגיד את המשפט: "אתה זוכה, המדינה זוכה". היא טוענת שהמדינה לא זכתה, אלא הפסידה. כשבאה לארץ לא היה כלום. בהתחלה כולם עבדו את האדמה. אבל כשהרימה את ראשה מהמעדר ראתה שהערבי עובד והיהודי מגרד. לפני שבוע הלכה לבקר את האריה בתל חי וראתה אותו בוכה. היא זוכרת את טרומפלדור. שגם אם היה רוצה, לא יכול לגרד עם יד אחד. והילדה של נחצ'ה היימן (סי היימן) שרה שהיא לא עובדת בשביל אף אחד. כל כך צעירה וכבר לא עובדת. הגברת גניה מתכוונת להמשיך לעבוד, כי לא אבדה תקוותה.

"מתאים לי ומקובל עליי" - סיפורם של שני חברים, מתאים לי ומקובל עליי. הם נמצאים בכל מקום, הולכים ביחד לים, לכדורגל. וכשרוצים השניים לנסוע לחו"ל, האומה תעמוד קרועת לב ותשאל: "מי אתם חברים?", והשניים שוקטים יענו לה: "אנחנו מגש הזבל עליו הוגשה מדינת החזירים". כך יאמרו ויפלו לרגלי המנגל.
 
"תשדיר שירות למפעל הפיס - תינוק" - מכל התינוקות שנולדו בחגיגות הארבעים נבחר התינוק איציק וייגרנטן לתשדיר שירות של מפעל הפיס. גפן משתמש בתינוק להקדמה ל" אלוהים לצידנו".
 
"אלוהים לצידנו" - הגרסה העברית של יהונתן גפן לשירו של בוב דילן, בוצעה בעבר בתכנית "דוד ויהונתן" ומבוצע כאן על ידי יהונתן גפן וגני תמיר.
 
 
 
רק דגים מתים שוחים עם הזרם (2004)

 
בשנות ה90 עזב גפן את הארץ, תחילת ללונדון ואחר כך לניו יורק. ב2004 חזר גפן לבמה עם המופע "רק דגים מתים שוחים עם הזרם", שבו שילב קטעי דיבור סאטיריים ושירה. יחד איתו הופיעו דין דין אביב בשירה וכלי הקשה, דנה עדיני בשירה וורד יעקב-פיקר בקלידים. 
 
המופע לא יצא על גבי אלבום, אך קטעים ממנו הופיעו באלבום האוסף המשולש של גפן - "המיטב - איש תחת גפנו" שיצא ב2008, בחברת הד ארצי (מספר סידורי 20881-2). 

הקטעים מתוך המופע:
 
"מלחמת העצמאות" - גפן הוא חייל שכותב מכתב למפקדו. החייל השתתף ב2 אינתיפדות, עבר מהשמאל לימין, היום הוא פעיל בליכוד, אבל הכי הוא אוהב את מלחמת העצמאות. במלחמת שלום הגליל הוא נפצע, הביא לגליל שלווה ושלום, את כל המחבלים חיסל, רק מעניין איך הם הורגים אותנו עד היום. מלחמת יום כיפור היתה הפתעה (מי מאיתנו לא אוהב הפתעות..). מלחמת ששת הימים עשתה אותנו לאימפריה במזרח התיכון, מלחמת ההתשה עייפה אותנו ומי נשאר רוצה רק לישון. בכל פעם שגפן מזכיר מלחמה הוא אומר שהכי הוא אוהב את מלחמת העצמאות ובסוף מסביר כי אם כבר למות, אז במלחמת העצמאות.

"געגועים לגברת" - גפן מבקר את הנשים של היום שלובשות לבוש מינימלי, מקועקעות, עם פירסינג. הוא מתגעגע לנשים של אז.

"גיל 51" - יהונתן גפן חגג את גיל 50 ומספר על חוויות הגיל. 
בגיל הזה יש יותר נרות מעוגה. בגיל הזה מי שאומר לך "יותר לאט אדוני" זה הרופא ולא השוטר. אם מישהו הגיע לגיל הזמן סימן שהוא נולד בתקופה שהמדינה היתה קטנה עם עתיד מפואר, חיינו טוב בלי 200 ערוצים בטלוויזיה, אינטרנט, סושי, קניונים. גיל 50 זה גיל של השלמה, ויתור וצינתור. אחרי גיל 50 חיי הנישואים יציבים יותר מהדולר. לא מזמינים גבר נשוי בגיל 50 להישרדות, כי את זה יש לו בבית. בני הזוג נתקעו אחד עם השני לכל החיים. הם כבר החליטו - שלום תמורת ביטחון!. גיל 50 זה הגיל שאתה יכול להתחיל לעשות את כל הדברים שלא עשית עד עכשיו. עד גיל 25 - לא עשית כי פחדת מההורים שלך. מגיל 25 פחדת מהילדים שלך. עכשיו אתה יכול לעשות את כל מה שרצית. הבעיה ששכחת מה רצית. גיל 50 זה גיל מנומנם, אתה הולך לישון מוקדם, ולא משנה כמה ערוצים יש לך בטלוויזיה, אתה נרדם תמיד עם ערוץ 1.
 
"אני עם עצמי" - גרסה מחודשת לקטע שהופיע איתו בתכנית "דוד ויהונתן".
את הקטע ניתן לשמוע כאן.  

"מעבר לגדר" - שיר בביצוע דין דין אביב.
את הקטע ניתן לשמוע כאן. 
 
 
 
מראת פלאים (2008)

ב2008 עלה המופע "מראת פלאים". השותף המוסיקלי היה דניאל סלומון, שבו שולבו מונולוגים סאטיריים של גפן ושיריו של סלומון.
הרעיון היה של אביב גפן, בנו של יהונתן וחברו הטוב של דניאל סלומון, לאחד בין גפן האב לסלומון. השניים משלבים את היצירות האחד של השני. סלומון שר ומנגן בפסנתר וגפן מדבר ומקריא.
שיריו של דניאל סולומון שולבו במופע, כמו "מישהו לרוץ" הפותח, "בא מכאב", "עדיף", "אהבה" ו"רבות הדרכים" ששולב עם מילותיו של גפן לשיר "לא הבטחתי לך גן של שושנים" של יהונתן גפן. אחד מהשילובים בין השניים הוא שילוב בין שיר הילדים הידוע "דני גיבור" ("אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין, אז למה אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן") לבין מונולוג של גפן שבו הוא מדבר על דני החייל ש"לא יירדו לו דמעות לעולם". וכשסלומון שר "פרח נתתי לנורית, פרח יפה ואדום", גפן מדקלם אחריו "נורית זרקה את הפרח, בסוף היא זרקה גם אותי, הלכה, התחתנה לה - עם שמוק דתי". 

ישנם מספר מועט של קטעים חדשים ("איפה אנחנו", "השיבה הביתה", "בלדה לאהבת המולדת" (דיאלוג בלוז על מקומו של הבית), "מה עשית בצבא היום" ו"אחרי השיר הזה אני הולך". אך גם קטעים רבים מתוכניות קודמות: "געגועים לגברת", "גיל 60" (שעבר מ"גיל 51" לגיל 60) ו"אני עם עצמי" מהתכנית "רק דגים מתים עם הזרים". "מיהו יהודי" מ"זה הכל בינתיים", "
לא הבטחתי לך גן של שושנים" ו"אלוהים לצידנו" מ"דוד ויהונתן", "רכבת העמק" מ"שיחות סלון" ושירים מ"הכבש הששה עשר".

המופע לא תועד באלבום. 
 
ניתן לקרוא כאן ביקורת של עמוס אורן על המופע באתר "הבמה".
 

 
 
 
 
יהונתן גפן האיחוד (2012)
 
בשנת 2012 העלה גפן את המופע "יהונתן גפן האיחוד" בניהולו האמנותי של דרור נחום וניהול הפקה של אורן בן נון. במופע השתתפו סיוון טלמור בשירה וגיטרה, וורד פיקר בפסנתר, שירה וניהול מוסיקלי. המופע כולל מונולוגים סאטיריים של גפן, תרגומים שלו לשירים של גיבורי התרבות שלו וקלאסיקות כמו "יכול להיות שזה נגמר", "לילה טוב", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "אבשלום", "האישה שאיתי", "בלדה לנאיבית" ועוד.
במופע זה הופיע שוב קטעים מתכניות קודמות כמו "געגועים לגברת", "שיר היורה" ו"מדינת בלוז".
 
גם מופע זה לא תועד על גבי אלבום.
ניתן לקרוא כאן ביקורת על המופע של יוסי חרסונסקי באתר יוסימיוסיק. 

רשימת הקטעים מהמופע (לפי האתר יוסימיוסיק):
הבלדה על חדוה ושלומיק
יהונתן הקטן
דני גיבור (יהונתן וסיון)
גיל שישים – האיחוד
שרוכים
זוגיות
נערה במשקפיים
איפה היית אתמול
אמנות האבידה
מעיל הגשם הכחול
17
געגועים לגברת
האישה שאיתי
לונה פארק (סיון טלמור)
אבולוציה
בלואינג אין דה וינד
שיר היורה
מדינת בלוז
היום אני אלמד לשמוח
יום אחד כל זה יהיה שלך
אבשלום
גיל שישים 2
יכול להיות שזה נגמר 

הדרן:
בלדה לנאיבית
אתם זוכרים את השירים
האיש הירוק
לילה טוב, הכבש ה16. 
 


הגבר האחרון (2015)

בשנת 2015 העלה גפן את המופע "הגבר האחרון" עם אפרת גוש.
במופע בחר גפן להתחבר מחדש לצד הרומנטי שלו ועבד על מופע שנסע סביב אהבה, נעורים, זקנה ועל מה שקורה לגברים ונשים בעידן הניכור של הרשתות החברתיות. כמו לאורך כל הקריירה של גפן, הוא בחר פרטנר מוסיקלי, הפעם היתה זו אפרת גוש. על הניהול המוסקילי הופקד עדי רנרט, ששיתף עם יהונתן גפן פעולה במופע "קוראים לזה אושר".
מופע הבכורה התקיים ב3 בדצמבר 2015 במוזיאון תל אביב. גוש ביצעה קלאסיקות של יהונתן גפן כמו "עד עולם אחכה", "ככה את רצית אותי", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ושירים שלה בהם "דיאטה", "תמיד כשאתה בא", "אה אה אה", "מועדון ריקודים" ו"מגדלור".



שיחות שלא נענו (2018)

ב2018 העלה את המופע "שיחות שלא נענו" עם ורד פיקר, מיקה קרני ויונתן ארצי. ניהול אומנותי: דרור נחום. במופע ביצע גפן קטעים חדשים, מונולוגים נשכחים מהופעות קודמות וקלאסיקות גפניות כמו "יונתן סע הביתה", "אי ירוק בים", "גשם כבד עומד ליפול", "לוקח ת'זמן", "מראת פלאים" ו"שיר לשירה".

יהונתן גפן כתב על המופע: "זה כנראה יהיה המופע שלי האחרון. אחרי הפרישה של פול סיימון ואלטון ג'ון. ואינשללה בקרוב גם רוד סטיוארט ויורם גאון".
עוד כתב גפן על המופע: "בהופעה החדשה הזאת שלי, שאולי תהיה גם האחרונה, אני מנסה לחתום בנשיקה את תיאטרון האבסורד שלי. אני עושה את זה עם להקה שאני מופיע איתה כבר חמש שנים, והם כבר משפחה שלי: מיקה קרני, ורד פיקר, יונתן ארצי ואני. המופע נקרא 'שיחות שלא נענו' משום שהוא מנסה לענות לכל אלה שאיש אינו עונה להם. אני רוצה לחבק שוב את הקהל שהיה נאמן לי כל כך הרבה שנים, עם קטעים חדשים וגם מונולוגים נשכחים מהופעות קודמות, בתקווה שעדיין יש קהל לחומרים שהם לא ריאליטי אלא המציאות עצמה. לא סטנד אפ אלא רק סטנד; עם שירים ומוזיקה וההרגשה הזאת שתמיד הייתה לי, שיש דברים שכתבתי ולעולם לא ישודרו בערוצים המסחריים. הדברים המסוכנים והמצחיקים והלא נכונים פוליטית, שרק על הבמה אני יכול לבטא אותם בלי צנזורה, בלי לפחד ובלי להפחיד".
 
 
 
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות:

יום שבת, 3 בספטמבר 2022

ציפי שביט למבוגרים בלבד

הפוסט הזה עוסק בהצגת הבידור של ציפי שביט - "למבוגרים בלבד".
 
ציפי שביט נולדה ב1 באפריל 1947 בקיבוץ נווה ים. שירתה בצה"ל בצוות הווי פיקוד דרום. לאחר שיחרורה מצהל השתתפה בסרטים "השכונה שלנו" (1968) ו"תעלת בלאומילך" (1969), ובהצגות "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ" (1968), "הלו דולי" (1968) ובמופע הבידור "ג'אמבו" (1971).
ציפי שביט התפרסמה ככוכבת ילדים בולטת והוציאה אלבומי ילדים: "ציפי ציפי בנג בנג" (1974), "טמבולינה" (1976), "ברבאבא" (1978), "ציפי קונץ" (1979), "החברים שלי" (1981), "ציפי ולישון" (1985), "ציפיטפוט" (1986), "כל הדרך" (1987), "ציפה היי" (1987), "המשפחה שלי" (1988) ו"ציפי בלי הפסקה" (1990).

בתחילת שנות ה90 החליטה להוציא מופע למבוגרים ושמו "למבוגרים בלבד". את המופע ביים ישראל גוריון. ניהול מוזיקה וקלידים: עופר כץ. כלי נשיפה: ניצן עין-הבר. תופים: רוני הולן.
ציפי שביט התארחה בתכנית "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי ב30.4.1993 וביצעה שם 3 קטעים מהמופע: "מופע ביום העצמאות", "הדיאטה" ו"ג'מבו במספר גרסאות".
 
המופע הוקלט בקול ישראל, בתל אביב, ב20.2.1994.
עורך ומפיק לשידור: אמנון פאר.
הגברה: דודו רודן.
ביצוע הקלטה: יהודה מורים, זכי אגוזי, וצביקה בשבקין.
 




רשימת הקטעים מהמופע (לפי ההקלטה של קול ישראל):

תודה שבאתם - קטע הפתיחה. ציפי שביט מודה לקהל שעזב את הכל ובא להופעה. היא מקנאה בדוגמניות היפות, ולמרות שהן יפות מאוד הקהל בא לראות את ציפי. לכולם יש כבר כבלים. הסדרות הספרדיות, הMTV והסרט הכחול.
את הקטע ניתן לשמוע כאן.

הרזייה (הדיאטה) - כתבו: יואל ריפל וציפי שביט. ציפי היתה מאוד שמנה בצבא ומאוד רצתה לרזות. היא ניסתה כל מיני דיאטות. היא ניסתה מרזה מורית. היא התכתבה איתם והם ענו לה. כתבה להם וענו לה ואז רזתה באצבעות. היא ניסתה סחוג. זה שורף את האוכל. לא ידוע מתי זה יותר שורף, כשזה נכנס או כשזה יוצא. אז היא פנתה לבאבא סאלי וביקשה נס. אז הוא שאל אותה: "כמה סוכר?". אז היא הלכה למישהי שהמליצה לה להכניס לפה רק דברים קטנים: גזר גמדי, זית ותות. אסור לאכול Junk food. נתנו לה לאכול חסה. הרגישה כמו פרה. לפרות זה עוזר? אוכלות רק חסה ונשארות פרות. אז היא עברה לשומרי משקל וירדה לה הבטן. לברכיים. אז אמרו לה לעשות ספורט. שכיבות שמיכה. אז היא נשכבה על השמיכה ונרדמה. כשזה לא עזר היא הלכה לחדר כושר. שם הכל מראות. מכפיל את הטרגדיה.

את המערכון בגרסת הוידיאו מתוך "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי, ניתן לראות כאן.

זה לא בריא - שיר. המחקרים אומרים שהרבה דברים זה לא בריא. להשתזף זה לא בריא, לרוץ בכיף זה לא בריא, גם קפה נמס, מיזוג אוויר, לגור בעיר, להתעמל, להתבטל, סיגריה, בוואריה, אלכוהול זה לא בריא ולאכול זה לא בריא. צריך לא לעשות כלום, ולמות משיעמום.
את הקטע ניתן לשמוע כאן.

מופע ביום העצמאות - כתבה: ציפי שביט. ביום העצמאות היא עוברת מבמה לבמה. הופעה ראשונה בירושלים, ואז לרמלה, בנסיעה לחיפה, הרגישה שהיא צריכה לשירותים, אבל אי אפשר לעצור. כשהגיעו לכרמיאל היא ניגשה למנהל הבמה ושאלה איפה היא יכולה להשתחרר. הוא אמר לה ליד הגדר. היא מתיישבת ליד הגדר ואז.. מלא זיקוקים עליה ואז היא מתחילה לשיר: "מי שטוב לו ושמח כף ימחא..". היא חשבה שהקריירה שלה נגמרה לאחר ש3,000 איש ראו אותה בפוזה הזאת. אחרי עשרה ימים התקשרה מישהיא אל המשרד וביקשה את אותה הופעה בדיוק של ציפי שביט על הגדר עם המבט המופתע.

את המערכון בגרסת הוידיאו מתוך "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי, ניתן לראות כאן.

מסיבת הפתעה לטולה - ציפי היא זושה, מפולניה, והיא שונאת מסיבות הפתעה. בגלל מה שקרה לחברה שלה טולה. היא לקחה את טולה יום אחד לסרט אינסטינקט בסיסי. בינתיים בעלה החליט מי מביא מה למסיבת הפתעה.
היא נזכרה שפעם בעלה של טולה שהיה רגיל לאכול סלט וולדורף ארבעים שנה, אכל סלט אחר ונפטר. שבוע לאחר הלוויה הגיעה טולה עם יהלום. שאלו אותה מה זה, אז היא ענתה שבעלה השאיר לה כסף עבור האבן. מאז היא קברה עוד שלושה בעלים.
טולה וזושה חזרו הביתה מהסרט, החברים שחיכו בסרט להפתעה, ראו חושך ונרדמו. הם לקחו את טולה על הכיסא והקפיצו אותה באוויר, אחרי 20 פעם לא היה לה אוויר, היא צעקה Help. הם לא ידעו אם היא מתה, או נהנית. אצל פולניות זה אותו דבר. הם המשיכו, את הקלופס היא קיבלה באוטו של שחל.
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

בת חד הורית - ציפי היא אורית החד הורית. ההורים שלה התגרשו. זוגות מתאימים יש רק בחנות נעליים. אמא שלה אומרת שאנשים מתחתנים מתוך בדידות ותוהה האם יכול להיות שהיא היתה כל כך בודדת.. אורית שאלה את אימה איך היא באה לעולם, אז היא אמרה שהחסידה הביאה אותה. וגם את אמא שלה וסבתא שלה. היא כתבה שאצלהם במשפחה לא מקיימים יחסים.
את המערכון היא מסיימת בקטע של "המשפחה שלי" של שלמה ניצן במילים להורים גרושים.
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

נקמה - לפני 3 שנים ציפי חזרה הביתה ומצאה את בעלה משה מועד עם חברה שלה שולה. היא התקשרה לבעלה של שולה והוא הציע להתנקם בהם. אז הם התנקמו. אחר כך דיברו, שתו קפה ועישנו סיגריה והחליטו להתנקם עוד פעם. כשליווה את ציפי הביתה, ציפי הציעה להתנקם עוד פעם, ואז בעלה של שולה אמר: "עזבי, אני לא כועס עליהם כל כך".
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

הלילה - ציפי מתארת את המתרחש אצלה בבית. הבן הקטן עומד בסלון, כולו רטוב, וזה בגלל שבעלה החליף לו את החיתול הרטוב ושם לו אותו עוד פעם. הבן הגדול שלה מבקש ממנה שתחתום לו על המבחן. היא אמרה שחתמה לו ליד התאריך, אז הוא אמר לה שזה הציון, 21. המורה רוצה לראות אותה ב9. יש לה הרבה דברים לעשות, ואז בעלה נכנס, נצמד אליה ואומר לה: "הלילה!". היא כל הזמן עסוקה וחושבת על מה יהיה הלילה. בלילה, כשהילדים הלכו לישון בעלה נכנס ערום למיטה, ואצלה הדבר הכי כחול זה הורידים ברגליים שלה. זה היה קצר, 4 שניות. לפחות עכשיו יש לה שבועיים שקט.
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

שיבוא המשיח - יש מקצוע אחד שאפשר כל כך להתענג עליו ולהרוויח כסף. ציפי שרה שיר שהכל יהיה בסדר, כל המשאלות יתגשמו ושיבוא כבר המשיח.
את הקטע ניתן לשמוע כאן.

הבעלים - הילדים גדלים, ויום אחד הם עוזבים את הבית והנשים נשארות עם הבעלים. הם מסתכלות עליהם ורואות שהכל הפוך. איפה שצריך שיער אין כלום, ואיפה שלא צריך יש כל מיני. היא שואלת את בעלה, אם אלוהים יטעה ויקח אותה ראשונה, האם יכניס מישהי במקומי, הוא עונה לה כן. היא שואלת: "גם את האוטו שלי אתה תתן לה?" והוא עונה שהיא בשלילה.
את המערכון ניתן לשמוע כאן.

ג'מבו במספר גרסאות - מילים: יורם טהר לב, עיבוד: עוזי אסנר. ציפי מבצעת את השיר "כולם הלכו לג'מבו" במספר גרסאות. כמו שהיא ביצעה את השיר במקור, במזרחית כמו זהבה בן, ובגרסת פופ כמו בMTV.

את המערכון בגרסת הוידיאו מתוך "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי, ניתן לראות כאן.

בונוסים:

אוהבת לדבר - ציפי שביט אוהבת מאוד ילדים, ומאוד אוהבת לדבר. הרופא אמר שהילדה אוהבת לדבר מהר. ציפי בלי הפסקה. היא מבצעת את סופרקאליפרג'ליסטיק. היא גם אוהבת לאכול ציפשס, סשניסל, דיאט מלוואח ושוקולד. היא אוהבת לרקוד ולהופיע. (מבצעת את טמבולינה).
את הקטע ניתן לשמוע כאן.

הכי קטנה - ציפי מבצעת את השיר "הילד הכי קטן בכיתה".



פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות:

יום שישי, 10 בדצמבר 2021

אבי קושניר מכבס ותולה

הפוסט הזה יוקדש להצגת הבידור של אבי קושניר, "מכבס ותולה".

ההצגה בהשתתפות, אבי קושניר, יסמין קדר וארז בן הרוש עלתה על הבמות בשנת 1996. את המערכונים כתבו: רמי ורד, שמוליק לוי ודניאל לפין. ניהול אומנותי: אילן רונן. מוסיקה: אילן שס. בשנת 1997 ההצגה צולמה בתאטרון ירושלים ושודרה בטלוויזיה בערוץ 2. 
אחת הדמויות המפורסמות בהצגה היא של קושנר בשמלת כלה. הדמות המצליחה של ציונה הכלה, הופיעה מאוחר יותר גם בפרסומת של אבי קושניר לחברת חשמל.

ההצגה כאמור שודרה בטלוויזיה בשני חלקים.
רשימת המערכונים כפי ששודרה בטלוויזיה:

חלק א:


רשימת הקטעים:

כשהאשה לא בבית - אבי קושניר הוא הגבר, שבסך הכל מה הוא רוצה? לבוא בערב מהעבודה, לשבת בתחתונים מול הטלוויזיה, לפצח גרעינים ולראות את משחק הכדורגל בטלוויזיה. ואשתו מרים (יסמין קדר) מה רוצה? לדבר על מערכת היחסים. היא מזכירה לו שמחר היא נוסעת ליומיים לאמא שלה. היא אומרת לו את מטלות הבית שהוא צריך לעשות בזמן שהיא לא נמצאת. הוא בטוח יסתדר. 
למחרת הוא מספר לה שהוא שם את העוף הקפוא במכונה שמסתובבת. את כל הבגדים הוא שם בקופסה השניה על 150 מעלות. נראה לו שיצא נקי, כי העשן שיוצא שחור, אז כנראה שכל הלכלוך יצא. את הילד, אלימלך, הוא כיבס באמבטיה עם מים פושרים, ונתן לו את האוכל, ארבע כפות אקמול. ערבב את זה ונתן לו לשתות, הוא יושן כבר יום וחצי. הוא לא מצא את הכבשה (כביסה). אז הוא קנה מבדואי את הכבשה שלו. היא חרבנה בכל הסלון. אז הוא שאב עם השואב אבק. הכבשה נבהלה וקפצה מהמרפסת, הבדואי ראה את זה וקיבל חום. אז הוא שם אותו באמבטיה עם מים פושרים, נתן לו ארבע כפות אקמול והוא נרדם כמו אלימלך. אשתו אומרת שהיא חוזרת הביתה הרגע והוא לא מבין למה. מה הוא לא מסתדר?


רומן באינטרנט - אבי קושניר הוא יובב זילברכץ, בן 41 וגר עם האמא שלו. הוא מנהל כבר חודשיים רומן סוער באינטרנט עם בחורה. הוא כתב שם שהוא ברק לוינסון, בוגר סיירת מטכל, אלוף טניס ובעל חברה ליבוא ושיווק. הוא גבוה ושזוף. יסמין קדר היא יוכבד, בת 33 שגרה עם הרוטווילר שלה. באינטרנט היא נקראת שני מור, דוגמנית מסלול, גבוהה, בלונדינית ויש לה קעקוע קטן של פרפר מעל השד השמאלי. השניים נכנסים למסעדה ומחפשים האחד את השני. שניהם די מכוערים במציאות. הם מגלים שמי שהם מחפשים בעצם זה לא מה שהם ציפו. במציאות זה לא נראה יעבוד, אז הם יושבים אחד ליד השני ומתכתבים ליד המחשב, שם זה הולך מצויין. המלצר (ארז בן הרוש) אומר להם שאו שיזמינו משהו או שילכו. אז הוא מאיים עליו דרך המחשב.

הרכבת בפריס - אבי קושניר הוא חיים וארז בן הרוש הוא אהרון, והם נוסעים ברכבת לפריז. הם פוגשים את יסמין קדר. הם מנסים לתקשר איתה באנגלית הקלוקלת שלהם. קושניר קורא לה מרסי, ושואל איפה המונה ליזה ומגדל אייפל. מגדל אייפל זה כמו מגדל שלום בארץ (Bye Bye Tower). הם רוצים להגיד לה שהם תיירים (tourist) ואומרים טרוריסט מישראל. האנגלית הלא טובה שלהם גורמת לאי הבנה.
את המערכון ניתן לראות כאן.

אמא פולניה - אבי קושניר הוא אמא פולניה. בנה צביקה (ארז בן הרוש), מודיע לאמו כי הוא עומד להתחתן. אמו אומרת שהיא תשאר לבד בחושך. היא התנגדה לכל הבנות שהבן שלה הכיר בעשר שנים אחרונות. את דורית שהרבני היא לא אהבה (תימניה. מה נוכל בחתונה? ג'חנון?) ואת שלומית בוזגלו היא לא רצתה (בוזגלו בבית שלי? בלטות יתעלפו מצחוק). גם את רוזינה מרקוביץ' לא רצתה (רומניה. רק על גופה מתה שלי אחרי שתולעים גומרים לאכול ארוחה שלהם). צביקה מביא את החברה שלו דלית (יסמין קדר). האמא שואלת מאיפה הורים שלך? היא עונה לה מעיראק. האמא פולניה נוזפת בבנה: "אתה מביא לי בת של סדאם חוסיין? אתה רוצה שלנכד שלי יקראו נאג'י?". לאחר מכן מבוצע "שיר הפולניה". מילים: עלי מוהר.
החתונה (הכלה ציונה) - אבי קושניר הוא ציונה, כלה שבעלה ציון עצור. הכלה מספרת את שארע ביום החתונה. לאחר החופה, ציון החתן היה מת מרעב. הוא רצה לאכול, אבל האורחים אמרו לו לעמוד בתור. ציון התעצבן והתחיל לנשוך אותם בגבות. המכות שהיו בחתונה גרמו למשטרה לבוא ולעצור את ציון. היא מתכננת אחרי שישחררו את ציון מהמעצר שהם יצאו לטיול לצפון טורקיה.
באמצע המערכון כאשר קושניר לבוש בשמלת כלה הוא עוצר ואומר: "סתכלו עליי. בנאדם בן 37. שלושה ילדים. תראו ממה אני מתפרנס. אם הבן שלי מצלצל אליי עכשיו מה אני אומר לו? אבא בעבודה?" יום אחד הוא שכח את השמלה בבית והוא שמע את אשתו אומרת לבנו "יותם, לך תראה אם השמלה של אבא בארון".

אבי קושניר התארח בשנת 1996 בתכנית "הערב עם אלי יצפאן" וביצע שם את המערכון. את הביצוע ניתן לראות כאן.
לאחר המערכון התארח קושניר לראיון עם אלי יצפאן על ההצגה "מכבס ותולה". את הראיון ניתן לראות כאן.
 

הדרכה לנישואים - אבי קושניר הוא רב במדור של הכנה לפני נישואין. יסמין קדר וארז בן הרוש באים אליו כזוג הרוצה להתחתן. הם הגיעו להדרכה לפני הנישואין. הם צריכים חתימה של הרב, והוא נותן להם משימות (לקפוץ, לעשות שכיבות שמיכה..), ומסביר להם מה צריך לעשות כדי לקיים את מצוות פרו ורבו.
נוסעים לחתונה - אבי קושניר הוא מאיר והוא מחכה למטה לאשתו רינה (יסמין קדר) באוטו שתרד למטה. הוא לא רוצה לאחר לחתונות של הבת דודה של רינה, ולא רוצה לפספס את האוכל בחתונה. בסוף היא יורדת ועולה חזרה להחליף נעליים. כשהם מתחילים לנסוע הם מתווכחים כל הזמן. באמצע הדרך הם מגלים שהם שכחו את ההזמנה בבית. הם שואלים את הנהג שנוסע לידם (ארז בן הרוש), איך מגיעים לגן הפקאן. הוא מסביר להם איך להגיע לתחנת דלק ולשאול שם. הם מתחלפים, היא נוסעת במהירות עד שנגמר הדלק. הדלק נגמר בדיוק כשהגיעו לגן הפקאן.


הומו - תרצה (יסמין קדר), אשתו של חזי (אבי קושניר) הזמינה את יואש, הבוס שלה (ארז בן הרוש) להיום בערב. הקידום שלה בעבודה תלוי בערב הזה. היא גילתה לפני מספר ימים שיואש הומו והיא מבקשת מבעלה שהנושא לא יעלה בערב. חזי נסער מהתגלית ומנסה לא לפלוט שיואש הומו. הוא מכיר את יואש מלפני עשרים שנה שהיו ביחד בצבא. בסוף הפגישה יואש אומר שבחודש הבא הוא מתחתן עם דוד.


ספונטני - לקושניר יש כמה מילים מהלב באופן ספונטני. הוא מתכוון להוכיח שזה באופן ספונטני. הוא חוזר שוב ושוב על המשפט שאם יש משהו שבשבילו שווה ערב ערב לצאת מהבית ולבוא להופיע זה... בוכטה ענקית של כסף!
בונוס - פספוסים - קטע מתוך "פספוסים" עם יגאל שילון. באמצע מערכון החתונה, למישהו בקהל מצלצל הפלאפון והוא עונה. קושניר קולט אותו ומבקש את הפלאפון ("למי התקשרת? לבועז? בועז עסוק עכשיו"). כשהוא מנסה להמשיך במערכון שוב בועז מדבר בפלאפון וקושניר אומר "זה קורה המון בתאטרון באנגליה, המון". במערכון של האמא הפולניה שוב מצלצל הפלאפון לבועז. קושניר אומר "מקודם לא היה לי אבל עכשיו יש לי מסרגה. או באוזן או בעין, תבחר".


פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות:

יום שישי, 9 ביולי 2021

מושונוב ובראבא פתאום ביחד

הפוסט הזה יוקדש להצגות הבידור של מוני מושונוב ושלמה בראבא.
צמד השחקנים מוני מושונוב ושלמה בראבא (או כפי שנקרא הצמד "מושונובראבא") הכירו בתקופת הצבא. בראבא היה בלהקת פיקוד מרכז. מושונוב היה בלהקת שריון שהתפרקה ונהייתה צוות הווי סיני. בראבא הנחה ברדיו בגלי צהל את "תיבת נח". יום אחד התארח מושונוב ב"תיבת נח" ושם פגש את בראבא מאחורי הקלעים. בראבא אמר לו שכשיגיד לו מילה יכנס עם העוגה. הוא שם למושונוב תרבוש וכשמוני אמר מילה, בראבא אמר "טוב, תודה רבה לבחור הזה, החוצה!". מושונוב התאכזב כי חיכה לרגע הזה בשעת השידור בגלי צהל שירגישו אותו על הבמה. בראבא אז היה נורא מפורסם. הוא השתתף ב"פינת המתיחה הקטנה" בתכנית ביום שישי אצל גדי ליבנה בגלי צהל. לאחר הצבא מושונוב הלך לאוניברסיטה ללמוד תאטרון ושם פגש בבראבא. בראבא היה כבר מפורסם. הוא עשה את ה"קורקבן" שביים יוסי בנאי עם אורי זוהר ועוד הצגה אצל פשנל והחליט להיות סטודנט. בראבא היה ותיק ממוני בשנה וכשנפגשו באוניברסיטה מיד היה בינהם קליק. 
 
אחרי שנת לימודים באוניברסיטה הם הלכו לעוד שנה עם נולה צ'לטון, לעין הוד. קבוצת תאטרון, קולקטיב של שחקנים מסתגרים ועושים אקספרימנטים בתאטרון אחר, נוסח שנות ה60 וה70 בארה"ב. המגמה היתה להשתלב אחר כך כקבוצה בתיאטרון הרפרטוארי. שם אגב, הכיר מושונוב את סנדרה שדה, אשתו. בכיתה באוניברסיטה נשארו איציק ויינגרטן ודליק ווליניץ', שהצטרפו לקבוצה השניה של הקולקטיב התיאטרלי, זו שעלתה לקרית שמונה. לאחר הלימודים השניים שיתפו פעולה בהצגות בתאטרון חיפה כמו "רומיאו ויולה" (1975), ו"קריזה" (1976). 
 
ביולי 1978 עלתה בטלוויזיה התכנית "זהו זה". מושונוב ובראבא זומנו לבחינות המסך כצמד מנחים (לצד דליק ווליניץ). התכנית בהתחלה היתה תכנית מגזין ואוסף של קטעי משחק שקישרו בין פינות שונות. לאחר מכן בתחילת שנות השמונים התכנה הפכה לכזו שבכל פרק היה נושא סביבו עמד הפרק. השחקנים בתכנית התחלפו לאורך השנים. מושונוב היה היחידי שהשתתף בכל העונות של זהו, עד ירידתה מהאוויר בשנת 1998. בראבא השתתף באופן קבוע מהעונה הראשונה ב1978 עד 1986 לאחר 8 עונות. למרות שעזב את הצוות הקבוע המשיך בראבא להשתתף בתכנית כאורח. 

השניים השתתפו בסדרת המופעים של "ערב חד פעמי" שהחלה בשירות מילואים לפני חיילים בחזית (1982) והמשיכה על הבמות האזרחיות. השניים המשיכו להצגה השניה בסדרה "ערב חד פעמי משופץ" (1985) וגם בהצגה השלישית בסדרה "ערב חד פעמי קונבציונלי" (1991). על המערכונים בסדרת התכניות של ערב "חד פעמי" הקדשנו בעבור פוסט בבלוג. ניתן לקרוא אותו כאן.

בנוסף השניים השתתפו ב5 מופעי פסטיגל עם השירים: "חברים" (1983), "עייפים אך מרוצים" (1984), "השיר של יומבו וגמבא" (1987), "אני והצל שלי" (1988) ו"ילד סנדוויץ'" (1990). לכל אורך הזמן השניים שיתפו פעולה, אך לא עשו הצגת בידור רק של שניהם על הבמה. וזה קרה סוף סוף בשנת 1989 עם "פתאום ביחד" ולאחר מכן עם "הביצה והתרנגולת" ב1996 ו"רואים כפול" ב1998.

פתאום ביחד (1989)
 
לאחר דרך ארוכה ביחד, מההכרות בשירות הצבאי, הלימודים, ההצגות בתאטרון, ההשתתפות ב"זהו זה" וב"ערב חד פעמי" מחליטים השניים להעלות תכנית בידור רק של שניהם. שם ההצגה "פתאום ביחד". אחרי דרך ארוכה יחדיו הם פתאום ביחד בהצגת בידור. ההצגה עלתה באפריל 1989 וירדה מהבמות באוגוסט 1990 לאחר 218 הצגות. את ההצגה כתב וביים יוסי בנאי והפיק אביב גלעדי.
 
ההצגה הוקלטה על ידי גלי צה"ל בשנת 1990. קטעים מההקלטה שודרו בזמנו בגלי צה"ל. 
רשימת הקטעים ששודרו:
 
ישנם קטעים נוספים ששייכים להצגה ולא מופיעים בשידור של גלי צה"ל. היות והזמן שהוקצב לשידור ברדיו היה כ50 דקות, היה צורך לקצץ חלק מהקטעים. מערכונים כמו "הזקנים" ו"הפסיכולוג קליק" אמנם לא הופיעו בהקלטה אבל בוצעו בהזדמנויות אחרות. ביוני 1989 התארחו מוני ובראבא ב"סופשבוע" עם רבקה מיכאלי לראיון ובצעו שם את "הפסיכולוג קליק" ובסיום התכנית את "שאול בחנות בגדים". המערכון "מבט שני" גם בוצע מאוחר יותר בטלוויזיה. מערכון "הזקנים" בוצע בטלוויזיה בערב המחווה לספי ריבלין ב2009. תחילה נסקר את הקטעים מההקלטה מגלי צה"ל ואחר כך נעבור לקטעים האחרים.    
 
הקטעים מהמופע:
 
הקדמה - מוני מושונוב פותח ורומז על כך שבראבא מאחר ("השחקן בתפקיד המשני עדיין לא הגיע"), כשבראבא מגיע הוא עוקץ את מושונוב ("איפה השחקן משנה, הילד?").
 

שאול בחנות בגדים - דמותו של שאול שקלי מהתכנית "ערב חד פעמי" חוזרת. שאול נכנס לחנות בגדים יוקרתית כדי לקנות בגדים כיוון והוא מדליק משואה ביום העצמאות. המוכר אומר לו שיבוא ביום שישי, כי רק אז הוא נותן נדבה. שאול אומר שהוא רוצה לקנות מעיל. המוכר מציע לו בלייזר, ושאול משיב "תודה, אכלתי". המעיל גדול עליו ("זה פרוכת"). שאול מתלונן שאין כיסים. המוכר נותן לו מעיל של ג'ורג'יו ארמני ("הארמני?"), זה הצעקה האחרונה בכל אירופה ("בסדר, לא שמעתי"). המוכר מתאים לו מכנסיים וכובע. שאול טוען שזה בגדים של נשים.
 

מבט שני - פרודיה על תכנית התחקירים. בראבא המנחה אומר שנושא התכנית היא גברים מוכים. ספר שיצא בהוצאת "עם מכה" מדבר על הגברים המוכים. אורח התכנית (מוני) הוא גבר מוכה שטשטשו את קולו, עיוותו את קולו וריסקו את עצמותיו. קראו לו בשם בדוי, מתילדה. הוא מתגורר במעון של העירייה. הכל התחיל בחופה, אשתו שברה את הכוס עם הראש שלו, היא מתעללת בו ומרביצה לו. הוא פנה לאביו שיעזור לו אבל אביו נתן לו סטירה וסילק אותו כי מספיק לו המכות שאשתו נותנת לו. אז הוא פנה לראש העיר והלך למעון של נשים מוכות. אבל הם הרגו אותו במכות. הוא פנה לעורכת דין (עורכה דנה - העו"ד) שתעזור לו, וגם לגאולה כהן (אבל היא עסוקה, היא בוכה עכשיו).
 
 
צוותא מנהטן - מוני הוא המנחה בערב יום העצמאות בניו יורק. בתכנית האמנותית הוא מזמין אמן משכמו ומטה, יאצק (בראבא). יאצק אומר שמנהטן מלאה אתיופים. הוא מספר בדיחה שמתערבבת עם בדיחות אחרות. אחר כך יאצק מבקש מתנדב למשחקי חברה (מוני) בשם דוד. הוא מזהה אותו מלבנון (מאותו מערכון מ"ערב חד פעמי", 1982), הם נזכרים באותן שאלות ("שם האמא? סימה, שם האם? סם"). דוד אומר שהוא מנהטנהי. הוא שש שנים Seven years. בהתחלה היתה בעיה עם השפה, האמריקאים לא דיברו עברית בהתחלה. יאצק עושה חידון. מי היה חוזה המדינה? ("החוזה? או העורך דין שחתם על החוזה?"). דוד התחתן עם ג'ניפר נישואים דפקטיבים. יש להם 2 ילדים, ג'ון וברוך. הוא שר להם שיר ("ג'ון וברוך הולכים יום יום לגן, שנמצא בין ברודווי סטריט לצ'יינה טאון. ג'ון לקח קצת קראק בקווינס. ברוך ילך למרינס). השיר עושה לדוד געגועים לחזור לארץ ("הייתי חוזר. למה אתה לא חוזר? אין לי מי. כולם פה").
הם משחקים משחק אסוציאציות. יאצק מסביר שאומרים דברים בלי לחשוב ("בלי לחשוב מתאים לי"). בכל דבר דוד עונה דולרים ("יש משהו שלא מזכיר לך דולרים? לירה סטרלינג"). הם מנסים להגיד שרה שרה שיר שמח ("שיר סמאחש"). הם מברכים חג סמאחש. לא נשכח את אחינו המפוזרים בארץ ישראל, ואם קורה שם משהו, אנחנו פה.
 
מה הבעיה שלך - מוני לא מבין מה הבעיה של בראבא להשתחוות. הם מקדמים את הקטע "סרט ערבי" מזהו זה. בראבא מתלונן ("יאצק עושה סרט ערבי?").
 
סרט ערבי - קטע שבוצע במקור בזהו זה. בראבא מבקש נדבה לאיש עיוור. מוני הוא חומוס, הבן של אבו חומוס, הנקניק הגדול ובראבא הוא בורגול, הבן של אבו טחינה, הנקניקיה הקטנה. חומוס אומלל. למד משפטים באלכסנדריה. האבא שלו גנב, והוא מקופח ("אנא קפוח. הקפוח לא נופל רחוק מהעץ"). בראבא אומר שנכנסה לו כפית בעין, הוא נהיה עיוור ומאז לא שומע טוב. היה לו בן עם נקודת חן בצורת חצי ירח עם חרמש. מוני אומר שגם לו יש נקודת חן כזו באותו מקום. הם מגלים שהם אב ובן ("יא איבני? יא באבא?"). בראבא אומר שקרה נס, נפתחו לו העיניים והוא רואה. כשהוא רואה את בנו אומר "חבל שלא נשארתי עיוור".
 
ועכשיו לקטעים הנוספים:

את הראיון אצל רבקה מיכאלי בתוכנית "סיבה למסיבה" (יוני 1989) ניתן לראות כאן.


הפסיכולוג קליק - שלמה בראבא הוא פסיכולוג משוגע, הפסיכולוג קליק. אל הפסיכולוג מגיע אלברט אזולאי (מוני מושונוב) כדי שיעזור לו עם החלום המוזר שיש לו מאז הבחירות. החלום חוזר אליו כל לילה והוא לא מצליח להפטר ממנו. הוא חולם שהוא יושב בלילה מול הטלוויזיה ושובר ביצים קשות. דופקים בדלת, הוא פותח את הדלת ורואה חמור לבן עם כאפיה שאומר לו: "חזי, משיח לא בא ומשיח לא מטלפן". זה נראה לו מוזר, כי לא קוראים לו חזי. הוא נבהל, יורד במדרגות ורואה את ראש הממשלה יושב על צמיג בוער ואומר לו: "חזי חזי, לך תביא לי ג'ק". הוא נותן לו את הג'ק ואז הג'ק נהיה מדבר, כל הארץ נהית ים, וראש הממשלה הולך על המים וצועק: "אל תעשו גלים". אז נפתחים השמים ובמקומו של אלוהים יושב רפי גינת, מחזיק בידו את גדעון רייכר, נותן לו לאכול מבקבוק ואומר: "מה הוא הלקח? לא להתפתות לעסקאות בשטח". הפסיכולוג קליק אומר שכולם חולמים את החלום הזה.

הזקנים - ביצוע של המערכון מתוך "אומני ישראל מצדיעים לספי ריבלין" (2009).
מושונוב ובראבא הם שני זקנים ששותים יחדיו תה. כל אחד מתעניין בשלומו של האחר. הדם של מושונוב זורם. אולי לא לכל המקומות אבל הוא זורם. אסור למושונוב מלח כי יש לו סוכר. בראבא מספר שסול ברטון מת. מושונוב שואל מה סול ברטון עושה היום. בראבא שואל את מושונוב איך הוא נראה כל כך טוב ומושונוב עונה שכל ההלוויות בצהריים. אשתו של בראבא בדיאטה, היא רוצה לחזור למשקל המקורי שלה, 3 קילו ושש מאות. מושונוב הלך לרופא ואמר לו שהיד נשברה לו בכמה מקומות, אז הרופא אמר לו לא ללכת למקומות האלה. בראבא עשה אצל הרופא הזה ניתוח פרוסטטה. כל בוקר בשבע "המוביל הארצי". רק שהוא מתעורר בתשע. מושונוב ביקש מבראבא עצה כלכלית. השתחררו לו אלף שקל והוא לא יודע מה לעשות איתם. בראבא אומר לו שישים אותם בבנק. מושונוב פוחד שהבנק יפול. בראבא אומר לו שהבנק לא יפול כי בנק ישראל עומד מאחוריו. מושונוב אומר שגם בנק ישראל יכול ליפול. בראבא אומר שמאחורי בנק ישראל עומד משרד האוצר. מושונוב אומר שגם משרד האוצר יכול ליפול. בראבא אומר שמאחורי משרד האוצר עומדת כל הממשלה. מושונוב אומר שגם הממשלה יכולה ליפול, ובראבא שואל: "נו, וזה לא שווה לך אלף שקל?".


חלטורה ביום העצמאות - קטע שבוצע במופע "כל העולם במה" בשנת 1987. הקטע היווה הקדמה למה שהפך יותר מאוחר למערכון "צוותא מנהטן".
בראבא רוצה לעשות את הדמות של שאול או של יאצק ואילו מושונוב רוצה לעשות את הקטע של החידונים. הם עושים לבסוף את החידונים. בראבא מבקש מתנדב מהקהל (מושונוב), ששמו דוד אוליאל. שם האימא סימה ושם האם סם. הם מתחילים בחידת החרוז: על מה תלויה כביסה? חבל, מה יש בפח אשפה? זבל, מי הרג את קין? סיסרא. אחר כך הם משחקים 7 בום. לאחר מכן בראבא מבקש ממושונוב שיגיד שרה שרה שיר שמח, והוא עצמו לא מצליח להגיד.




הביצה והתרנגולת (1996)

בשנת 1996 השניים מעלים הצגת בידור נוספת ששמה "הביצה והתרנגולת". המערכונים נכתבו על ידי יהושע סובול ודניאל לפין. ביים: אילן רונן. מפיק המופע: אביב גלעדי. גלי צה"ל הקליטה את ההצגה בבית ציוני אמריקה בתל אביב בשנת 1997.

רשימת הקטעים בהקלטה של גלי צה"ל:

בינואר 1996 השניים התארחו ב"סופשבוע" עם רבקה מיכאלי כדי לקדם את המופע. בראיון עם רבקה מיכאלי הם מבצעים את "עניין של כסף", ומבצעים חלקים מהמערכונים "שדה התעופה" ו"מסעדה בניו יורק". המערכון "עבודה" (הידוע גם כ"בוריס קופץ מהגג") בוצע גם הוא בטלוויזיה.
בשנת 2010 נערך ערב לכבודו של מוני מושונוב, שנקרא "עושים כבוד". את הערב הנחה צביקה הדר. שלמה בראבא השתתף כמובן והשניים ביצעו את המערכון "מסעדה בניו יורק".

הקטעים מהמופע:
 
עניין של כסף - המערכון נפתח כאשר בראבא מאחר ומושונוב אומר "השחקן בתפקיד המשני עדיין לא הגיע". בראבא אומר שהוא הופיע במצדה לכבוד 500 שנה לגירוש ספרד. הוא השתתף עם פברוטי. בראבא מבקש ממושונוב שיחתום לו ערבות.בראבא אומר שבצהריים הוא צילם סרט אמריקאי ביפו, "מלחמת המפרץ 2", הוא משחק מסתערב כוויתי, מתחפש לשיעי ובתור כורדי הוא כובש את בגדד יחד עם צ'אק נוריס ואחותו של אביהו מדינה. מושונוב מתעניין אם יש תפקיד בשבילו. בראבא מבקש שוב שיחתום לו ערבות.בבוקר בראבא עוד הספיק לעשות הצגת ילדים לכבוד השלום, "חנן אשראווי ושמלת השבת".
 
הירושה - שוקי (בראבא) נפגש עם אבא של אשתו (מושונוב) שמבשר לו שהדוד הוריש לו 75 אלף דולר, והם עוברים דירה. שוקי נפגש בדירה עם עודד, הבן דוד (מושונוב) שהוא ארכיטקט שיעשה לו את השיפוץ. אחרי כמה חודשים לשוקי נולדה בית, והוא עדיין לא סיים את השיפוץ. לשם מגיע עורך דין, מומחה לענייני גירושין שמציע לו לתבוע את אשתו כי השיפוצים בדרך כלל מסתיימים בגירושין. כשסיימו את השיפוצים, הבת שלו מתקשרת והיא אוטוטו מתחתנת ומחפשת דירה. 
 
שדה התעופה - מושונוב נתקל בבראבא, ותוהה מאיפה הוא מכיר אותו. עד שהוא נזכר.. אתה לקחת לי את העגלה. מושונוב מספר חוויות מחו"ל (הייתי בלוברה, 3 שעות לא מצאתי ריבוק). בראבא חזר מבודפשט ומושונוב מבוקרשט (אז איך לא ראיתי אותך?), אשתו של בראבא היתה בבוקרשט. עשתה טיפול שיניים. הרופא בחולון רצה 4000 דולר. ברומניה הוא שילם 70 דולר והרופא הרס לה את הפה. מושונוב פתח רשת מאפיות פיתות עיראקיות בבוקרשט. הם מתלבטים באיזה מסלול לעבור, באדום או בירוק. מושונוב אומר שהיה עובר בירוק אבל הוא בשלילה. הם בסוף עוברים בירוק, אבל מושונוב הסתבך. הוא לא יכול ללכת טבעי בגלל שהוא מבריח וידאו ("מתחיל להקליט לי"..).
 

עבודה (מוכר גם כ"בוריס קופץ מהגג") - מוני הוא רוסי, שש שנים בארץ ואין לו עבודה. ברוסיה הוא היה מהנדס שמוציא קרח מים. הוא הולך ללשכת עבודה. הוא חשב לקפוץ מהגג, ופוגש בבראבא. בראבא הוא ערבי שעובד בבניין. ("מה כל היום אתה ערבי?", "לא, רק בבוקר"). הוא לא מסכין שמושונוב יקפוץ כי הוא יסתבך. מושונוב הגיע ממחנה קרוונים, וגם בראבא ממחנה, בלטה. לאחר שהם מדברים מושונוב מתפלא שבראבא ערבי ("חשבתי בוכרה"). בראבא לא מבין לא הוא אומר לו חרא.
 
את גרסת הוידיאו של המערכון ניתן לראות כאן.
 
מסעדה בניו יורק - בראבא הוא עוזי מחדרה שמגיע למסעדה בניו יורק. הוא מתקשה עם האנגלית. הוא מזמין לחם, המלצר (מושונוב) שואל אותו איזה סוג של לחם הוא רוצה, בראבא עונה "אנג'ל". המלצר שואל מאיפה הוא. בראבא לא רוצה לומר לו, אז המלצר מנחש. לבנון? ("יצאנו מזמן"), סלוניקי. המלצר מזהה שהוא לא מסלוניקי ומתעצבן, ורוצה לסלק אותו מהמסעדה. בראבא רוצה את המנהל. מגיע המנהל ההודי. המנהל שואל אותו מה הוא רוצה לאכול. סטייק? איזה סטייק ("אקסטרה לארג'"), בראבא רוצה תרנגול הודו אבל הוא לא יודע איך להגיד באנגלית. אז הוא אומר שהוא רוצה תרנגול מהמקום שהמנהל בא. ("אני מהודו. אתה רוצה שאסע להודו ואביא לך משם תרנגול?"). בראבא מנסה להסביר לו שהוא רוצה תרנגול הודו כמו המנהל ויוצא לו באנגלית שהוא רוצה לאכול את המנהל. בראבא מתחרט ומבקש ביצה. המנהל שואל איזה ביצה הוא רוצה. בראבא מנסה להגיד ביצה עין (eye egg), כשהמנהל לא מבין הוא שואל אותו למה הוא לא מבין אנגלית. המנהל מתעצבן ומסלק אותו מהמסעדה.
 
לגרסת הוידיאו של המערכון מתוך "עושים כבוד" (2010) ניתן לראות כאן.
 
מושונוב ובראבא התארחו כאמור בתכנית "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי בינואר 1996. התכנית מתחילה בהתחלת המערכון "מסעדה בניו יורק" (בערך כדקה). לאחר מכן מתארחים השניים לראיון עם רבקה מיכאלי ולמעשה בראיון מבצעים את הקטע "עניין של כסף". לאחר מכן מופיע קטע מ"שדה התעופה" (לא במלואו). לאחר מכן חוזרים לראיון ומשם לחלק מהמערכון "מסעדה בניו יורק".
 
 
 

רואים כפול (1998)

ההצגה השלישית של השניים, "רואים כפול" עלתה בשנת 1998. גם כאן ביים: אילן רונן. מפיק המופע: אביב גלעדי. ההצגה הוקלטה על ידי גלי צה"ל. 


רשימת הקטעים בהקלטה של גלי צה"ל:
 
הקטעים מהמופע:
 
מחלה - יש משהו שמושונוב עושה שנים שמאוד מפריע לבראבא. הוא בא לבקר. בראבא עשה בדיקת שמן במאמץ, יש לו אחות צמודה, סבטלנה. היא היתה בצ'רנוביל בזמן הפיצוץ. מצאה אצל בראבא פוספטים. לבראבא מפריע השיער הלבן של מושונוב, אנשים חושבים שמושונוב זה אלי לוזון של הבולגרים. בראבא לא ישן כל הלילה. הסינוסים סתומים לו, גילו אצלו במערות האף בית קברות מוסלמי.
 
תינוק של בית"ר - מושונוב הוא מר לוי והוא בחדר לידה. הוא שואל את הרופא, דוקטור רפפורט (בראבא) מה יצא לו. הרופא עונה לו שנולד בן. לוי, אוהד שרוף של בית"ר, שואל על הביצועים של התינוק. התינוק שוקל 5.500 קילו. לוי מתלונן על כך שלתינוק יהיה קשה לחזור להגנה. הרופא אומר שהילד יצא ג'ינג'י. לוי רוצה לראות את האחראי. הוא שואל אם שכחו את התינוק יותר מדי זמן בבטן וכל הכרומוזולות התפשטו לו מהחום. הוא שואל אם אפשר להוריד את זה עם אבקת כביסה. נולד לו ילד טמגוצ'י. הרופא אומר לו שיש משהו יותר גרוע. לו נולד ילד גרוזיני. תינוק עם שיני זהב. כל הבית מלא דולרים מזויפים. הוא צועק כל היום: "אבא, אבא, ירח מטפטף עלינו".
 
בית מקדש - בראבא ומושונוב (עוזרו) עובדים בבית המקדש. הציבור מבקש מבראבא כל מיני בקשות. מושונוב אומר שיש מכתב מאישה בהריון חודש שלישי והיא מבקשת בן זכר, גבוה, עם תלתלים ומדבר אנגלית. כי היא קנתה לו אינטרנט. בראבא אומר לו מה לעשות.
בראבא אומר שבעוד חודש מגיע משיח בלופטנזה. והחמור מגיע באל על. כמו כל החמורים. מושונוב מגלם דמות נוספת, דוד, קבלן שיבוצים. בראבא מבקש ממנו לבנות בית מקדש שלישי תוך שלושים ימים. גובה של 30 קומות. המזבח בגודל 100 על 100. זה עשר דונם מנגל. דוד אומר שזה גדול מדי ורוצה להתחיל מקטן. מהפרות נעשה המבורגר. יעשו רשת מק-דש.
 
סליחה - מושונוב בדרך הביתה מהקניות. הוא ברוגז עם השכן (בראבא). בראבא מבקש ממנו סליחה על הבוקר ההוא לפני שנתיים וחצי, יום לאחר הבחירות. בראבא מתמם מה בסך הכל עשה, הוא עשה תנועה מגונה וקילל אותו כהוגן (גזוז רציתם, אגזוז כזה קיבלתם..). הוא משחזר את הדברים שאמר אז ומוסיף שעל זה רצה לבקש סליחה.
 
הסיפור על רפי נעליים - רפי היה הראשון בשכבה שהתחתן וקנה דירה בפואבלו אספניול, בקרית מוצקין הירוקה. הוא היה נתון למצבי רוח קיצוניים. הוא איים שיעזוב את הבית, ואז אשתו זרקה אותו מהבית. הוא חיפש אצל מי לישון. הוא נזכר בחברו מהתיכון, אבי. הוא מתקשר אליו. אבי מכנה אותו בכינוי שקיבל בתיכון "רפי נעליים מסריחות", ומנסה להתחמק מביקור של רפי. רפי נוסע אליו. אבי (בראבא) בטוח שיחפף אותו תוך 5 דקות. הם מעלים זיכרונות. הנעליים של רפי נשארו מלפני 30 שנה. אבי נזכר שלרפי היתה חברה, "ריקי הנותנת". נתנה לכל השכבה. אבי תוהה מה איתה, האם היא בארץ. רפי עונה שכן. כשאבי שואל מאיפה הוא יודע, רפי עונה שהתחתן איתה.
 
זה שלך - מושונוב שואל את בראבא אם הרכב שחוסם את הרכב האדום הוא הרכב שלו. הוא כועס עליו שחסם את הרכב שלו, ותוהה מה היה קורה אילו היה רופא, טייס או רקדנית בטן והיה מאחר בגלל שחסמו את האוטו. מושונוב אומר שהרכב החסום זה לא הרכב שלו. בראבא תוהה מה היה קורה אילו בגלל החסימה הוא היה מאחר לעבודה. ואז בראבא עונה שאין לו אוטו בכלל. הם תוהים בפני גברת שהכלב שלה עשה קקי ברחוב מה היה קורה אילו היו מאחרים לעבודה ("ואם הייתי רופא שמאחר לניתוח?") אבל אין כלב בכלל.

מנגל - הקטע בהקלטה של גלי צה"ל היה משובש ולכן לא סוקר.

 
 
 
 
שלמה בראבא - מערכונים נוספים
 
פינת המתיחה הקטנה
 
בתחילת דרכו השתתף שלמה בראבא ב"פינת המתיחה הקטנה" שהגיש וערך גדי לבנה בגלי צהל. גם יהודה ברקן השתתף ב"פינת המתיחה הקטנה" (פוסט על יהודה ברקן ניתן לקרוא כאן). המתיחות הזכורות של בראבא מאותו פינה הם "אביב (מלחין מבקש עזרה)" ו"מתיחה לחנוכה".

אביב (מלחין מבקש עזרה לפסטיבל האביב) - שלמה בראבא הוא אביגדור הרמן, מלחין, שכותב שיר לפסטיבל אביב והתקשר למישהי אנונימית כדי לשאול את דעתה על השיר.

מתיחה לחנוכה - בראבא מודיע למאזינה שהיא זכתה להשתתף בחידון חנוכה פומבי שנערך בבית העם בקרית ארבע. החידון בחסות בית חרושת לנרות, "יהי חושך". הוא שואל את המאזינה אם נהוג לומר "חג חנוכה" או "חג חנוחה". לאחר מכן הוא שואל אותה: "מתי אמר יהודה המכבי ולמי?". בסיום החידון הוא אומר לה שהיא זכתה להשתתף ב"פינת המתיחה הקטנה".
 
 מערכונים בטלוויזיה
  
לשלמה בראבא היו מספר מערכונים בו הו משחק דמות של זקן טרחן שמדבר ללא הפסקה. המערכון הראשון "קופת חולים זמנהוף" (עם מוטי קירשנבאום) בוצע ביום העצמאות 1986. השני "תור לניתוח" (ידוע גם כ"אין מוצא") בוצע ב"סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי. לאחר מכן המערכון "מלחמת המפרץ" ב1991, ו"תור לרופא" מתוך "יוד שוורץ ומלחמתו בחיים" בשנת 1992.

קופת חולים זמנהוף - בוצע ביום העצמאות 1986. בראבא פוגש במוטי קירשנבאום ושואל אותו אם הוא אחרון בתור. קירשנבאום שואל "איזה תור?" ובראבא עונה לקופת חולים זמנהוף. קירשנבאום אומר שפה זה לא קופת חולים זמנהוף. כשאומרים לבראבא שפה זה טלוויזיה הוא אומר "אותו דבר, הצילומים שלכם יוצאים כמו זמנהוף. כמו רנטגן, לא רואים, לא שומעים..". בראבא עובר לשבת על ספסל, ומאחוריו איש שקורא עיתון. בראבא שואל אותו: "אתה אחרון בתור? אז אתה אחריי". בראבא אומר לו: "יש מה לקרוא בעיתון? ההוא רצח, ההוא גנב, ההוא אנס.. פעם עיתון היה עיתון. הייתי פותח וקורא: ההוא רצח. ההוא גנב. ההוא אנס. עיתון אז היה עיתון!". הוא נזכר ביום העצמאות הראשון, הוא חיכה למצעד. המצעד היה דרעק. בן גוריון צעק: "יש מדינה!". מה הוא צועק? למה למהר? פילסודסקי בפולניה חיכו אלף שנה עד שהכריזו מדינה. היום מצטערים שלא חיכו יותר. תוך כדי שהוא מדבר הוא מוצא מתוך שקית, עוד שקית ועוד שקית עד שמוציא משם תפוח. הוא לא אוכל את התפוח, אלא מריח אותו ומחזיר לשקית ועוטף אותה חזרה בעוד שקית ועוד שקית.
 
תור לניתוח (נקרא גם "אין מוצא") - שלמה בראבא פוגש ברבקה מיכאלי ושואל אותה אם היא אחרונה בתור. כשהיא משיבה בחיוב הוא אומר לה "אז את אחריי". בראבא בא לעשות ניתוח וכל מערכת הבריאות שובתת. רופא מרדים שובת. מה הוא רוצה? שאני ארדם לבד? הרופא מרדים לומד 7 שנים באוניברסיטה איך לעשות שמישהו יישן. בראבא יושב מול הטלוויזיה 10 דקות, טראח נופל ונרדם. בראבא מתלונן שכל הזמרים צרודים. אם הם צרודים שישתו גוגל מוגל. אדם צועק "אין מוצא". מה יש לו ברונכיטיס? זה ההוא מאמריקה בלבל אותם. ברוס ספרינגפיס. הכל במדינה הזאת מהר. מה בער להם לצאת מלבנון? הטאיירים בערו? היה סונים, שונים, ארמונים, בונבונים. גם כאן בראבא מוציא שקית מתוך שקית מתוך שקית עד שמוציא את התפוח. הוא חותך את התפוח, זורק את התפוח ואוכל את הקליפה.

מלחמת המפרץ - מערכון בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה (1991).
בראבא מתלונן שבמהלך מלחמת המפרץ יש כל הזמן מטוסים שלא נותנים לו לישון. בראבא נתקע עם סטוק ופוחד שעוד מעט תגמר מלחמת המפרץ. הוא שוב מקלף תפוח וזורק את התפוח ונשאר עם הקליפה.

תור לרופא - לקוח מתוך "יוד שוורץ ומלחמתו בחיים" (1992).
בראבא נכנס לקופת החולים, יושב על הספסל ופוגש לידו באנג'ל סמואלוב, מלאך המוות (אבינועם מור חיים). בראבא שואל אותו אם הוא קרוב של סמואלוב מהשטיחים. בראבא אומר לו שסוף סוף הגיע ומספר לו על כל הצרות. פעם האוכל היה טוב, מסעדה קראו לה תנובה, המלצרית קראו לה לובה, היו מביאים מגש, אומרים בתאיבון עם חיוך, וגועל נפש. בראבא נזכר בימים עם הבריטים. היו עושים עוצר בסטייל, היו אומרים Good Morning, היית נותן תעודת זהות, היה נימוס. מלאך המוות רוצה לברוח ולא מעוניין לשמוע את בראבא יותר.

 

פורסם על ידי ב- 2 תגובות:
תוויות: ,
הירשם ל- רשומות (Atom)